פעילים למען האחר? המוח שלכם מתפקד טוב יותר
תחושת תועלת ותרומה לאחרים יכולה להגן על התפקוד הקוגניטיבי בגיל המבוגר, כך עולה מתוך מחקר שנערך משותף לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב והאקדמית צפת. המחקר פורסם בכתב העת המדעי Journal of Applied Gerontology.
בעוד שרוב ההמלצות לשמירה על חדות המחשבה בגיל השלישי מתמקדות בפתרון תשבצים, תזונה או פעילות גופנית, דווקא התחושה שאנו משפיעים ותורמים לאחרים, מהווה גורם מגן על המוח. כך עולה מתוך מחקר חדש שנערך על ידי פרופ' אלה קון-שוורץ, ראש התוכנית לתואר שני בגרונטולוגיה (לימודי זיקנה) באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ופרופ' רביע ח'לאילה, סגן נשיא המכללה האקדמית צפת.
החוקרים בחנו מדגם של 476 מבוגרים בני 50 ומעלה בישראל מתוך סקר הבריאות, ההזדקנות והפרישה באירופה (SHARE). כדי להשיג הבנה מדויקת יותר של תחושת הערך של המשתתפים בתחומים חברתיים שונים, הם נשאלו בין היתר על תרומתם לרווחתם של בני משפחה, חברים וקהילה, בכלל זה נלקחו בחשבון פעולות תמיכה של זמן, כסף או ייעוץ. בהמשך ניתנו למשתתפים משימות עם ביצועים קוגניטיביים, כמו: חזרה על עשר מילים שהוקראו להם באופן מיידי ולאחר עשר דקות, פתרון תרגילים חשבוניים ועוד.
ניתוחי הנתונים גילה קשר ישיר של תחושת ערך ותועלת לביצועים קוגניטיביים, כך שזו הסבירה 34% מהביצועים הקוגניטיביים, על בסיס מתאם בין משתני מועילות וקוגניציה. השפעת תחושת התועלת הייתה החזקה ביותר בקרב מבוגרים המוגדרים כבעלי 'רזרבה קוגניטיבית' נמוכה. כלומר, לבעלי רמת השכלה נמוכה, עם פעילות חברתית מוגבלת. עבור קבוצה זו, התחושה שהם נחוצים לאחרים יכולה לשמש כמנגנון פיצוי על חסכים קודמים, כמו השכלה נמוכה בתקופות חיים מוקדמות יותר.
"רזרבה קוגניטיבית נבנית לרוב לאורך החיים דרך השכלה גבוהה, סוג ומורכבות התעסוקה ואתגרים מנטליים, משאבים שלא כולנו זכינו לצבור במידה שווה", מסבירה פרופ' קון-שורץ. "המחקר שלנו מראה כי תחושת תועלת ונחיצות לסביבה יכולה להוות מנגנון פיצוי נגיש ומשמעותי. כדי לשמור על בריאות המוח של האוכלוסייה המבוגרת, לא מספיק למלא את יומם בפעילויות, אלא עלינו לייצר משמעות עבורם על ידי שילובם בתפקידים חברתיים ובין-אישיים שבהם ירגישו שקולם נשמע וכישוריהם נדרשים."
עוד מוסיף פרופ' חל'אילה: "לא רק עצם ההשתתפות בפעילות, כמו התנדבות, היא שמגינה על המוח, אלא החוויה הסובייקטיבית והמשמעות שהאדם מייחס לתרומתו", בעוד שהשיח סביב גיל הזיקנה מתמקד בקבוצת גיל זו כאנשים שזקוקים לתמיכה, מחקר זה מדגיש שהאוכלוסייה בגיל השלישי יכולה דווקא לעזור לכולנו.
ממצאי המחקר הצביעו גם על קשר בין תחושת תועלת ובתסמיני דיכאון גורם הידוע בספרות הפסיכולוגית כמאיץ ירידה קוגניטיבית. אנשים שהרגישו יותר משמעותיים לסביבה שלהם גם הרגישו פחות תסמיני דיכאון, וזה הסביר חלק מהקשר עם קוגניציה. משמע, תחושת תועלת לסביבה תורמת לפחות דיכאון,ומכאן גם לתפקוד קוגניטיבי טוב יותר.
בניגוד להשכלה, אותה קשה לשנות בגיל מאוחר, תחושת ערך ומשמעות היא יעד ישים וזול להתערבות קהילתית. החוקרים קוראים לקובעי מדיניות ולארגוני רווחה להשקיע בתוכניות בין-דוריות, תפקידי הדרכה, ייעוץ ומנהיגות קהילתית בלתי פורמלית, המאפשרים למבוגרים לחלוק מחוכמת חייהם ולהרגיש בעלי ערך לסביבתם.
