חוסן חברתי והתמודדות עם משבר ה-7 באוקטובר: השוואה בין קבוצות בחברה הישראלית
היום הקשה ביותר בתולדות מדינת ישראל ופתיחת מלחמת 'חרבות ברזל 'דרשו לצד הלחימה, גם התמודדות של החברה הישראלית עם אירועים טראגיים כמו אובדן חיים, פגיעות פיזיות ונפשיות, שבר חברתי וכלכלי. האירועים הללו עוררו תגובות מגוונות בקרב קבוצות שונות בחברה הישראליות, והדגישו את הצורך בהבנה מעמיקה של החוסן האישי, המשפחתי, הקהילתי והלאומי מול משברים מורכבים.
חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים. לכל מגזר צורת התמודדות שונה עם אירועי השבעה באוקטובר 2023 ומלחמת "חרבות ברזל". מחקר שנערך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב בחן את אופני ההתמודדות בין קבוצות אלו בחברה הישראלית, ומצא מהם הערכים החשובים ביותר בהתמודדות עם המצב ומה מבדיל בינינו?
פרופ' אורנה לבינסון- בראון, חוקרת בתוכנית לניהול וישוב סכסוכים וד"ר תהילה קלעג'י, מהמחלקה לניהול ומדיניות ציבורית, שתיהן מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, החליטו לבחון את ההבדלים באופן ההתמודדות של חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים בישראל עם מתקפת השבעה באוקטובר ומלחמת 'חרבות ברזל' שפרצה בעקבותיה. זאת, במטרה לתרום להבנה מעמיקה יותר של הכוחות העומדים לרשות החברה בעת משבר.
לשם כך הן ערכו מדגם בקרב 1,024 משתתפים מקבוצות חברתיות שונות. הגיל הממוצע עמד על 43, כאשר 32.4% מהמשתתפים דיווחו שהם חילונים, 16.7% מסורתיים, 18.2% דתיים ו- 32.7% חרדים. המדגם כלל שאלוני דיווח עצמי למדידת ההיבטים הבאים:
- תחושת תקווה (כגון: אני שואב/ת כוחות מהקשרים שבחיי, אמונה היא בעבורי מקור לתקווה)
- איכות חיים משפחתית (עד כמה את מרוצה ממידת הפתיחות שבני/ות משפחתך מדברים/ות זה עם זה, או עד כמה את מרוצה מהמידה שבה בני המשפחה פותרים בעיות יחד)
- קוהרנטיות והבנת תמונת המצב (האם קורה שיש לך הרגשות שהיית מעדיף/ה לא להרגיש אותן? או האם יש לך הרגשה שאין הרבה משמעות לדברים בהם את/ה מעורב/ת בחיי היום יום?)
- חוסן קהילתי (היישוב שלי מאורגן למצבי חירום, או אני גאה לומר לאחרים היכן אני גר)
- חוסן לאומי (בשעת משבר לאומי תעמוד כל החברה הישראלית מאחורי החלטות הממשלה והעומד בראשה, או יש לי אמון מלא ביכולת של כוחות הביטחון להגן על אוכלוסיית ישראל)
- מצוקה פסיכולוגית/רגשית (הרגשת עילפון או סחרחורת הרגשת פחד פתאומי ללא סיבה), לצד משתנים סוציו-דמוגרפיים.
ניתוח הנתונים הצביע על כך שכלל הקבוצות בחברה הישראלית הפגינו רמות גבוהות של חוסן אישי, משפחתי וקהילתי. אולם, מרבית הקבוצות דיווחו על רמות גבוהות של מצוקה פסיכולוגית, מעל לנורמות הישראליות, זאת בניגוד לחברה החרדית שדיווחה על רמות נמוכות של מצוקה רגשית.
עוד עולה מהממצאים, שתחושת קוהרנטיות, היכולת לתת משמעות למה שקורה לנו, לדעת להתנהל בעולם ולהבין את הדברים שקורים לנו, הייתה המשאב המרכזי בהפחתת מצוקה פסיכולוגית בכל הקבוצות. התקווה חשובה אף היא ותורמת לבריאות הנפשית ולפחות מצוקה פסיכולוגית בכלל המגזרים.
עם זאת, חוסן לאומי שנמצא משמעותי בחברה החילונית, המסורתית והדתית, לא נמצא משמעותי בקרב החברה החרדית, מה שמדגיש את התבדלותה.
בעקבות מתקפת ה-7.10, נראה שחל משבר אמון בין המדינה לבין אזרחיה, אולם אלו המאמינים שההנהגה תדאג להם בזמן משבר, מדווחים על פחות מצוקה פסיכולוגית. לעומת זאת, בקרב החרדים, החוסן מתבסס על ערכים חברתיים ודתיים המפחיתים את הצורך בהישענות על חוסן לאומי. ממצאים אלו מדגישים את המורכבות התרבותית של חוסן ומשבר במדינה מרובת תרבויות.
"בקהילות קולקטיביסטיות כמו אלו הדתיות והחרדיות, רשתות התמיכה החברתיות והדגש על ערכים משותפים מספקים לפרט תחושת ביטחון ושייכות, שמובילים לרמות נמוכות יותר של מצוקה פסיכולוגית ולחיזוק תחושת הקוהרנטיות והחוסן האישי", אמרה ד"ר קלעג'י.
הממצאים מספקים תובנות להבנת השפעת משברים על החברה הישראלית ויוצרים בסיס לפיתוח מדיניות מותאמת לזרמים השונים, לחיזוק החוסן ולהפחתת המצוקה הרגשית בעת משברים עתידיים .
"יש דמיון משמעותי במנגנונים המסבירים את רמות המצוקה הרגשית בקרב כל הקבוצות. ממצאים אלו מדגישים את העובדה שגם בחברה כה מגוונת כישראל, מנגנוני החוסן וההתמודדות פועלים על בסיס עקרונות משותפים, כאשר ההבדלים מתבטאים בעיקר בהקשרים תרבותיים ובאופן שבו משאבים אלו מעוצבים ומוטמעים בכל קבוצה", סיכמה פרופ' בראון- לבינסון.
