הזינוק לדוקטורט

מאז שהיא זוכרת את עצמה, תמיד ביצעה את משימותיה בשיא המהירות והיעילות. בתיכון הצטיינה בלימודים ריאליים, ובזמן שחברותיה לכיתה ניסו להדביק את קצב הלימודים, היא חרכה את מסלולי הריצה. ג'ומאן ג'ובראן, דוקטורנטית במחלקה לביוכימיה קלינית, היא לא רק סטודנטית מעולה. היא גם ספורטאית מצטיינת.

בהיותה בת 23 זכתה לראשונה באליפות ישראל בקרב 7, מקצוע הנחשב לקשה ביותר מבין מקצועות האתלטיקה הקלה. הזוכות בו מחזיקות בתואר "מלכת האתלטיות". כשעלתה על דוכן המנצחות, הפכה לאלופת האתלטיקה הראשונה מהמגזר הערבי במקצוע הקרב רב. את הישגה המרשים שיחזרה פעמיים נוספות – בשנים 2018 ו-2019. בזמן שהשאירה את כל יריבותיה מאחור, למדה לתואר ראשון במחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא עברה להתגורר בבאר שבע והחלה להתאמן במועדון אתלטי הנגב תחת הדרכתו של עידן שפירא.

ואף על פי שהשקיעה את כל כולה בלימודים ובמחקר אקדמי, עדיין נשארו לה רזרבות שאפשרו לה לשפר את שיאה האישי בעוד ועוד מקצועות בתחום האתלטיקה הקלה. זכייה בתואר מלכת האתלטיקה לא הולכת ברגל. היא מתאפשרת הודות לשליטה בשבעה מקצועות: ריצת 100 מטר משוכות, קפיצה לגובה, הדיפת כדור ברזל, ריצת 200 מטר, קפיצה לרוחק, הטלת כידון וריצת 800 מטר.

התחרות המפרכת נמשכת יומיים ומצריכה מהמשתתפות כושר גופני מעולה משולב ביכולת מנטלית. מבחינתה, הושגו עוד יעדים בדרך לאליפות, כמו למשל התגברות על פחד גבהים. בדרך לבור הקפיצה לגובה היו לה כמה מעצורים, עד ששמה אותם בצד והתעופפה מעל הרף.

נצרת הצמיחה ספורטאיות צמרת. עשתה את זה קודם לפניה דועה סלימן-חטיב, לשעבר אלופת ישראל בריצה ל-1,500 מטר. ג'ומאן ג'ובראן, להבדיל, עשתה היסטוריה בכך שהייתה לספורטאית הראשונה מהמגזר שזכתה באליפות ישראל בקרב 7. היא תלתה עיניים מעריצות בראדה שועה, האלופה האולימפית בקרב 7 באולימפיאדת אטלנטה 1996. ג'קי ג'וינר קרסי האמריקאית, זוכת מדליית הזהב באולימפיאדת סיאול 1988, הייתה אף היא מודל לחיקוי עבורה. אגב, 'ספורטס אילוסטרייד', שבועון הספורט הנפוץ ביותר בארה"ב, בחר בקרסי כאתלטית הגדולה ביותר במאה ה-20.

קשיים מעולם לא הרתיעו את ג'ומאן. בנצרת, שם נולדה, התבלטה בשיעורי כימיה ופיזיקה, כמו גם בפעילויות הספורטיביות. את הלימודים
התובעניים במחלקה למדעי המחשב בבן-גוריון סיימה בהצלחה, וכדי "להירגע" התישה את עצמה במסלולי הריצה ובבור הקפיצות – לגובה ולרוחק. במחלקה לביוכימיה קלינית היא לומדת לדוקטורט, גם כן בבן-גוריון, וכבר הספיקה להפגין את כישוריה: ב-15 בפברואר 2023 זכתה במקום הראשון בתחרות שאורגנה על-ידי סגן נשיא האוניברסיטה והדיקן למחקר ופיתוח, פרופ' רז ילינק, בשיתוף עם המשרד להוגנות מגדרית בראשותה של פרופ' הללי פינסון. הפרס הוענק לה במסגרת יום המדענית, אירוע שמשך אליו חוקרות מבטיחות ממגוון תחומי מחקר.

היא מגיעה מבית טוב. בבית המשפחה בנצרת חינכו את הילדים למצוינות – בלימודים ובספורט. אביה, שיבוב, לימד חינוך גופני בבית הספר סנט ג'וזף, שבו למדה, התרשם מהיכולות האתלטיות שלה והשאר היסטוריה; אימה, סאמיה, היא מורה לחינוך מיוחד. אחותה יארא (32) למדה רפואה באיטליה; ואחיה בדיע (25) הוא סטודנט להנדסת חומרים.

מה שכנע אותך ללמוד באוניברסיטת בן-גוריון?

"ראשית, רציתי ללמוד באוניברסיטה טובה ובעלת מוניטין במקצועות מדעי המחשב וביואינפורמטיקה, וכאשר המשכתי ללימודי מחקר מתקדמים זכיתי להיות חלק ממעבדתה של פרופ' אסתי יגר-לוטם. מכיוון שהיה חשוב לי לשלב לימודים עם הקריירה באתלטיקה, חיפשתי קבוצה שתאפשר לי להשתפר ולהגיע רחוק יותר. הבחירה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובקבוצת אתלטי הנגב הייתה הכי טובה בשבילי".

מה הייתה תגובת המשפחה והסביבה הקרובה לבחירתך במסלול לימודים מחקרי?

"בני משפחתי מאוד תומכים בכל החלטה שאני מקבלת. בלי התמיכה שלהם לא הייתי יכולה לשרוד את תקופת הלימודים, לבצע מחקרים ולהמשיך בספורט תחרותי. חוץ מזה, הבחירה באפיק המחקרי היא לא משהו חדש במשפחה שלנו. רק לפני שנה אמי סיימה את הדוקטורט שלה בלימודי מגדר. היא מודל לחיקוי עבורי".

תוכלי לשתף אותנו בחוויות מלימודייך באוניברסיטה?

"לא תמיד הייתי סטודנטית מצטיינת. בלימודים לתואר ראשון, בעיקר בסמסטר הראשון, כמעט נכשלתי בכל הקורסים. הקשיים נבעו מחוסר ידע בשיטות לימוד, ומכך שהלימודים התנהלו בשפות שפחות שלטתי בהן".

איך התגברת על הקשיים?

"המשכתי לעבוד קשה עד שסיימתי את התואר, ובסופו של דבר הצלחתי להגיע למקומות שרציתי להגיע אליהם באקדמיה".

האם תוכלי לציין מרצים ומרצות שהשפיעו עלייך?

"כל המרצים שלימדו אותי היו מעולים. אבל מי שהותירה בי את חותמה באופן מיוחד היא המנחה שלי, פרופ' אסתי יגר-לוטם. למדתי ממנה המון. היא הייתה מאוד סבלנית ותומכת, והרבה בזכותה הצלחתי להתקדם".

מהו החלום שלך?

"כספורטאית חלמתי על אליפות עולם ואולימפיאדה, ולמרות שלא הצלחתי להגשים את החלום הספציפי הזה בכל זאת הגעתי להישגים מאוד מכובדים. בתחום האקדמי, החלומות שלי עדיין בשלבי התגבשות. כרגע אני נמצאת בצומת דרכים; מתלבטת אם להמשיך לקריירה אקדמיית או לפנות לתעשייה. מה שכן, ברור לי שאני רוצה לעשות משהו משמעותי ותורם למען החברה. והכי חשוב - להיות מאושרת במה שאני עושה".