מטיול תרמילים בדרום אמריקה לפסגת האקדמיה
פרופ' אילת הראל היא חוקרת מוערכת ומרצה מצטיינת, זוכת פרס רוט על מצוינות בהוראה. בראיון היא מספרת על נקודות הציון המרכזיות בחייה האקדמיים ומעניקה טיפים לסטודנטים ולסטודנטיות הרואים בה מודל לחיקוי.
אילת הראל הייתה בטיול תרמילים בדרום אמריקה, מפלסת את דרכה בין ארץ האש לארץ הקפה כשהוריה הקריאו לה דרך הטלפון הציבורי את רשימת הקורסים שעומדים להיפתח בשנת הלימודים האקדמית הממשמשת ובאה. 25 שנים מאוחר יותר, כשדרגת הפרופסור הולכת לפניה, העניקו לה ראשי אוניברסיטת בן-גוריון בנגב את 'פרס רוט למצוינות בהוראה'.
"אם היו אומרים לי בשנות ה-20 המוקדמות לחיי שאהיה מרצה ופרופסור באוניברסיטה 'כשאהיה גדולה', הייתי ככל הנראה פורצת בצחוק גדול", היא מספרת.
הלימודים לא תמיד היו בראש מעייניה, כפי שעולה מדבריה: "בתיכון 'אשל הנשיא' למדתי בעיקר 'מדעי הדשא', עם התמחות בחברויות ובתנועת הצופים. סיימתי את התיכון ללא תעודת בגרות מלאה, ונאלצתי להשלים את בחינות הבגרות בשלב מאוחר יותר".
במהלך הטיול של "אחרי הצבא" בדרום אמריקה, הבינו הוריה שבשלו התנאים להצעיד את בתם במשעולי האקדמיה, והפעילו עליה לחץ מתון. היא נזכרת ש"בשיחה עם הוריי מטלפון ציבורי אי שם, נשאלתי האם ניתן לרשום אותי לשנה"ל הבאה, על מנת שלא אפספס שנה אקדמית נוספת. עם מוצ'ילה על הגב שאלתי 'אילו מקצועות יש?'; הוריי החלו להקריא מהידיעון והתור מאחוריי בטלפון הציבורי הלך והתארך, ואז הגיעה ההארה: מדעי המדינה.
'כן, כן, זה נשמע מעניין', עניתי בתשובה לשאלת הוריי".
הבחירה הייתה מצוינת ועד היום היא חוקרת את נבכי הפוליטיקה, תחום דעת העוסק בחקר העוצמה וחלוקתה. "זהו תחום הידע המעניין ביותר עבורי. זו אולי לא הדרך המועדפת לקבלת החלטות משמעותיות בחיים, אבל זו בהחלט אחת ההחלטות הטובות שקיבלתי". הרבה שנים אחרי שרוקנה את התרמיל, העמיסה אילת על עגלת חייה מחקרים למכביר, משפחה ענפה (היא אמא לשלושה ילדים מתבגרים), קולגות ודורות של סטודנטים וסטודנטיות ששתו בצמא את דבריה בכיתות הלימוד.
"המחקר שלי החל בשאלה האם וכיצד ניתן לקיים דמוקרטיה בחברה שסועה, מתי דמוקרטיות שורדות ומתי הן קורסות ומתפוררות; והתמקד גם בחקר מקרי בוחן בודדים, וגם בפוליטיקה השוואתית. חקרתי במידה רבה את המקרים של הודו וישראל, ולשם כך ערכתי מחקר שדה מקיף בהודו.
בדקתי כיצד החלטות בשנים המעצבות של המדינות השסועות משפיעות על מדיניות בשנים הבאות, את יחסי רוב-מיעוט בחברה, ומהו יחסן של המדינות הללו לדמוקרטיה בכלל וכן לדת, לזכויות אדם, לזכויות מיעוטים ולזכויות נשים בפרט".
משם, נדדו מחקריה למחוזות נוספים שנמצאים בתפר שבין פוליטיקה, מגדר וקונפליקט ובחנו את מעמדן של נשים בחברות הנתונות בקונפליקט. "בחנתי מדוע נשים, במקרים רבים, משלמות את המחיר בגין מערכת הסדרה פוליטית שבין הרוב למיעוט. ערכתי סדרה רחבה של מחקרים אודות נשים מקהילות מיעוט מחד ונשים מקהילת הרוב מאידך בקרב חברה בקונפליקט, ובתוך כך בחנתי את תהליך שילובן בצבא".
בעת הזאת מתמקדים מחקריה בשני נושאים מרכזיים: האחד - נרטיבים של סוכנות (agency) של נשים מקהילות מיעוט; והשני – חקר נרטיבים של נשים תומכות לחימה ולוחמות בצה"ל, בעודן מתמודדות עם אתגרי שילובן בצבא.
ומהו הקורס שזיכה אותך במנה גדושה של סימפטיה מצד הסטודנטים?
"חוות הדעת היו דומות במגוון הקורסים שלי. אני מלמדת בעשור האחרון בעיקר קורסי חובה בתואר ראשון ובתואר שני, יש לכך יתרונות וחסרונות – היתרון הגדול מתבטא בכך שאני מלמדת את השפה של מדע המדינה וחקר קונפליקטים, כך שכל הסטודנטים והסטודנטיות 'עוברים דרכי'. הם לא יסיימו תואר בלעדיי. אני חושבת שקורסי החובה הללו והמפגש הראשוני עם המקצוע והמסלול, ביסודיות, ובמבנה סדור, עם הנגשה של מושגים והגדרות מורכבות, וגם באנושיות והבנה, הקלו על הסטודנטים – במיוחד תלמידי שנה א', על הקליטה באוניברסיטה, הרבה מעבר ללמידה של החומר והנושאים של הקורסים הספציפיים שלימדתי".
ומה הלאה?
"בסמסטר ב', כשאחזור משבתון קצר, אלמד קורסי בחירה בתחומי ההתמחות שלי; ואני ממתינה לחוויה מעשירה נוספת עם הסטודנטים והסטודנטיות".
על מה מוותרים כדי להצליח בתחום ההוראה?
"ההשקעה האדירה בהוראה מעכבת במידת מה את ההתקדמות במחקר, כי הזמן שלנו מוגבל בסופו של דבר. חשוב לשלב בין השניים ולמצוא את האיזון הראוי".
מה מסב לך קורת רוח בעבודתך כמרצה?
"ניצוץ בעיניים אצל סטודנטים וסטודנטיות, פניות לאחר השיעור להמשך דיון, ופידבקים חיוביים שמגיעים במגוון צורות – לאחר תום
הקורס ואפילו שנים לאחר מכן – כל אלו בהחלט מסייעים לחוש שההשקעה האדירה בהוראה משתלמת".
תרומתה של אוניברסיטת בן-גוריון להצלחתך?
"נקלטתי בסגל הבכיר בשנת 2013, ומהרגע הראשון האוניברסיטה הרגישה בשבילי כמו בית. העמיתים שלי במחלקה לפוליטיקה וממשל ובתוכנית לניהול ויישוב סכסוכים הם פשוט מדהימים, והפקולטה למדעי הרוח והחברה היא מקום אידיאלי להתפתח בו מבחינה מחקרית".
היכן את רואה את עצמך בשנת 2032?
"אני בת 48 כיום, ועדיין לא בטוחה איפה אהיה בעוד עשר שנים ומהו התפקיד שאבחר לעצמי; אבל אני מקווה שאהיה עם אותה להיטות למחקר ולהוראה עד ליציאה לפנסיה".
כרטיס ביקור
אילת הראל היא פרופסור מן המניין בתחום מדע המדינה. באוניברסיטת בן-גוריון בנגב היא מרצה בתוכנית לניהול ויישוב סכסוכים ובמחלקה לפוליטיקה וממשל.
מחקריה ופרסומיה נמצאים בנקודות התפר שבין מדע המדינה, מגדר, ולימודי קונפליקט. כיועצת דיקן הפקולטה למדעי הרוח והחברה בנושא הוגנות מגדרית היא פועלת על-מנת לקדם ולסייע לחברות סגל ולחוקרות צעירות.
הראל זכתה במספר פרסים, וביניהם פרס החוקרת הצעירה המצטיינת מטעם האגודה הבינלאומית ללימודי ישראל לשנת 2018; ספרה האחרון שפורסם בהוצאת אוקספורד, זכה בפרס הספר המצטיין לשנת 2020 מטעם האגודה הבינלאומית ERGOMAS.
מספר פעמים הוכתרה על-ידי תלמידיה כמרצה מצטיינת, ובשנת 2021 הוענק לה פרס "פרס רוט על מצוינות בהוראה". הפרס נוסד על-ידי לני רוט, שהשתייך לחבר הנאמנים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, לכבוד אביו פרופ' צ'ארלס רוט. מטרת הפרס היא לאפשר לסטודנטים לכבד מרצה שהשפיע באופן מכריע על פעילותם האקדמית ועל חייהם.
פרופ' הראל זכתה במספר לא מבוטל של קרנות מחקר, מחקריה פורסמו בכתבי עת בינלאומיים ובהוצאות ספרים מובילות.
