ממדים ללימודים: משרתות במילואים ועושות דוקטורט בבן-גוריון

בר אדרי, דוקטורנטית במחלקה למדעי החיים בבן-גוריון, הייתה בדרכה לכנס מדעי ביוון כשפרצה המלחמה. ל', דוקטורנטית בפקולטה למדעי ההנדסה, שהתה עם משפחתה בחו"ל כשקיבלה את ההודעה לעשות "אחורה פנה". ביחידתה המסווגת בחיל האוויר חיכו לה על מסלול ההמראה. סיפוריהן מתפרסמים בגיליון החדש של עיתון האוניברסיטה 'אבג' המוקדש ליום האישה הבינלאומי.

המפנה הדרמטי בחייה של בר החל בשבת הארורה ההיא. האזעקות הבלתי פוסקות הקפיצו אותה מהמיטה בשעת בוקר מוקדמת, וכאשר התקבל הטלפון מהמפקד בצבא היה ברור לה שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. "בלי לחשוב פעמיים פרקתי את המזוודה 'של יוון' והכנתי תיק למילואים. סידורים אחרונים ויצאתי לדרך", משחזרת בר. מאותו יום ובמשך כשלושה חודשים שירתה במילואים כקצינת אספקה ב"כרמלי", חטיבת המילואים של גולני.

בפתיחת המלחמה שהתה ל' בטיול משפחתי בחו"ל. "אלו היו שבועיים מושלמים. הנופים היו יפיפיים, הילד התנהג למופת, הכול הלך חלק", היא מתרפקת בערגה על הימים שקדמו ל-7 באוקטובר.
אבל האידיליה נקטעה בפתאומיות כשלמרות המרחק, האפליקציה של פיקוד העורף טעתה לזהות שהם עדיין בבאר שבע, והעירה אותם בבוקר יום שבת באזעקה. "בהתחלה לא הבנו מה קרה, חשבנו שזו טעות. את שאר היום העברנו דבוקים למסכי הטלפון באתרי החדשות, תוך שאנחנו מנסים 'לתפעל' פעוט. היחידה הצבאית שלי ידעה שאני בחו"ל, במסגרת התפקיד אני צריכה להיות זמינה תמיד, אז אני מודיעה להם מראש מתי אני בחו"ל או לא זמינה בכלל. הם ידעו שאני עתידה לחזור ביום שני וניסו להרגיע אותי שהכול בסדר ולחזור כרגיל". ביום שלישי כבר שיבצו אותה לטיסה מבצעית.

ל' היא קצינת הפעלה במערך הלוחמה האלקטרונית (ל"א) של חיל האוויר, ביחידת עורבי השחקים. "המערכות שלנו מוטסות על גבי מטוסי הקרנף (הרקולס C-130) וחשוב להבין שלאורך כל המלחמה המטוסים האלו טסו בעיקר למטרות ל"א, זו משימה חשובה מאוד הן במערך הקרנפים והן במערך הל"א. התפקיד עצמו מאתגר ודורש לא אחת התמודדות עם מצבי חירום ועבודה תחת לחץ מתמיד. התמזל מזלי לשרת עם חבורה מדהימה של לוחמים ולוחמות בסדיר ובמילואים, עם מוטיבציה 'משוגעת' ויכולות טכניות מעולות. הידיעה שאנחנו מצליחים להגן על כוחותינו הפועלים על הקרקע הסבה לנו סיפוק רב".

בדרכה של בר לימ"ח החטיבתי בצפון הארץ ליוו אותה אינספור אזעקות. מחסומים משטרתיים הוצבו לאורך נתיבי התחבורה, וחיילי המילואים גלשו עם כלי רכבם לשולי הכבישים כדי להגיע לבסיס. "הורדתי את אשתי עדן ואת הכלבה שלנו אצל המשפחה במרכז הארץ ונסעתי הכי מהר שאפשר ליחידה", נזכרת סרן (במיל) אדרי. "מאותו יום ובמשך קרוב לשלושה חודשים עבדתי סביב השעון. הרגשתי שאני מבצעת משימות עם שליחות ענקית. כמעט לא ראיתי את הבית.

ל' עדיין במילואים, משרתת מספר ימים בשבוע. מגיעה לאוניברסיטה כדי לעבוד וללמד, ומשם ממשיכה לבסיס - לטיסות ולכוננויות. "זה מאתגר מאוד, כי אני יודעת שהחשיבות העליונה כרגע היא במילואים, אבל אני גם רוצה להיות בקמפוס ולתת את ה-100 אחוז בשביל הסטודנטים שאני מלמדת במהלך סמסטר", היא מדגישה. "הם יודעים שאני במילואים ומבינים את אילוצי לוחות הזמנים שנגזרים מכך. הקושי הוא במעבר מהמילואים לחיי המשפחה".

ל' מביטה בתמונות הרבות של בנה ובעלה שתלויות במשרדה. "אני מתגעגעת אליהם המון. עכשיו המצב יותר טוב כי הלו"ז שלנו פחות אינטנסיבי ואני מצליחה לראות אותם בתדירות גבוהה יותר. הריחוק מהמשפחה מאוד בעייתי. אי אפשר להסביר לפעוט בן פחות משנתיים למה אמא לא בבית שבועיים ברציפות. ואז עוד שבועיים. כשחזרתי בפעמים הראשונות הביתה לקח לו זמן להיפתח אלי חזרה, הוא ממש כעס שעזבתי.

עכשיו המצב יותר טוב כי הלו"ז שלנו פחות אינטנסיבי ואני מצליחה לראות אותם בתדירות גבוהה יותר".
במהלך חודשי הלחימה הראשונים, השירות הצבאי תפס אצל בר את המקום הראשון, ועיסוקיה האחרים נדחקו הצידה. במכון השינה שהיא מנהלת בבית החולים אסותא בבאר שבע "התעוררו" למציאות חדשה. "שישה מתוך תשעת הטכנאים שלי גויסו למילואים, והדאגה לשלומם השתלבה עם הרצון למזער את הפגיעה במטופלים. נאלצתי לתפעל את מכון השינה מרחוק, עם כוח אדם מצומצם. בכלל לא היה פשוט".
ככל שהזמן עבר ושירות המילואים נמשך, גברו חששותיה של בר בנוגע לעבודת המחקר שלה באוניברסיטה: "לפספס שלושה חודשי עבודה של הדוקטורט זה אירוע מלחיץ, ומדי פעם שאלתי את עצמי האם המלחמה תפגע לי במחקר ובקריירה. לשמחתי הצוות במעבדה, המנחים והסטודנטים, תמכו בי ודאגו לכל מה שצריך כדי שלימודיי לא ייפגעו".

כשהיא לא במילואים, ל' מתרגלת סטודנטים לתואר ראשון ועובדת על הדוקטורט שלה בהנדסה. "היה מאוד קשה לחזור לשגרה", היא אומרת בגילוי לב. "בדוקטורט את זו שצריכה להניע את עצמך. זו לא עבודה שגרתית שבה דברים קרו בזמן שהיית במילואים. אם את לא עובדת, אף אחד אחר לא עובד בשבילך. אז עכשיו אני מנצלת כל דקה שיש לי כדי להדביק את הפער".
ויש לה משפט שיתאר את "תוכנית הטיסה" שלה בימים אלה: "השילוב בין המילואים, המחקר וההוראה באוניברסיטה ובין חיי משפחה מאתגר בכל שבוע מחדש. אין לי תאריך שחרור באופק וסביר להניח שהשילוב הכמעט בלתי אפשרי הזה ילווה אותי עוד זמן רב".

ל' אסירת תודה לבן זוגה שתמך וסייע, ולהוריה שהוקפצו לביתה בצו 8 ברגע שגייסו אותה. ואילו תודתה של בר נתונה בעיקר לבת הזוג שלה: "אני רוצה להגיד תודה לעדן, האישה שאיתי, על התמיכה, ההכלה הרגשית והדאגה האינסופית. בלעדיה ובלי שאר בני המשפחה היה קשה מאוד לעבור את החודשים האחרונים".