לוחמת למען שוויון
סמוך לפרוץ מלחמת 7 באוקטובר החלה פרופ' יעל השילוני-דולב, חברת סגל במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, את כהונתה כיועצת נשיא האוניברסיטה להוגנות מגדרית - "תרומתן האדירה של נשים בכל חזית - הן כלוחמות והן כמי שמחזיקות את העורף על כתפיהן, באה לידי ביטוי, ביתר שאת, בתקופת המלחמה", היא אומרת.
"ההיסטוריה מלמדת שאחרי מלחמות לא אחת חלה נסיגה במיקומן החברתי של נשים, מצב שאנחנו חייבות וחייבים הפעם למנוע. לכן, דווקא כעת חשוב להמשיך ולהיאבק על צדק מגדרי, ועל הטמעת התפיסה כי הוגנות מגדרית היא לטובת כולם וכולן"
מלחמת אוקטובר שינתה משהו בסיסי ביחסים המגדריים בחברה הישראלית. מצד אחד היא חשפה זוועות אימים של פגיעה בנשים, ואף התעלמות של ארגוני נשים בעולם מאלימות מינית כאקט מלחמתי, ומצד שני הציגה, ביתר שאת, את תרומתן האדירה של נשים בכל חזית - הן כלוחמות והן כמי שמחזיקות את העורף על כתפיהן. לדברי פרופ' השילוני-דולב, "הזלזול ביכולותיהן של נשים בצבא והוויכוח אודות שילובן במגוון רחב של תפקידים, התגלה לא רק כמסוכן מאד לביטחון המדינה, אלא גם כמוטעה לחלוטין, שכן במהלך הקרבות נשים הצטיינו בכל חזית".
למרות זאת, יועצת נשיא האוניברסיטה להוגנות מגדרית מצרה על כך שבצמתי קבלת ההחלטות קולן של נשים כמעט לא נשמע, והלקחים החמורים שיש להפיק מהדרה זו רחוקים מלהילמד. "ההיסטוריה אף מלמדת שאחרי מלחמות לא אחת חלה נסיגה במיקומן החברתי של נשים, מצב שאנחנו חייבות וחייבים הפעם למנוע. לכן, חשוב דווקא כעת להמשיך להיאבק על צדק מגדרי, ועל הטמעת התפיסה כי הוגנות מגדרית היא לטובת כולם וכולן", היא אומרת בראיון לעיתון האוניברסיטה 'אבג'.
נאה דורשת, נאה מקיימת: יחד עם דיקנאט הסטודנטים מציע המשרד להוגנות מגדרית קבוצות ייחודיות למילואימניקיות ולנשות מילואימניקים, במטרה לספק מרחב בטוח ורגשי בו יוכלו לשתף, לעבד ולקבל כלים להתמודדות עם האתגרים המיוחדים להן, במסגרת סביבה תומכת ומשתפת. כמו כן יציע המשרד מעגלי גברים, מתוך תפיסה שצדק מגדרי חייב לכלול בתוכו נשים וגברים כאחד.
לתפקידה כיועצת להוגנות מגדרית נכנסה זמן קצר לפני ה-7 באוקטובר, ועם קבלת התפקיד התריעה על הנסיגה בזכויות נשים, בצמצום נוכחותן במרחב הציבורי ובמגזר הפוליטי, ובפגיעה בנשים ובלהט"בים בישראל. עם זאת, חשוב לה להזכיר שמשבר הוא גם תמיד הזדמנות לתיקון ולתקווה.
לבן-גוריון הצטרפה לפני כארבע וחצי שנים, ומאז היא מרגישה כאן כמו בבית: "לאורך השנים שיתפתי פעולה עם הרבה חוקרים וחוקרות מכמה מחלקות ובתי ספר באוניברסיטת בן-גוריון, כולם אנשי ונשות מחקר מהמעלה הראשונה, ואנשים עם מחויבות חברתית גדולה. כאשר גויסתי לסגל האוניברסיטה שמחתי לגלות שאותו די.אן.איי מיוחד שהכרתי משותפיי למחקר מאפיין את האוניברסיטה כולה".
השילוני-דולב, עיתונאית בעברה, היא בוגרת תואר ראשון בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת תל אביב. את התואר השני בלימודי קולנוע וטלוויזיה עשתה באוניברסיטת אמסטרדם בהולנד שם כתבה תזה בנושא ייצוגים של דמויות טרנסיות בז'אנרים קולנועיים שונים. עבודת הדוקטורט שלה בנושא בדיקות גנטיות וסוגיית החיים הראויים בגרמניה וישראל, נערכה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף פעולה עם האוניברסיטה של קלן בגרמניה. בהמשך הקריירה המשיכה לפוסט-דוקטורט באוניברסיטה העברית ויצאה לשבתונים בקינגז קולג' בלונדון ובאוניברסיטת גטינגן בגרמניה.
מחקריה עוסקים בממשק שבין סוציולוגיה, רפואה, מגדר, ביו-אתיקה, משפחה וגנטיקה. טכנולוגיות פריון חדישות מהוות מוקד סביבו חקרה תחומים ספציפיים כגון; בדיקות גנטיות של עוברים, בחירת מין היילוד, הולדה לאחר המוות והקפאת ביציות. בנוסף היא מנחה קבוצת תלמידות מחקר בסוגיות של ראשית וסוף החיים, פונדקאות, הפלות, אמצעי מניעה, ועוד. "הטכנולוגיות המגוונות מאפשרות לי לשאול שאלות סוציולוגיות על הקשר שבין מדע וחברה, על מגדר, על משפחה ועל היחס למוגבלות וחולי", היא מסבירה. "בעבודתי הבנתי שמה שנראה כהתקדמות וכפתח לבחירה או העצמה הוא לא אחת גם אובדן של חירות, ושחשוב מאד שמדעי הרוח והחברה יתרמו להבנת העולם הטכנולוגי-מדעי, שיש בו יתרונות גדולים אבל גם סכנות לא מבוטלות".
השילוני-דולב כיהנה כנשיאה משותפת של האגודה להיסטוריה, פילוסופיה וסוציולוגיה של המדע, כחברת המועצה הלאומית לביו-אתיקה וכחברת ועדת היגוי ושיפוט לקידום הוגנות מגדרית במועצה להשכלה גבוהה. ספרה, "טכנולוגיות פריון חדישות: סוגיות חברתיות וביו-אתיות", נחל הצלחה ומהווה ספר מפתח בסוגיות אלה. הספר מתייחס לכך שההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום הפריון הפכו את הרבייה בחברה האנושית מאירוע אינטימי וזוגי להליך שבו שותפים המדע, מערכת הבריאות, המדינה וכוחות השוק. טענה מרכזית היא כי הטכנולוגיות המתקדמות שותפות למהפכה שמערערת מושגים בסיסיים מתחום המשפחה, המגדר, הגוף והטבע, ואף את מושג החיים עצמו, ולכן הן מקור בלתי נדלה לדיונים ביו-אתיים, משפטיים וחברתיים סוערים. הספר מציג את הטכנולוגיות המרכזיות בתחום הפריון העכשווי, את הדילמות העיקריות שהן מעוררות ואת העמדות המגוונות בהקשר של נורמות תרבותיות, גישות מוסריות ויחסי כוח חברתיים.
בימים אלו, שוקדת השילוני-דולב על עריכת ספר המהווה אסופת מאמרים מקוריים בנושאי רפואה, מין ומגדר עם מיטב הכותבות הישראליות בתחום (כולל חוקרות בולטות מבן-גוריון), בתקווה שייהפך לקריאת חובה לכל העוסקות והעוסקים בסוגיות רלוונטיות ובהכשרה המקצועית בתחום מדעי הבריאות. על העבודה סביב הספר היא מספרת: "למרות שאני חוקרת ותיקה בסוגיות של רפואה ומגדר, לא אחת נשמטת לי הלסת אל מול עומק האפליה, שלא לומר ההשפלה, שהיא מנת חלקן של נשים לאורך ההיסטוריה בתחומי בריאות ורפואה. אני מחכה בקוצר רוח לחגוג את הוצאת הספר ולכך שכולם.ן יוכלו לקרוא כתיבה ביקורתית בעברית על גניקולוגיה, פסיכיאטריה, סקסולוגיה, מחלות שקופות, אמצעי מניעה ועוד".
בחייה האישיים השילוני-דולב היא אמא לשלושה בנים, ואת המלחמות הפמיניסטיות שלה היא מסבירה שהיא עושה גם עבורם, בראותה גברים כשותפים ממעלה ראשונה המרוויחים גם הם מעולם שוויוני יותר. לאקדמיה היא מייחסת תפקיד מרכזי בהתוויית הדרך לעתיד טוב יותר, ולכן היא מבקשת להמשיך את עבודת קודמותיה בתפקיד וביחד עם שותפים ושותפות לדרך, להפוך את האוניברסיטה למגדלור של הוגנות מגדרית, ושל דאגה לסטודנטיות, חוקרות וחברות הסגל המנהלי, שכולן מתמודדות עם קשיים עצומים לנוכח המלחמה המתמשכת.
לסיכום, מבקשת השילוני-דולב להעביר את המסר שאנחנו צריכות כל הזמן לשאוף לעבר עולם, שכנראה לא נזכה לראות, בו המשרה של יועצת להוגנות מגדרית תתייתר. כרגע זה נראה חלום רחוק, אבל אסור לנו לאבד את התקווה. "או ליתר דיוק, מותר לאבד אותה מדי פעם, לכמה רגעים, אבל אז חובה עלינו לחזור ולהרים את הראש" היא מסכמת.
