עושה היסטוריה בהנדסת מכונות

זנבה עזרא נולד וגדל בכפר קטן בצפון אתיופיה. בשנת 2004 עלה לישראל יחד עם הוריו וארבעת אחיו ואחיותיו. הוא ובני משפחתו נקלטו במרכז קליטה בבאר שבע, ומאז הוא כאן. משנת 2015 הוא לומד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומתקדם בסולם הדרגות. עד כמה שידוע, הוא בין הבודדים מבין הסטודנטים ממוצא אתיופי שלמדו כאן לדוקטורט. ד"ר אברהם יצחק, שהיה הסטודנט הראשון ממוצא אתיופי שסיים לימודי רפואה בבן-גוריון, ולימים התמנה למפקד הרפואה של פיקוד הדרום, עשה את זה קודם לפניו. דרכו של זנבה לעולם האקדמיה הסתייעה
בהשתלבותו במסגרת "נתיב לאקדמיה" שהיא תוכנית חלופית לציון הפסיכומטרי.

זנבה התקבל למחלקה להנדסת מכונות, סיים בהצלחה תואר ראשון ותואר שני ובזכות הישגיו המרשימים המשיך למסלול המהיר לדוקטורט. במבט לאחור, ובלי קשר למיומנות שרכש בהנדסת מכונות, נדמה לו שהוא בסך הכול "התגלגל" לאן שהגיע. "האמת היא שאף פעם לא תכננתי ולא העליתי בדעתי, בשום שלב במהלך הלימודים, שאמשיך לתארים מתקדמים", הוא אומר בגילוי לב. קרוב לעשור הוא נמצא באותה מחלקה שהפכה עבורו לבית שני. מחקריו מתמקדים במכניקה של 'כנפיים ביולוגיות' מן הצומח כגון: מכנף נאה (Tipuana tipu) ופנסית דו-נוצתית (Koelreuteria bipinnata). "אלה צמחים בעלי מבנה מיוחד, דמוי כנף, שמקנה להם יכולת תעופה מרשימה על מנת להפיץ את הזרעים", הוא מסביר.

מדוע בחרת דווקא באפיק המחקר הנוכחי?

"מלבד העובדה שאני מאוד אוהב לחקור ולהבין למה הטבע תכנן את חומר X או חומר Y כפי שתכנן, אני מרגיש שדרך מסלול המחקר יותר קל לי למצות את היכולת שלי ולהרחיב את הידע בתחומים שמעניינים אותי".

תוכל לציין מה הייתה תרומתה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב להצלחתך?

"כפי שציינתי, התקבלתי לאוניברסיטה דרך התוכנית 'נתיב לאקדמיה', וידוע לי שיש לא מעט סטודנטים שהתקבלו דרכה. תבורך התוכנית שמאפשרת חלופה לפסיכומטרי מבלי לפגוע ברף של תנאי הקבלה".

מצד שני, מול אלו אתגרים נאלצת להתמודד?

"האתגרים והקשיים התחילו אצלי ממש בתחילת דרכי. ראשית, לא הכרתי אף אקדמאי מהסביבה הקרובה או הרחוקה שלי שאפשר היה להתייעץ אתו. מאותה סיבה לא הייתה לי היכרות מוקדמת עם האוניברסיטה ועולם האקדמיה. לא הכרתי מישהו שיכולתי לשאול: מה זה סמסטר, מה זה קורס, איך נרשמים, מאיפה לוקחים חומרי לימוד והאם צריך לקנות ספרי לימוד? אלה אתגרים שרק מישהו שהוא דור ראשון להשכלה גבוהה יכול להבין.
בסמסטר הראשון הייתי טרוד בשאלה, איך אני עובר את המבחן הראשון והסמסטר הראשון, את השנה הקרובה וכך הלאה. לא היתה לי שום תוכנית מוגדרת מראש לגבי תארים מתקדמים".

האם נתקלת בדעות קדומות במהלך לימודיך?

"בסמסטר הראשון לתואר הראשון, במהלך שעת קבלה, המרצה שאלה אותי אם חשבתי פעם להחליף את השם שלי לשם עברי? בלי קשר לכוונות שלה זה יצר אצלי תחושה מאוד לא נעימה שמלווה אותי עד היום. היו רגעים שהייתי שואל את עצמי, למה היא התכוונה? האם הייתה שואלת אותי את אותה שאלה אם לא הייתי ממוצא אתיופי ושמי היה לדוגמה 'מריו'?".

כיצד הגיבו בני משפחתך להחלטתך ללמוד לתארים מתקדמים?

"ההורים שלי תמכו בי ובאחים שלי לכל אורך הדרך. הם לא יכלו לעזור בשיעורי בית ולא ידעו לקרוא מילה אחת מהתעודות שלנו, ובכל זאת תמיד עודדו אותנו. בכל הזדמנות הם אמרו לנו 'כדאי לכם ללמוד, זה יעזור לכם בחיים'. ההבנה שהם יעשו הכול כדי שאנחנו, הילדים שלהם, נקבל השכלה האקדמית היא שמניעה אותי להמשיך להתקדם בעולם האקדמיה".

יש לך טיפ לסטודנטים וסטודנטיות ממוצא אתיופי שהיו רוצים ללכת בדרכך?

"אגיד להם בפשטות: 'אתם מסוגלים, אתם לא פחות טובים מהסטודנטים האחרים, אתם רק צריכים להעז יותר, ללא חשש. האקדמיה לא כזו מפחידה, הקורסים לא ממש קשים (מקסימום עושים מועד ב' או קורס חוזר). חבר'ה בדיוק כמוכם, לפני ואחרי צבא, אחרי שירות לאומי או אחרי טיול, לומדים פה. לכן, גם אתם מסוגלים'. נכון, למרות המוטיבציה הפנימית ללימודים אקדמיים, עדיין קיים המחסום לעבור את שערי האוניברסיטה -וזהו המבחן הפסיכומטרי. ובכל זאת, אסור לוותר על החלום. 'אם לא תיכנסו פנימה דרך הדלת, תנסו להיכנס דרך החלון. תמיד
תהיה תוכנית חלופית כזו או אחרת באחת האוניברסיטאות'".

מהו המוטו שלך?

"מעטפת תומכת ומוטיבציה אישית - השילוב של שניהם הוא סוד ההצלחה".

תוכניות וחלומות?

"אני מאחל לעצמי להשלים את עבודת הדוקטורט שלי בצורה הטובה ביותר. בשלב הבא ארצה להמשיך לחקור בתעשייה או באקדמיה".