מה תרצו לחפש?

מה תרצו לחפש?

מרצה לכימיה וסטודנטית להיסטוריה

פרופ' מאיה בר סדן לומדת לתואר ראשון בהיסטוריה כללית במקביל לפעילותה האקדמית בפקולטה למדעי הטבע. מבמת המרצה לספסל הלימודים.

בימים אלה היא מסיימת ארבע שנים כיו"ר ועדת ההוראה של המחלקה לכימיה, ובמקביל להמשך עבודתה שם כמרצה וחוקרת תמצאו אותה בכיתות הלימוד של הפקולטה למדעי הרוח והחברה. נשמע דמיוני, אבל זו המציאות: פרופ' מאיה בר סדן חוזרת להיות סטודנטית ותתחיל את לימודיה לתואר ראשון בהיסטוריה כללית. "התואר הראשון שלי היה בהנדסה כימית, כך שיש לי ראיה של הלימודים בשלוש פקולטות שונות, מכיוונים שונים", היא אומרת.

פרופ' מאיה בר סדן

פרופ' בר סדן מוכרת היטב לעמיתיה ולתלמידיה הרבים מעבודתה כחוקרת ומרצה לכימיה. ההחלטה לצלול במנהרת הזמן בואכה יוון העתיקה גמלה בליבה רק לאחרונה. להפתעתה, כמה מהסטודנטים שלומדים אצלה כימיה הם גם חבריה לספסל הלימודים. "כמה מהם לומדים היסטוריה כללית במסגרת לימודים כלליים, והמפגש בכיתה היה די מפתיע", היא אומרת.

מהר מאוד היא השתלבה בעולמה החדש ישן, צורפה לקבוצת הוואטסאפ של תלמידי ותלמידות כיתתה, והפכה לחלק מההוויה הסטודנטיאלית.
על יחסי הגומלין בינה ובין הסטודנטים והסטודנטיות היא מספרת: "בשיעורי ההיסטוריה אני רק אחת מכל הסטודנטים, וגם לי יש קשיים ואתגרים כמו לכולם. בשנים שהייתי יו"ר ועדת ההוראה נהגתי לשאול את הסטודנטים לכימיה בשנים המתקדמות: 'מה הייתם רוצים למסור לסטודנטים שמתחילים ללמוד השנה? כל שנה אני מחייכת, כי הטיפים שהסטודנטים נותנים לי הם בדיוק אותם הדברים שגם אני עצמי התלבטתי בהם כשהייתי סטודנטית לתואר ראשון, ולמען האמת הם גם בדיוק הדברים שעזרו לי לאורך כל הדרך האקדמית, וגם עוזרים לי היום בתואר הראשון החדש שלי".

הרבה סטודנטים חדשים חוששים מפני הלא נודע בימים הראשונים ללימודיהם. מהי הדרך הנכונה להפיג את חששותיהם?

"זה בסדר לפחד מ-הלא נודע. כשהתחלתי תואר ראשון פחדתי קצת, גם ביום הראשון שלי בדוקטורט וגם כחברת סגל. כולנו אוהבים להצליח ולהיות בצמרת, אבל זה לא עובד ככה כל הזמן ובכל תחום. כמעט כולם שותפים לתחושות האלה, ואפשר למנף את הפחד הזה כדי לדרבן את עצמנו לעשות קצת יותר ולהתאמץ. מי שמגיע נינוח ומלא בטחון, נחשף לקשיים בשלב מאוחר יותר".

המעבר ממקצועות המתמטיקה והכימיה לעולם ההיסטוריה אינו חד מדי?

"אני יכולה לספר שלקחתי כמה קורסים בהיסטוריה והרגשתי כמו דג מחוץ למים, אחרי כל השנים שלמדתי בהם קורסי מתמטיקה וכימיה, ובערך עשרים שנים שלא נבחנתי. זה גם המשפט שאני שומעת הכי הרבה מהעמיתים שלי, חברי הסגל – הם היו 'מתים' ללמוד משהו שוב, אבל די חוששים מהמבחנים".

איך מתגברים על החששות האלה?

"אני לא יודעת למה סטודנטים כל כך פוחדים להודות בזה, כשכל כך הרבה מאיתנו שותפים לחוויה. אני יודעת שבדיקנט הסטודנטים יש סדנאות מעולות להתמודדות, ולפעמים זה עוזר לדעת שכולנו באותה סירה. חוץ מזה, לפעמים לפחד מ-הלא נודע זה בעצם תסמונת 'המתחזה' – התחושה שכולם מסביבי נמצאים במקום הנכון והמתאים מבחינתם, ורק אני לא מתאימה, או שיש לי פחות יכולת או הישגים.
לא רק שאני יודעת את זה מעצמי ומהחברים שלי, שהם חברי סגל, אני שומעת את זה כל הזמן מסטודנטים בכל הרמות והשלבים, וזה קול פנימי שצריך להשתיק. כל אחד ואחת הגיעו לכאן בעקבות ההישגים הקודמים שלו, בזכות ולא בחסד, אבל המשך הדרך תלוי בעבודה הקשה ובהסתגלות לדרישות של המערכת בכל אחד משלבי ההתקדמות בלימודים - תואר ראשון, תואר שני, דוקטורט".

כחברת סגל יש לך הרבה תפקידים ועיסוקים. איך את מצליחה לנצל את הזמן בצורה אופטימלית?

"חלוקת זמן נכונה מאפשרת להשקיע זמן במה שצריך ובמה שרוצים בלי רגשות אשמה, וגם לקחת דברים בפרופורציה. כולנו אופטימיים בתחילת הסמסטר ונוטים לדחות משימות, או לחשוב שאם לא הבנו משהו בכיתה נוכל לעבוד על זה בשבוע הבא או בסוף הסמסטר. למען האמת, זה אף פעם לא קורה כמו שקיווינו...
סטודנטים שמצליחים הם אלה שחלוקת הזמן שלהם נעשית בצורה נכונה - משקיעים יותר בקורסים שיש להם נק"ז גבוה, דואגים לא להזניח קורס אחד על חשבון אחרים (ובעיקר אם יש בחני אמצע!). גם את השבוע אפשר לחלק ולהקדיש זמן לכל המטלות הנדרשות.
כשזה קורה, אפשר וצריך להקצות זמן לתחביבים ולמנוחה. סטודנטים מעולים הם סטודנטים שיכולים לשמור על ריכוז לאורך זמן, וזה אומר להשאיר זמן למשפחה, לאהובים, לבילויים, לתחביבים, לטלוויזיה, לטיולים".

מהי הדרך הנכונה לדלג מעל המכשולים במהלך הלימודים?

"לכולנו מחכות עשרות שנים בשוק העבודה, והשנים בתואר הראשון ולאחריו הם רק תחילת הדרך. עיכוב של סמסטר או של שנה יכול להיראות כנצח היום, אבל במבט לאחור זה לא כל כך חשוב ולא מצדיק לחיות בחרדות ובפחדים. אחד הדברים שהכי היו חשובים לי, בתפקיד שלי, זה לראות את הסטודנטים מגיעים בבוקר עם חיוך על הפנים, ועם שמחה בלב. עבור אחד זה אומר לפגוש את ההורים בשבת, עבור השנייה לפגוש את בן הזוג, יש כאלה שיש להם תחביב שעושה להם טוב, והידיעה שהחיים לא עוצרים לכמה שנים בזמן שלומדים מאפשרת להם רוגע וחוסן".

ומהי תרומתם של חברים וחברות לספסל הלימודים?

"חברויות משמעותיות וחברים טובים הם מאוד חשובים. גם היום, הסטודנטים שלומדים איתי מהווים קבוצת תמיכה ועזרה, זה חשוב בכל גיל ובכל סיטואציה ונותן לי להרגיש בבית״.

לסיום, מה את מאחלת לחברי וחברות קהילת האוניברסיטה לקראת שנת הלימודים החדשה?

"ליהנות מהדרך! היא חשובה ומשמעותית לא פחות מהתוצאה".

היום הראשון שלי באוניברסיטה

״היום הראשון שלי באוניברסיטה היה בשנת 1996, במחלקה להנדסה כימית בטכניון", נזכרת מאיה בר סדן.

היא מצרפת אותנו למסע במנהרת הזמן: "בשבוע שקדם לתחילת הלימודים, עברנו (בן זוגי ואני) לדירה הראשונה שלנו מחוץ לבית ההורים. היינו עמוסים בחומרי ניקוי, כלי מטבח של הסבתא, מגבות שאף אחד מההורים שלנו לא רצה וגם פח זבל פלסטיק חדש שנקנה עבורנו בהום סנטר (ויש לי עד היום, משום מה). הדירה שקיבלנו היתה מלוכלכת, וקרצפנו אותה בחומרי ניקוי שונים. ביום הראשון שלי בלימודים, כל מה שיכולתי להריח היה חומרי הניקוי החריפים שבהם השתמשנו בשבוע קודם.

״המערכת שקיבלתי היתה קבועה לכל השנה הראשונה, ולמרות שהיינו כחמישים סטודנטים, למדנו קורסים כמו חדו"א (חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי) שבו השתתפו כמעט 900 איש בקבוצות הוראה שונות. לא יכולתי לזהות מי מהסטודנטים שייך להנדסה כימית.
הקמפוס של הטכניון הוקם על הר, וההרצאות היו בכל מיני בניינים, שאליהם הובילו שבילים קטנים וחמודים עם אבנים קטנות, בדרך כלל בין עצי אורן. לא היה זמן ליהנות מהנוף, רצתי מבניין לבניין וניסיתי למצוא את הכיתות שלי, ואפילו יותר מזה, לתפוס מקום בתוך הכיתה.
אני זוכרת שהיה בלגן גדול. בשיעור הראשון בחדו"א המרצה דיבר בסינית, ואני שאלתי את עצמי בשביל מה רציתי להירשם בכלל. הרגשתי מאד בודדה, השרירים ברגליים כאבו מהמירוץ בין הכיתות, בדירה שלנו לא היה אוכל בכלל וגילינו שאנחנו לא יודעים איפה המכולת. אני זוכרת בעיקר פחד גדול מאד, וחרדה, ותחושה שכל זה גדול עלינו.

״כמו תמיד במצבים כאלה, תוך כמה שבועות הכרתי את כל בני השנתון שלי. בת הזוג שלי ללימודים היא אחת החברות הטובות שלי היום, 26 שנים אחרי היום הראשון ההוא, ולזמן שבילינו בטכניון יש לנו בעיקר נוסטלגיה.
הלימודים בטכניון היו קשים מאד, אבל בין הקורסים שהכי הלהיבו אותי היה קורס של תרמודינמיקה, והנה היום סגרתי מעגל ואני מלמדת תרמודינמיקה במחלקה לכימיה, מה שמשמח אותי במיוחד, ויעידו הסטודנטים והסטודנטיות".

 

בימים אלה היא מסיימת ארבע שנים כיו"ר ועדת ההוראה של המחלקה לכימיה, ובמקביל להמשך עבודתה שם כמרצה וחוקרת תמצאו אותה בכיתות הלימוד של הפקולטה למדעי הרוח והחברה. נשמע דמיוני, אבל זו המציאות: פרופ' מאיה בר סדן חוזרת להיות סטודנטית ותתחיל את לימודיה לתואר ראשון בהיסטוריה כללית. "התואר הראשון שלי היה בהנדסה כימית, כך שיש לי ראיה של הלימודים בשלוש פקולטות שונות, מכיוונים שונים", היא אומרת. פרופ' בר סדן מוכרת היטב לעמיתיה ולתלמידיה הרבים מעבודתה כחוקרת ומרצה לכימיה. ההחלטה לצלול במנהרת הזמן בואכה יוון העתיקה גמלה בליבה רק לאחרונה. להפתעתה, כמה מהסטודנטים שלומדים אצלה כימיה הם גם חבריה לספסל הלימודים. "כמה מהם לומדים היסטוריה כללית במסגרת לימודים כלליים, והמפגש בכיתה היה די מפתיע", היא אומרת. מהר מאוד היא השתלבה בעולמה החדש ישן, צורפה לקבוצת הוואטסאפ של תלמידי ותלמידות כיתתה, והפכה לחלק מההוויה הסטודנטיאלית.על יחסי הגומלין בינה ובין הסטודנטים והסטודנטיות היא מספרת: "בשיעורי ההיסטוריה אני רק אחת מכל הסטודנטים, וגם לי יש קשיים ואתגרים כמו לכולם.
1043

למה הכי כיף ללמוד אצלנו

775
Posts
7741
followers
59
following