המודל הסלוטוגני ותחושת קוהרנטיות
התיאוריה הסלוטוגנית לקידום הבריאות זוכה כיום להתעניינות רבה בעולם כולו. המודל פותח בשנות ה-70 של המאה ה-20 על-ידי אהרן אנטונובסקי ז"ל, פרופסור לסוציולוגיה של הבריאות מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. אנטונובסקי היה ממקימי הפקולטה למדעי הבריאות ובית הספר לרפואה והלך לעולמו בשנת 1994.
המודל הסלוטוגני נולד בתחום הבריאות, אך כיום משמש ונחקר בהקשרים רבים אחרים, כגון איכות ההתמודדות של צוותי חירום (צבא, משטרה, מכבי אש) עם אתגרים מנטליים בעבודתם, תפקוד מבצעי, אובדנות ופוסט-טראומה בקרב חיילים, התמודדות של עובדים בארגונים עם דרישות תפקידם, רווחה של מורים ותלמידים במערכת החינוך, תכנון ערים ירוקות ומקדמות בריאות, ואף היבטים חברתיים בתכנון חללי המגורים של תחנת חלל של נאס"א.
מהי סלוטוגניות?
באופן מסורתי, רוב המחקר על דחק (stress, ובשמו העברי התקני – עקה) מבוסס על הגישה הפתוגנית, הממוקדת בחולי (אבחון, טיפול ומניעה). בשנות ה-70 הציע אהרן אנטונובסקי שינוי פרדיגמטי בחקר דחק ותוצאותיו. במקום החיפוש המסורתי אחר דחק כמקור לחולי, הציע אנטונובסקי שאלה שונה וכינה אותה השאלה ה"סלוטוגנית" (salutogenesis פירושו המילולי מקור הבריאות).
השאלה הסלוטוגנית בוחנת מה תורם לכך שאנשים מתמודדים עם מצבי דחק קשים ואינם מתמוטטים. למרות ההנחה הרווחת שדחק מביא להתמוטטות, רוב בני האדם מתמודדים עם מצבי דחק שונים בחייהם ונשארים בריאים בגופם ובנפשם.
לעומת הגישה הפתוגנית, הגישה הסלוטוגנית ממוקדת בקידום הבריאות ומתבססת על ההנחה הבאה: הסביבה האנושית, מעצם מהותה, יוצרת דחק; הדחק איננו אירוע יוצא דופן בחיי האדם. גורמי הדחק יכולים להיות גנטיים, מיקרוביולוגיים, אישיים, כלכליים, תרבותיים או גיאופוליטיים. אנו חיים בעולם שבו לא ניתן להימנע מדחק. למעשה, המצב הנורמלי של האורגניזם האנושי הוא של כאוס יותר מאשר של הומאוסטזיס (שיווי משקל).
דחק הוא חלק אינטגרלי בחיים המודרניים, אבל אינו בהכרח פתוגני. בעוד שהגישה הפתוגנית מניחה דיכוטומיה של בריא/חולה (וסיווג לאחד מאלה על-פי אבחון רפואי), הגישה הסלוטוגנית מניחה רצף של חולי-בריאות, שעליו כל אחד מאתנו נמצא במקום מסוים בזמן נתון.
הגישה הסלוטוגנית הציעה כיוון מחקרי חדש
הגישה הסלוטוגנית מכוונת אותנו לחיפוש אחר הכוחות והמשאבים התורמים לבריאות ולרווחה יותר מאשר לחולי. הכיוון המחקרי החדש שהציעה הגישה הסלוטוגנית מדגיש את חשיבותם של משאבי ההתמודדות. המודל הוצג בשני ספרים של אנטונובסקי (1979, 1987), ובשנת 2017 יצא לאור ספר מקיף המסכם עשרות שנות פיתוח תיאורטי ואמפירי של המודל הסלוטוגני ברחבי העולם. בשנת 2022 יצאה לאור מהדורה שנייה של ספר זה, הניתנת להורדה מן האתר של האגודה לתיאוריה ולמחקר על סלוטוגניות (STARS).
אנטונובסקי חיפש אחר מושג אשר ישקף את המרכיבים המשותפים למגוון הרחב של משאבים המוזכרים בספרות המחקרית, ואשר יסביר איך משאבים אלה (תמיכה חברתית, יציבות תרבותית, הכנסה, השכלה, מערכת חיסון ועוד) תורמים להתמודדות מוצלחת עם דחק.
הוא הציע כי המשותף לכל המשאבים הללו הוא שהם מספקים חוויות חיים אשר בונות השקפת עולם, שאותה הוא כינה "תחושת קוהרנטיות" (sense of coherence).
לתחושת הקוהרנטיות שלושה מרכיבים:
- מובָנות (comprehensibility, מרכיב קוגניטיבי) – נטייה לצפות שהעולם יהיה מובן, הגיוני וניתן לניבוי, אשר מקלה על הבהרה קוגניטיבית של הבעיות שמציבים גורמי דחק;
- נהילוּת (manageability, מרכיב התנהגותי) – נטייה לצפות שהדרישות שמציבים גורמי הדחק ניתנות לניהול ולשליטה באמצעות המשאבים העומדים לרשות האדם;
- משמעותיוּת (meaningfulness, מרכיב רגשי-מוטיבציוני) – נטייה לראות את החיים כבעלי משמעות אשר מספקת את הדחף המוטיבציוני להתמודד עם האתגרים.
מה בונה תחושת קוהרנטיות?
באופן כללי, התנסויות עקיבות של אדם, המאפשרות לו להבין את ההווה ולדעת מה יקרה בעתיד, בעיקר במצבים שבהם נדרשה התמודדות עם משבר; איזון בין עומס חסר לעומס יתר ורכישת כלים ומשאבי התמודדות; ותחושה של תרומה משמעותית לסביבתו ולקידום הערכים שהוא מאמין בהם. תחושת קוהרנטיות מתייצבת בדרך כלל עד גיל 30. עם זאת, אירועי חיים משמעותיים (חיוביים או שליליים) עשויים לשנות זאת.
הסולם שפיתח אנטונובסקי למדידת תחושת הקוהרנטיות (תורגם בעשורים האחרונים לעשרות שפות ושימש בעשרות אלפי מחקרים אמפיריים. עיקר העבודה המחקרית מתמקדת בבחינת תחושת הקוהרנטיות כגורם המשפיע על רמת המיטביות באמצעות טיב ההתמודדות עם דחק. ממצאי המחקרים שהצטברו בארץ ובעולם תומכים בקשר סיבתי זה. נוסף לכך, מחקרים חדשניים מתייחסים לשאלות מה הם המקורות של תחושת הקוהרנטיות וכיצד מתפתחת האוריינטציה הקוהרנטית במהלך הילדות וההתבגרות.
מחקרים נוספים הרחיבו את המושג לרמה המשפחתית והקבוצתית
פרופ' שפרה שגיא, לשעבר ראש התוכנית לניהול ויישוב סכסוכים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הרחיבה את המושג לרמה משפחתית וקבוצתית (קהילת תושבים ביישוב, יחידה צבאית ועוד). ממצאי מחקריה מלמדים על החשיבות הרבה שיש לתפיסות המשפחה והקהילה בהתמודדות עם המציאות הישראלית. פרופ' מלכה מרגלית מאוניברסיטת תל אביב פיתחה גרסה של השאלון לילדים.
המודל הסלוטוגני נולד בתחום הבריאות, אך כיום משמש ונחקר בהקשרים רבים אחרים, כגון איכות ההתמודדות של צוותי חירום (צבא, משטרה, מכבי אש) עם אתגרים מנטליים בעבודתם, תפקוד מבצעי, אובדנות ופוסט-טראומה בקרב חיילים, התמודדות של עובדים בארגונים עם דרישות תפקידם, רווחה של מורים ותלמידים במערכת החינוך, תכנון ערים ירוקות ומקדמות בריאות, ואף היבטים חברתיים בתכנון חללי המגורים של תחנת חלל של נאס"א. תחושת קוהרנטיות נמצאה קשורה למגוון מאפיינים אישיים, חברתיים וארגוניים, כגון תסמיני בריאות נפשית ופיזית, שחיקה, תחושת מסוגלות עצמית, מוטיבציה, תמיכה חברתית ועוד.
לקריאה נוספת בנושא היכנסו לאתר https://stars-society.org/ או לאתר https://antonovsky.com
____
על הכותב: ד"ר אבישי אנטונובסקי - לשעבר מהפקולטה למדעי הבריאות ובנו של פרופ' אהרן אנטונובסקי.
