אלטרנטיבה ירוקה למשבר הדגה העולמי: "דגים מתורבתים"
מחקר השוואתי שנערך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב חושף נתונים דרמטיים על ההשפעה הסביבתית של ייצור "מזון כחול" המיוצר במעבדה: ממצאי המחקר מצביעים על כך שמוצרי "מזון כחול" מתורבתים עשויים להפחית את פליטות גזי החממה בכ-50%–70% בהשוואה למוצרי דיג וחקלאות ימית קונבנציונליים, לצד שימוש מופחת בקרקע וצריכת אנרגיה נמוכה יותר. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת המוביל בתחום מדעי הסביבה ES&T .
המושג "מזון כחול" מקיף בין 3,000 ל-4,000 מינים ימיים שונים – כולל דגי סנפיר, סרטנים, רכיכות ואצות. כיום, החקלאות הימית מספקת למעלה ממחצית מהתצרוכת העולמית של מזון זה, והביקוש אליה צפוי להכפיל את עצמו עד שנת 2050. אלא, שהמחיר הסביבתי של הדיג המסחרי הוא עצום.
הדוקטורנטית שירה שבתאי, בהנחיית פרופ' תמר מקוב, ראשת המעבדה לכלכלה מעגלית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וחוקרת בפקולטה לניהול ובבית הספר לקיימות ושינויי אקלים, ערכו מחקר ראשון מסוגו בעולם- הערכת מחזור החיים (LCA) של מוצרי דגה המיוצרים במעבדה.
בניגוד לתחליפי חלבון מן הצומח, דגים מתורבתים מיוצרים מתאי דג אמיתיים, ללא צורך בלכידת דגים בים או בגידולם בחקלאות ימית. בתהליך הייצור מבודדים תאים מדג ומגדלים אותם בתנאים מבוקרים, תוך אספקת חומרי הזנה המאפשרים להם להתפתח לרקמות שריר ושומן. מרקמות אלו ניתן לייצר מגוון מוצרים, בהם נתחי פילה, קציצות ומוצרי דגים נוספים, בשילוב רכיבים נוספים כמו ירקות ותבלינים. המחקר מציג לראשונה את הפוטנציאל הסביבתי של יצור מזונות ימיים שלא דרך דייג או חקלאות ימית.
ההשפעות הסביבתיות של תעשיית המזון מן החי הקונבנציונלית הן דרמטיות. תעשייה זו אחראית כיום על שימוש ביותר מ-80% מהאדמות החקלאיות, על 40% מצריכת המים המתוקים ועל 20% מכלל פליטות גזי החממה בעולם. כאשר מגיעים להשלכות של תעשיית הדגה בים, הנתונים חמורים אף יותר: הדייג המסחרי והחקלאות הימית מובילים לזיהום מסיבי, אובדן בתי גידול, וירידה במגוון הביולוגי. בנוסף, קיים ניצול יתר כאשר- 40% מהשלל הימי הוא למעשה שלל לוואי שמרוכב מזנים אחרים מאלו שניסו לדוג. כיום רבים מסוגי הדגה הפופולאריים ביותר, לרבות טונה כחולת סנפיר וצלופח נמצאים בסכנת הכחדה, והמחיר הסביבתי של כל אלו גבוה במיוחד, כמו גם מחירם הכלכלי.
גלגל ההצלה של המערכות האקולוגיות הימיות עשוי להגיע מדגים ומאכלי ים המיוצרים בתנאי מעבדה. החוקרות בחנו את ההשפעה הסביבתית הכרוכה בייצור מאכלים כמו: אצבעות דג, קציצת דגים, ואפילו פילה צלופח לסושי, החל משלב חומרי הגלם הנדרשים ליצור ועד להליך ההקפאה של המוצר המוכן למכירה.
ממצאי המחקר מצביעים על כך שלמזונות כחולים מתורבתים יש השפעה סביבתית נמוכה יותר בהשוואה לדיג מסורתי וחקלאות, במיוחד בכל הנוגע לפליטות גזי חממה, שימוש באנרגיה ולשימוש בקרקע. לצד היתרונות הסביבתיים קיים גם פוטנציאל לחיזוק הביטחון התזונתי; כיום ישראל מייבאת את מרבית הדגים הנצרכים בה, ולכן פיתוח מתקני ייצור מקומיים עשוי להפחית את התלות בייבוא ולצמצם את החשיפה לשיבושים בשרשראות האספקה העולמיות.
מעבר להיבט הסביבתי, לדגים יש חשיבות תרבותית ותזונתית משמעותית ברחבי העולם, ולאור ההתדלדלות המתמשכת של אוכלוסיות הדגים בים, גובר הצורך בפיתוח דרכים חלופיות לייצור מזון מן הים שיאפשרו למערכות האקולוגיות זמן להשתקם ולהתחדש.
״תוצאות המחקר מראות שלמזון כחול מתורבת יש פוטנציאל סביבתי משמעותי. בהשוואה לדגים מהים, לגידול ימי מסורתי ואפילו למוצרים מתורבתים אחרים, כמו עוף ובשר מתורבת, הוא מציג יתרון בכל הנוגע לפליטות גזי חממה, שימוש באנרגיה ובקרקע. מעבר לכך, אחת השאלות המרכזיות שמעניינות אותנו היא האם מזונות כחולים מתורבתים יוכלו בעתיד להפחית את הלחץ על מינים ימיים שנמצאים בניצול יתר או בסכנת הכחדה, באמצעות יצירת חלופות בנות־קיימא לייצור מזונות כחולים בעלי ערך גבוה״, מסבירה שבתאי.
"אנחנו נמצאים בנקודה קריטית בה חייבים למצוא אלטרנטיבות למפגעים הסביבתיים העצומים של תעשיית הדגה והחקלאות הימית", מתריעה פרופ' מקוב." יצור מזונות כחולים בשיטות אלו, מציעים פתרון הולם הן בהיבט הסביבתי והן בזה הכלכלי", סיכמה.
קבוצת המחקר כללה גם את: פרופסור אלון שפון מאוניברסיטת ת"א וד"ר פטריק הנדריקסון מאוניברסיטת ליידן בהולנד.
