מהיציע אל המחקר: הדוקטורט שנולד במונדיאל
בזמן שליאו מסי, ג'וד בלינגהאם וקיליאן אמבפה כובשים את העולם, מתפרסם מחקר חדש של ד"ר מיכל אנגל-גורפינקל, מהמחלקה לפוליטיקה וממשל, החושף את תפקידו של הכדורגל בעיצוב זהות ושייכות בקרב נשים
מונדיאל 2026 הוא המרענן הרשמי של הקיץ, אך עבור ד"ר מיכל אנגל-גורפינקל הוא הרבה יותר מחגיגת כדורגל. הטורניר היוקרתי בעולם היה עבורה נקודת הפתיחה למסע אקדמי שהוביל לעבודת דוקטורט העוסקת בממשק שבין כדורגל, מגדר וחברה.
ראשיתו של המסע לפני 16 שנים, כאשר הייתה סטודנטית לתואר ראשון בבן-גוריון. בשנת 2010, בעיצומה של תקופת מבחנים שחפפה למשחקי גביע העולם בדרום אפריקה, ניסתה לפתור דילמה מוכרת: איך לא מפספסים את משחקי המונדיאל מבלי להזניח את הלימודים.
חמש מחברותיה ללימודים לא התעניינו כלל בכדורגל, ולכן עוד לפני שריקת הפתיחה היא העבירה להן "קורס מזורז": איך לומדים לקרוא משחק? מתי מסירה פשוטה היא בעצם רגע של גאונות? איך מזהים כוכב עוד לפני שהוא הופך לאגדה? ומנגד, מי הם אלה שלא יככבו בתקצירים, אבל ירוצו בלי סוף, יגלשו לכל כדור ויעשו את כל העבודה השחורה; אותם "גרזנים אנושיים" שמחזיקים קבוצה שלמה על הכתפיים, גם אם איש כמעט לא קונה את החולצה שלהם.
בסיום השיעור התבקשה כל אחת לבחור לעצמה נבחרת לאהוד. הקריטריונים היו רחוקים מאוד מניתוח טקטי: ההיסטוריה של המדינה במלחמת העולם השנייה, עיצוב המדים, ולפעמים פשוט צבע חולצתו של השוער. מתברר שלא תמיד צריך להבין כדורגל כדי להתאהב בו; לפעמים מספיק שוער בלבוש הנכון.
על לוח התוצאות נרשם ניצחון כפול: לצד ההצלחה במבחנים, הכדורגל הפך מחוויה זרה לתחביב משותף. השילוב בין ספרי הלימוד למשחקי המונדיאל הצליח כמו שיתוף הפעולה בין מייקל אוליסה לקיליאן אמבפה, כוכבי נבחרת צרפת. הציונים היו טובים ונרשמו אחוזי צפייה גבוהים במשחקים. בלי שהתכוונה לכך, מיכל ערכה ניסוי חברתי קטן שהמחיש כיצד גם מי שאינה מגיעה מעולם הכדורגל יכולה למצוא בו מקום, שפה משותפת ותחושת שייכות.
בחלוף הימים והשנים השליטה בכדור השתפרה פלאים. בין המונדיאל ההוא בדרום אפריקה למונדיאל 2026, התחביב הפך גם לסוגייה מחקרית. לכרטיס הביקור של מיכל אנגל-גורפינקל התווסף לאחרונה תואר הדוקטור, והיא עדיין פותחת כל מונדיאל עם אותן חברות. ב"מונדיאל של מיכל" כולן ממלאות טבלאות הימורים, בוחרות את מלך השערים, את האלופה, את ההפתעה הגדולה ואת הנבחרת בעלת הסטייל המרשים ביותר.
מחקרה של אנגל, שנעשה בהנחייתה של פרופ' אילת הראל, בחן כיצד השתתפות בספורט קבוצתי מעצבת את זהותן של נשים לאורך חייהן, וכיצד היא משפיעה על תפיסת הגוף, הזהות המגדרית, ותחושת המסוגלות שלהן מול חסמים מגדריים וחברתיים.
"השתתפות בספורט מעניקה הרבה מעבר לכושר גופני", מדגישה ד"ר מיכל אנגל-גורפינקל. "היא מחזקת ביטחון עצמי, מטפחת עבודת צוות ומשמעת עצמית ומסייעת בהתמודדות עם לחצים. מניתוח הראיונות שערכנו במסגרת המחקר עם נשים בנות 21 עד 70 עלה כי הגברת מעורבותן בענפי הכדור השונים 'סידרה' להן מקום סביב 'מדורת השבט', על המגרש וביציע".
השער שדרכו נכנסות נשים אל המגרש הולך ומתרחב, אך התמונה המלאה מורכבת יותר: עולם הכדורגל עוצב במשך שנים כמרחב גברי. "נשים הודרו מהמגרש ומהיציע בטיעונים חברתיים, רפואיים ולעיתים אף דתיים", מציינת מיכל. "למרות זאת, הן המשיכו לאורך ההיסטוריה לפרוץ את הגבולות. מדובר בתהליך מתמשך של שינוי חברתי, מהשתתפות מצומצמת במשחקים האולימפיים הראשונים ועד לעלייה המתמדת במספר הספורטאיות והאוהדות בעשורים האחרונים".
את השינוי הזה אפשר לראות היטב גם במונדיאל הנוכחי. פעם היו מי שהתייחסו לנשים ביציעים כאילו הגיעו בטעות בדרך להצגה בתיאטרון. היום הן חלק בלתי נפרד מהנוף: ביציעים, באולפני השידור, בפודקאסטים, בוויכוחים על חילופים בדקה ה-78 ובכל מקום שבו כדורגל מצליח להצית ויכוח טוב. זה בדיוק השינוי שעליו מצביע מחקרה של ד"ר אנגל-גורפינקל: הכדורגל כבר מזמן אינו מועדון סגור.
ואולי זו גם המסקנה שנולדה כבר באותה תקופת מבחנים של 2010: לפעמים כל מה שצריך כדי לפתוח את הדלת לעולם הכדורגל הוא לבחור נבחרת לאהוד, להשתגע בגללה ולכדרר איתה לאורך המגרש.
