הסמן לעצמאות ותוחלת חיים ארוכה בקרב קשישים: מהירות ההליכה
המהירות שבה מבוגר מבצע צעד רצוני, במיוחד כאשר דעתו מוסחת, עשויה לשמש כמדד קליני חשוב לבריאות, לעצמאות ואף לתוחלת חיים ארוכה יותר. מחקר שנערך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב מציע הצצה לבריאות תפקודית ארוכת הטווח של האדם המבוגר.
עבור מבוגרים עם קושי מוטורי, ביצוע תנועה פיזית בו זמנית עם פעולה נוספת, דורשת נתח גבוה של קיבולת קשב, שמאט באופן ניכר את מהירות הפעולה הפיזית. פרופ' יצחק מלצר מהמחלקה לפיזיותרפיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הוביל מחקר להערכת הקשר בין מדדי שיווי משקל (כמו תנועה יציבה וביצוע צעדים מרצון) ויכולת עצמאות ואף תוחלת חיים של מבוגרים בגיל השלישי.
מהו צעד רצוני?
קבוצת המחקר ניתחה פרמטרים של שיווי משקל, שנאספו במחקרים קודמים שבוצעו בין השנים 2005 ו-2011. בין היתר נבדקו פרמטרים כמו: מדדי שיווי משקל בעמידה (תנודות היציבה במישור הקדמי והאחורי, בעמידה יחפה ובעיניים עצומות) וכן, מדדי ביצוע מבחן צעד רצוני שבחן את היכולת לבצע צעד מהיר לאחר קבלת אות תקשורת אלקטרוני.
מדדים אלו מהווים סממנים מרכזיים ליכולת התפקודית בקרב קשישים, ונמצא כי הם קשורים באופן מובהק להתרחשות נפילות ולסיכון מוגבר לנפילה. ירידה במדדים הללו מלווים לעתים קרובות בחשש מנפילות, ירידה בניידות היומיומית, מה שעשוי לעורר מעגל של פעילות גופנית מופחתת, דעיכה כללית וסיכונים בריאותיים מערכתיים וכתוצאה מכך עליה בצריכה של שרותי בריאות.
מבחן צעד רצוני משמש כאינדיקטור נגיש לחיוניות תפקודית
"מבחן צעד רצוני הוא מבחן פשוט מאוד לביצוע מצד אחד, שיש לו את היכולת לשמש כאינדיקטור נגיש לחיוניות תפקודית, ולגילוי של סיכון מוגבר לנפילות, שכן הערכות שיווי משקל באמצעות המבחן הזה משלב את היכולת של המערכת העצבית-שרירית וגם את היכולת העיבוד הקוגניטיבי ועל כן מהוות את הליבה של ההערכה הקלינית", מסביר פרופ' מלצר.
מהירות ההליכה נחשבת כיום כסימן חיוני תפקודי בקרב קשישים
בעוד שטיפול רפואי באופן מסורתי מודד את תוחלת החיים באמצעות גיל כרונולוגי או מספר מחלות כרוניות, מדדים פיזיים תפקודיים כגון בדיקת מהירות ההליכה, הוכחו יותר ויותר כמדדים חזקים לבריאות ולעצמאות. מהירות ההליכה נחשבת כיום ל"סימן חיוני תפקודי" בקרב קשישים, לאחר שהודגם כי מהירות ההליכה מנבאת באופן מובהק הישרדות ארוכת טווח באוכלוסייה מבוגרת המתגוררת בקהילה.
צוות המחקר ביקש להרחיב את ארגז הכלים הקליני על ידי הערכה של תנועות יציבות, שיווי משקל "סטטי" בעמידה וביצוע מבחן צעד רצוני (בדיקת שיווי משקל דינמית) ככאלו שיכולים לחזות עצמאות ותוחלת חיים ארוכה יותר לאורך תקופת מעקב ארוכת טווח. לשם כך הם ערכו ניתוח נתוני שיווי משקל באמצעות שני המבחנים (סטטי ודינמי) מקרב 120 קשישים המתגוררים בקהילה. במשך 10 עד 17 שנים לאחר הבדיקה הראשונית עקבו החוקרים אחר קבוצה זו וגילו קשר מובהק בין היכולת לבצע צעד רצוני, כלומר, זמן התגובה להתחיל בהליכה לבין הסיכון לתמותה.
המשתתפים נבדקו תחת שני תנאים: משימה בודדת (ביצוע צעד רצוני מהיר ככל האפשר בעקבות מתן אות חיצוני), אך גם במצב של משימה כפולה. מערך המשימה הכפולה דרש מהמשתתפים לבצע את הצעד המהיר תוך ביצוע בו זמנית של משימת שונה - מתן שם לצבע הדיו של מילים המודפסות בצבעים לא תואמים.
אימון ממוקד לשיפור מהירות צעד רצוני יכול לתרום לעצמאות והארכת תוחלת חיים במבוגרים
נמצא כי בזמן התגובה לביצוע הצעד, בתנאים של משימה כפולה והסחת דעת, כל עלייה של 0.1 שנייה במהירות התגובה לביצוע צעד רצוני תוך ביצוע משימה קוגניטיבית בו זמנית, הייתה קשורה לעלייה של כ-28% בסיכון לתמותה. כלומר, האטה בזמן התגובה לביצוע הצעד הראשוני הפחיתה את אורך החיים ב-28% בתקופת המעקב. ממצא זה מצביע על כך שככל שהנעת תהליך ההליכה איטי יותר, כך הוא עשוי לשמש כמדד לירידה בחוסן נוירולוגי ופיזיולוגי, בשלבי הזדקנות.
"מכיוון שגילוי חושי ומהירויות הולכה עצבית בסיסיות נותרות קבועות בין צעדים פשוטים לצעדים מוסחים, כל עיכוב בתחילת צעד במהלך האתגר המנטלי מונע במידה רבה על ידי מגבלות עיבוד עצבי מרכזי", ציין פרופ' מלצר. "שילוב משימות מוטוריות וקוגנטיביות במקביל, בהערכות קליניות סטנדרטיות, יכולות לשפר משמעותית את ניבוי העצמאות ותוחלת החיים ולסייע בהנחיית התערבויות מוקדמות המכוונות לבריאות קוגניטיבית-מוטורית", סיכם.
מהירות צעד רצוני היא תכונה ניתנת לשינוי באמצעות אימון ממוקד ושיקום שיווי משקל. מחקר זה מציע להפיק תועלת מתוכניות אימון ייעודיות כדי להאריך באופן פוטנציאלי את בריאותם, עצמאותם ואף את תוחלת החיים של אנשים מבוגרים.
עוד על המחקר:
קבוצת המחקר כללה גם את: עופרי גנז-אור מהמחלקה לפיזיותרפיה מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ענת ריינר-בנעים מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ויולי טרגר, מהמחלקה לשיקום המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה, בשיתוף פעולה עם לארס אודסון מאוניברסיטת מינסוטה.
ממצאי המחקר פורסמו בכתב העתGerontology.
