המידע שלא הרגיע: כיצד הרשתות החברתיות העמיקו את המצוקה אחרי טבח הנובה?
מחקר שנערך במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב מתריע: כלים שאמורים לסייע בהתמודדות ובקבלת מידע עלולים להעמיק את המצוקה הנפשית.
בני משפחה, בני זוג וחברים של נעדרים ונרצחים בטבח 'פסטיבל הנובה' התמודדו עם אי הוודאות לגבי קרוביהם בעזרת חיפוש ואימות מידע בפלטפורמות דיגיטליות, לפני קבלת הבשורה המרה. מחקר שנערך במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב מתריע: כלים שאמורים לסייע בהתמודדות ובקבלת מידע עלולים להעמיק את המצוקה הנפשית. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העתDeath Studies .
אי הוודאות לגבי גורל הקרובים לאחר הטבח ב'פסטיבל הנובה' הובילה למצוקה נפשית משמעותית בקרב בני משפחה וחברי הקורבנות שעסקו בחיפוש מידע בפלטפורמות דיגיטאליות. אירועי השבעה באוקטובר והסיקור התקשורתי בזמן אמת עיצבו דרכי התמודדות חדשות, המאפיינות את העידן הדיגיטלי. התזנטית רום קפלנסקי, בהנחיית ד"ר דפנה ישועה-כ"ץ, מהמחלקה לעבודה סוציאלית ע"ש שפיצר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בחנו את עם ההשלכות של דרכי ההתמודדות בעידן זה.
12 בני משפחה מדרגה ראשונה, בני זוג וחברים קרובים של נעדרים ונרצחים, השתתפו בראיונות עומק על השימוש שלהם ברשתות חברתיות דיגיטליות עוד לפני קבלת בשורת אובדן יקיריהם, תקופה שאופיינה בחוסר ודאות קיצוני. במסגרת הראיונות נשאלו המשתתפים על חוויית אי הוודאות, דרכי ההתמודדות הרגשיות והמניעים לגבי אופן השימוש ברשתות החברתיות (חיפוש מידע, שיתוף עדכונים ו/או תמיכה הדדית). בנוסף, נבחנו דפוסי מעקב אחר מידע, תגובות לשמועות, ואופן הפרשנות של מידע בזמן אמת על ידי בני משפחה וחברים.
המחקר מצא אסטרטגיות התמודדות דיגיטליות מגוונות
מהראיונות עולה תמונה מגוונת של אסטרטגיות התמודדות דיגיטליות שהתפתחו בזמן אמת, הן ברמה האישית והן ברמה הקולקטיבית. המשתתפים תיארו ניסיונות אינטנסיביים ליצור קשר עם יקיריהם באמצעות שיחות והודעות - התנהגות המוגדרת כהתמודדות ממוקדת בעיה, שמטרתה להשיג שליטה ומידע. עם זאת, כאשר ניסיונות אלה לא נענו, הם הפכו לעיתים להתמודדות מבוססת הכחשה, שהתבטאה בניסיונות חוזרים ואף כפייתיים ליצור קשר ובפרשנות מקלה של המציאות. כך למשל אחת המרואיינית ספרה כי המשיכה במשך כמה ימים להשאיר הודעות בתא הקולי של בנה בהנחה שנגמרה לו הסוללה. בתוך כך, ל"שיחה האחרונה" בטלפון נודעה משמעות רגשית עמוקה, והיא הפכה לעוגן רגשי גם לאחר שנותק הקשר.
במקביל, התפתחה גם התמודדות קולקטיבית דרך הרשתות החברתיות: הפצת תמונות, שיתוף פרטים מזהים וסריקה שיטתית של רשימות ניצולים. פעולות אלו יצרו תחושת שליטה ותקווה, אך גם חשפו את המשתתפים לזרימה בלתי פוסקת של מידע חלקי ומשתנה. בתוך כך, תופעת ה'מיסאינפורמציה' תפסה מקום מרכזי: דיווחים לא מאומתים עוררו תקווה רגעית, אך כאשר התבררו כלא נכונים הובילו לקריסה רגשית, והפכו את המרחב הדיגיטלי עצמו למקור מצוקה נוסף.
"שומר ראש דיגיטלי"
דרך התמודדות נוספת שעלתה נקראת "שומר ראש דיגיטלי", במסגרתה בני המשפחה מדרגה שנייה והחברים לקחו על עצמם היחשפות לתכנים קשים ולסרטוני זוועה שהופצו ברשת - במטרה להגן על החשיפה של אחרים ולזהות מידע רלוונטי. אף שהפעולה סיפקה תחושת שליטה, בפועל היא הובילה לא פעם לטראומטיזציה משנית ולעומס רגשי כבד.
אי לכך, ממצאי המחקר משקפים פרדוקס בהתמודדות הדיגיטאלית: אותן הפעולות שנועדו להשיב תחושת שליטה עשויות להפוך, בתנאים של חוסר ודאות קיצוני, למקור שמגביר את המצוקה ואת הפגיעה הנפשית. ייחודה של ההתמודדות בעידן הדיגיטלי הוא בכך שהיא אינה מתרחשת רק בתוך האדם או בסביבתו הקרובה, אלא דרך תשתיות תקשורת בזמן אמת - קבוצות וואטסאפ, פוסטים ורשימות, שבהן המיידיות והחשיפה הבלתי אמצעית לתכנים מקשה מאוד לשמור על ויסות רגשי ושליטה. הודעה, סטטוס אחרון או הופעה (או היעדר) של שם ברשימה יכולים להפוך לאינדיקציות שמייצרות תקווה או חרדה. , חרדה או הכחשה.
חשיבותה של מעורבות פעילה של אנשי הטיפול בפלטפורמות הדיגיטליות
החוקרות מציעות לפתח כלים דיגיטליים רגישים לטראומה כמו מנגנוני אימות מידע, קבוצות מתווכות, הפחתת עומס התראות והנגשת תמיכה נפשית - שיסייעו בהתמודדות ולא יעמיקו את הפגיעה הנפשית.
ד״ר דפנה ישועה-כ''ץ: ''ישנה חשיבות מיוחדת למעורבות פעילה של אנשי ונשות מקצועות הטיפול - עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ואחרים - בפלטפורמות הדיגיטליות." לדבריה, עליהם להכיר לעומק את אופן פעולתן. היא מוסיפה כי ''המרחב הדיגיטלי הוא חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלנו, ובתוכו אנו גם מתמודדים עם אירועים קשים; לכן, הבנה ונוכחות מקצועית בזירה זו הן רכיב מרכזי בתהליך השיקום של מי שאיבדו את היקר להם מכל''.
ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת Death Studies.
