אקדמיה תחת לחץ: כנס באוניברסיטת בן-גוריון עסק בחופש הביטוי ובאחריות מוסדות ההשכלה הגבוהה
אנשי אקדמיה וחינוך התכנסו השבוע באוניברסיטת בן-גוריון בנגב במסגרת הכנס "אקדמיה בזמן של קיטוב: ידע, אחריות וחיים משותפים" ביוזמת לשכת סגנית הנשיא לגיוון והכלה באוניברסיטה ומרכז אקורד . האירוע עסק בשאלות הנמצאות בלב השיח הציבורי סביב תפקידה של האקדמיה בתקופה של מתיחות חברתית ופוליטית.
הכנס, שהתקיים השבוע באוניברסיטה, הפגיש חוקרות חוקרים ואנשי חברה אזרחית לדיון בסוגיות הנמצאות במרכז הוויכוח הציבורי בישראל: חופש ביטוי באקדמיה, אחריותם של מוסדות ההשכלה הגבוהה בתקופות של קיטוב חברתי ופוליטי, והיכולת לשמור על מרחב מחקר והוראה פתוח גם בתקופות של מחלוקת ציבורית חריפה.
במהלך הדיונים עסקו המשתתפים בין היתר בשאלות של אוטונומיה אקדמית מול לחצים ציבוריים ופוליטיים, ביחסי אקדמיה וחברה בזמן משבר, ובדרכי פעולה עם מחלוקות אידיאולוגיות בתוך הקמפוסים. לצד מושבים אקדמיים והרצאות, התקיימו שיחות שעסקו באחריות אנשי חינוך ואקדמיה ליצירת שיח מורכב ומבוסס ידע במציאות של היום.
הכנס נערך על רקע הוויכוח הציבורי המחריף כעת , סביב מקומה של האקדמיה בישראל, ונסיון החקיקה אשר יסרס את העצמאות האקדמית ויגביר את המעורבות הפוליטית של שר החינוך בהתנהלות המוסדות . מארגני הכנס ציינו כי מטרת האירוע הייתה לייצר שיח מקצועי ומבוסס ידע על תפקידה של האקדמיה בחברה דמוקרטית, דווקא בתקופה שבה מוסדות ההשכלה הגבוהה ניצבים במוקד מחלוקות ציבוריות ופוליטיות.
פרופ' סראב אבו רביעה, סגנית הנשיא לגיוון והכללה באוניברסיטת בן גוריון בנגב: "בכנס החשוב הזה אנחנו מבקשים לבחון כיצד ידע אקדמי מתורגם להשפעה אזרחית וחברתית חיובית: בהוראה, במחקר, בשיתופי פעולה וביוזמות מעשיות בשטח. האקדמיה אינה 'מגדל שן', אלא זירה של אחריות, פרשנות למציאות ופעולה. יתר על כן, הקמפוסים הם מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. מקום בטוח לניהול שיח בונה וחיובי. הכרחי שהחברה הישראלית תעצים הזדמנות זו וחובה על האוניברסיטאות לנהל בחוכמה את הפלטפורמה הזו. מטרת הכנס היא להשמיע קול אינטלקטואלי המעוגן בידע ומחויב לחיים משותפים ולשמירה על מרחב פתוח ובטוח. במושבי הכנס הצגנו תפיסות, מודלים ופרקטיקות מהמחקר ומהעשייה."
"דווקא במהלך המלחמה ובשיאה הצלחנו לקיים ולהרחיב מפגשי דיאלוג בין סטודנטים יהודים לערבים. לא רק דיאלוגים סמליים, אלא כאלה שהתקיימו בתוך כאב, פחד, חשדנות וא-סימטריה עמוקה. תהליכים אלו לוו במחקר, במדידה ובהערכה, מתוך מחויבות להבין לא רק האם הדיאלוג אפשרי, אלא גם מה טיבו תחת תנאים של אלימות, אובדן וזעם. עם זאת, הדרך לשינוי מבני עוד ארוכה ודורשת שיתוף פעולה מערכתי " הוסיפה אבו רביעה.
עו"ד מרים כבהא, משנה למנכ"ל במרכז אקורד אמרה: "אנחנו בתקופה שבה הקרע החברתי מעמיק, והיכולת להקשיב, להכיל מורכבות, ולהחזיק מחלוקת - הולכת ונשחקת. ובתוך המציאות הזו, הנגב הוא מרחב של חיים משותפים. התפקיד של מוסדות אקדמיים כמו אוניברסיטת בן גוריון הוא לעצב נורמות ולהכשיר את דור העתיד בתוך הקמפוס ומחוצה לו, בתוך הקהילה. אנחנו באקורד, עובדים על שיפור היחסים בין הקבוצות השונות במרחב בזירות שונות. האקדמיה היא אחד המקומות היחידים שבהם עדיין מתקיים מפגש אמיתי בין קבוצות, שבחיי היומיום כמעט ואינן נפגשות. זוהי יש גם הזדמנות. כי בקמפוסים קורה משהו ייחודי: מפגש יומיומי, סביב מטרה משותפת, בין אנשים שונים בו סטריאוטיפים יכולים להשבר ונוצר סיכוי אמיתי לראות אחד את השנייה אחרת."
