מהפריפריה לפרופסורה
מה קורה כאשר מחקר אקדמי יוצא מגבולות הכיתה ופוגש את הרחוב, את הסיפור האישי ואת העדשה?
מני מלכה, בן העיר אופקים ודור ראשון להשכלה גבוהה, טיפס בעקביות בסולם הדרגות האקדמי עד לדרגת פרופסור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. כיום הוא סולל את הדרך עבור בני המקום שלא בדיוק נולדו עם כפית של כסף בפה בתוקף תפקידו כחבר סגל בכיר במחלקה לעבודה סוציאלית על שם שפיצר. "גדלתי והתחנכתי באופקים, ואני גאה להיות חלק מתושבי העיר שהגיעו לדרגת פרופסור באקדמיה"
מה קורה כאשר מחקר אקדמי יוצא מגבולות הכיתה ופוגש את הרחוב, את הסיפור האישי ואת העדשה? עבור פרופ' מני מלכה, מהמחלקה לעבודה סוציאלית ע"ש שפיצר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, זו אינה רק שאלה אלא דרך חיים. מלכה, בן העיר אופקים ודור ראשון להשכלה גבוהה, טיפס בעקביות בסולם הדרגות האקדמי עד לדרגת פרופסור. כיום הוא סולל את הדרך למען אלה שלא בדיוק נולדו עם כפית של כסף בפה ופותח להם אופקים חדשים.
מלימודים במכינה ועד קריירה של מחקר וטיפול בקהילה
פרופ' מלכה החל את דרכו האקדמית במכינה קדם-אקדמית. בהמשך השלים שלושה תארים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, וסיים פוסט-דוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בדרכי ההתמודדות של קהילות מוחלשות עם מצבי הדרה ודחיקה לשוליים, והתבססה על מחקר שדה ממושך עם קהילת יהודי ההר, שמוצאה בהרי הקווקז. "המסע המשותף חידד עבורי את ההבנה שקהילות פגיעות צריכות להגדיר את עצמן", הוא מסביר.
לצד הישגיו האקדמיים, מקדיש מלכה את פעילותו לצמצום פערים חברתיים ולקידום סטודנטים שהם דור ראשון להשכלה גבוהה, כמוהו, מתוך הזדהות עמוקה עם סיפורם האישי. "גדלתי והתחנכתי באופקים, ואני גאה להיות חלק מתושבי העיר שהגיעו לדרגת פרופסור באקדמיה", מדגיש מלכה. "בה בעת, אני מציע לקדם את הרעיון שאחד מתפקידינו החשובים הוא לפרוץ חומות וחסמים גם עבור אחרים".
פוטו-ווייס (photovoice): פרויקט פורץ דרך
לאורך השנים שילב בין מחקר, הוראה ועשייה טיפולית וקהילתית בתחומים של אלימות במשפחה, חינוך למיניות בריאה ועבודה עם אוכלוסיות חלשות. מתוך עבודתו בשטח חיפש דרכים חדשות לשיתוף הקהילה ביצירת ידע. כך נולד פרויקט פורץ דרך המחבר בין צילום, אמנות ועבודה סוציאלית; "שיטה יעילה כדי לייצר דיאלוג בין סיפור אישי ובין שינוי חברתי רחב", כהגדרתו.
למען קידום התהליך הוקמה ביוזמתו המעבדה הבין-תחומית למחקר מבוסס פוטו-ווייס (photovoice), לצורך קידום יצירת ידע משותף. הרעיון הכללי: משתתפים מתעדים את חיי היומיום שלהם באמצעות צילום, מצרפים סיפור אישי ושואלים שאלות ביקורתיות על המציאות החברתית. התוצרים מתגבשים לתערוכות המבקשות להשמיע קולות ולהשפיע על השיח הציבורי.
המעבדה פועלת עם מגוון אוכלוסיות, ובהן סטודנטים שהם דור ראשון להשכלה גבוהה, אנשים עם מוגבלות, הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, אזרחים ותיקים וקהילות המתמודדות עם מצבי משבר. לאחר אירועי שבעה באוקטובר, הותאמה הפעילות גם לעיסוק בחוסן ובטראומה.
תערוכת צילום בנושא דור ראשון להשכלה הגבוהה
אחת הדוגמאות הבולטות ליישום גישתו היא התערוכה "ראויים?! דור ראשון להשכלה גבוהה מבעד לעדשה", אשר נוצרה בשיתוף עם ד"ר מוטי גיגי מהמכללה האקדמית ספיר. באמצעות צילום וסיפור אישי היא מבקשת לעורר שיח מחודש על שייכות במרחב האקדמי והחברתי. התערוכה נפתחה בימים אלה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב לאחר שנדחתה בעקבות מבצע "שאגת הארי".
במקביל, יושם המודל גם באופקים בשיתוף אגף הרווחה העירוני, ג'וינט ישראל וארגון PHOTO ISRAEL. במסגרת היוזמה פעלו כמה קבוצות ובזכות שיתוף הפעולה ביניהן הוקמה התערוכה "הסיפור שלנו, אופקים". על תרומתו המשמעותית לקידום המיזם ולהובלת פעילויות נוספות, הוענק לפרופ' מלכה אות "יקיר העיר אופקים".
מתוך אמונה שתפקידה של האקדמיה אינו רק לחקור את המציאות אלא גם לפעול בתוכה ולפתוח דלתות עבור הדורות הבאים, פרופ' מלכה ממשיך להוביל יוזמות המחברות בין אקדמיה וקהילה, ובין סיפור אישי לשינוי חברתי.
אופקים חדשים, כבר אמרנו?
