מדוע טיפול מוצלח בדום נשימה בשינה מוביל לעלייה במשקל?
מחקר חדש בשיתוף עם סורוקה מרכז רפואי אוניברסיטאי חושף לראשונה את המנגנון הביולוגי שעשוי להסביר מדוע ילדים ומבוגרים רבים עולים במשקל לאחר טיפול מוצלח בדום נשימה חסימתי בשינה. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת Scientific Reports.
דום נשימה חסימתי בשינה הוא הפרעת נשימה שכיחה בשינה הפוגעת בילדים ובמבוגרים כאחד. הטיפול בה, בין אם באמצעות ניתוח לכריתת שקדים ואדנואידים ובין אם באמצעות טיפול במכשיר ,CPAP מלווה לעיתים קרובות בעלייה משמעותית במשקל. מספר מחקרים מצביעים על כך שאחוז משמעותי מהילדים והמבוגרים המטופלים בדום נשימה חסימתי בשינה חווים עלייה במשקל בתקופה שלאחר הטיפול, גם כאשר הפרעת הנשימה עצמה נפתרה בהצלחה. עד כה, הסיבה הביולוגית לתופעה זו לא הייתה ברורה. המחקר החדש מציע הסבר מפתיע: הגוף פשוט "זוכר".
קבוצת המחקר, בהובלתם של פרופ' אריאל טרסיוק מהמחלקה לפיזיולוגיה וביולוגיה של התא באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומנהל היחידה להפרעות שינה-ערות בסורוקה מרכז רפואי אוניברסיטאי ופרופ' יעל שגב מהמחלקה למיקרוביולוגיה, אימונולוגיה וגנטיקה ע"ש שרגא סגל באוניברסיטת בן-גוריון, בחנה את השינויים המטבוליים המתרחשים במהלך חסימה כרונית של דרכי הנשימה העליונות ולאחר הסרתה, באמצעות מודל עכברי ייחודי . במודל זה דרכי האוויר מוצרות בגישה ניתוחית שפותחה במעבדה.
החוקרים זיהו תגובה מטבולית דו-שלבית. במהלך החסימה, המאמץ הנשימתי המוגבר מפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית, הפועלת במצבי לחץ גופני, מעלה את צריכת האנרגיה ומוביל לירידה במשקל. אולם לאחר הסרת החסימה, גם כאשר הנשימה חוזרת לתפקוד תקין, הפעילות הסימפתטית נותרת מוגברת. כתוצאה מכך מתפתחת אכילת יתר, המובילה לעלייה של כ-15% במשקל הגוף. גם כאשר החוקרים הפחיתו את פעילות המערכת הסימפתטית באמצעות טיפול תרופתי, העלייה במשקל נבלמה באופן חלקי בלבד, ממצא המעיד כי רקמת השומן ומערכת העצבים האוטונומית שומרות על "זיכרון מטבולי" מתמשך.
"ככל הנראה, בקרב חולים עם דום נשימה חסימתי בשינה, הגוף מפתח מנגנוני פיצוי להתמודדות עם המאמץ הנשימתי והפרעת השינה המתמשכת, מסביר פרופ' טרסיוק. "כאשר החסימה מוסרת, מנגנונים אלה אינם נכבים מיד. המערכת האוטונומית ממשיכה לפעול כאילו איום הלחץ הגופני עדיין קיים, ותגובה זו עשויה להסביר את העלייה במשקל לאחר הטיפול".
"כאשר ראינו שהפחתת הפעילות הסימפתטית אינה מחזירה את המשקל לרמות התקינות, הבנו שמדובר בתהליך עמוק יותר ולא רק שינוי הורמונלי חולף, ציינה הדוקטורנטית חיאת נוג'ידאת.
פרופ' יעל שגב מוסיפה: "הממצאים שלנו מצביעים על כך שרקמת השומן עצמה עוברת תכנות מטבולי שאינו מתבטל עם הסרת החסימה. מדובר בתהליך הנחקק ברמה התאית, ולכן ייתכן שיש צורך בהתערבויות מטבוליות ממוקדות לצד הטיפול בהפרעת הנשימה".
ממצאי המחקר מדגישים את החשיבות של גישה טיפולית רב-תחומית לאחר טיפול בדום נשימה חסימתי בשינה שתשלב בין מומחי נשימה, שינה ואנדוקרינולוגיה. שילוב של מעקב תזונתי ואנדוקריני לצד הטיפול הנשימתי עשוי להפחית את הסיכון להשמנה ולתחלואת לב ומחזור הדם בטווח הארוך. מחקר עתידי יתמקד בפיתוח טיפול ממוקד שיוכל 'לכבות' את הזיכרון המטבולי הזה ולמנוע את עליית המשקל, מציין פרופ' טרסיוק.
קבוצת המחקר כללה גם את: מנהלת המעבדה, ד"ר עדן ארזי וד"ר מוחמד ה. אסדי.
מחקר זה ( מענק מס' 164/2018) נתמך על ידי הקרן הישראלית למדע (ISF).
.(DOI: 10.1038/s41598-026-68370-4 ) Scientific Reports ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת