מלכודת הטיקטוק: פתיון בידורי חושף נערות צעירות למסרים תזונתיים מזיקים
מחקר חדש מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב חושף: ילדות בגילאי 9-12 נחשפות באופן קבוע לתכני דיאטה ואכילה קיצונית במסווה של אתגרים משחקיים, טרנדים ויראליים, סרטוני בישול וסקרנות לחיי כוכבי הרשת, למרות שאין להן עניין מוקדם בנושא. הממצאים פורסמו בכתב העת הבינלאומי Journal of Children and Media.
מחקר חדש שופך אור מדאיג על האופן שבו ילדות צעירות צורכות תוכן במדיה החברתיים. מהמחקר עולה כי ילדות בגילאי 9-12 נחשפות באופן שוטף, אך מבלי להתכוון, לשיח תזונתי מורכב ומזיק. במסגרת שיח זה עולים תכנים החל מתרבות דיאטה מגבילה וספירת קלוריות, ועד לנרמול של אכילת יתר ובולמוסים. חשיפה זו מתרחשת על אף שרוב הילדות מביעות עניין אישי מועט עד אפסי בתזונה או בקרת משקל.
המחקר, בהובלת הדוקטורנטית מיכל ירון ופרופ' נלי אליאס מהמחלקה לתקשורת, כלל ראיונות עומק עם 30 ילדות בגילאי 9-12. הממצאים מגלים כי המעורבות של הקהל הצעיר בתכנים אלו בטיקטוק אינה נובעת מחיפוש מידע מכוון, אלא מונעת מפיתיונות בידוריים המושכים את תשומת ליבן.
החוקרות זיהו ארבעה מנגנוני משיכה מרכזיים שמהווים 'הוק' בידורי, ומתפקדים כפיתיון דרכו חודרים המסרים התזונתיים. סרטוני בישול ואפיה הפכו למקורות השראה ויצירתיות (כמו 'עוגה בכוס' במיקרוגל או חטיפים טרנדיים עתירי סוכר וקלוריות), המעניקים לילדות תחושת עצמאות קולינרית וחוויית עשייה. כשני שלישים מהמרואיינות הצהירו שאינן מתעניינות בדיאטות, אך צפו באופן שוטף בסרטוני "מה אני אוכלת ביום" ובמתכונים. נתון זה מצביע על חשיפה לא מודעת, כפי שהעידה א.נ. (בת 10): החוקרת: "האם את רואה סרטונים שנותנים המלצות על מה לאכול? המרואיינת: לא. החוקרת: ומה לגבי סרטונים בסגנון 'מה אני אוכלת ביום'? המרואיינת: כן, זה מראה לי הרבה כאלה".
סיבה נוספת שבגינה ילדות צורכות תכנים אלה היא סיפוק והנאה חושית מצפייה באחרים אוכלים, כולל סרטוני אכילה מוגזמת. צלילי פריכות מועצמים (ASMR) ואסתטיקה ויזואלית מגרה של גבינות נמתחות ורטבים נוטפים, מעוררים חשקים לצריכת מזונות עתירי שומן וסוכר. ש.ס. (בת 11) תיארה את ההשפעה של סרטון אתגר אכילת המבורגרים: "זה כל כך מספק שאי אפשר להפסיק [...] את צופה ואומרת: 'וואו, אני כל כך רוצה את זה עכשיו' [...] וזה נראה כמו זהב".
אתגרים ויראליים וטרנדים ההופכים את האכילה למשחק ולתחרות מפעילים אצל הילדות תשוקה עזה וגירוי חושי, גם כאשר המזון אינו נגיש להן. האתגרים הופכים את האכילה למשחק חברתי שמנותק מתחושת הרעב והשובע הטבעיים. כך, אתגרי אכילת כמויות קיצוניות או משחקי "מהירות אכילה" הופכים צריכת מזון מוגזמת או לא בריאה לחוויה משעשעת. ל.ב. (בת 10) סיפרה בהנאה על אתגר אכילת המבורגרים במקדונלדס, שביצעה עם אחיה: "משחקים 'אבן-נייר-ומספריים', ואז מישהו אחד רץ, והשני צריך לאכול עד שהראשון חוזר [...] עשיתי את זה עם אח שלי, והוא המשיך לרוץ. אני פשוט אכלתי, למרות שלא הייתי רעבה", הסבירה.
מנגנון משיכה נוסף הינו סקרנות לחיי היוצרים. צפייה בז'אנרים מסוג חיי היומיום (כמו "מה אני אוכלת ביום", "שגרות", או "סטורי טיים") משמשת כצוהר להציץ לחייהם של יוצרים פופולריים. ר.מ. (בת 10) סיפרה: "אתמול ראיתי סרטון של מישהי שעושה את התמונות האלה שאת גוללת ביניהן, של 'מה אכלתי היום'. כשנשאלה מהי רמת העניין שלה, השיבה: "לא ממש אכפת לי, אני לא הייתי עושה את זה, אבל אני לא מדלגת על סרטונים כאלה [...] פשוט מעניין אותי לראות את זה [...] זו הסקרנות". בין אם יוצרות תוכן דנות באירועי חיים כלליים או בהרגלי האכילה שלהן, הנערות הצעירות נחשפות למסרים סמויים, להתנהגויות אכילה מרומזות ולתפיסות עולם רחבות יותר הקשורות להגבלת מזון, משקל, ודימוי גוף. על ידי הטמעת מסרים תזונתיים בסיפור אישי, יוצרות לוכדות את תשומת ליבו של קהל צעיר שאינו מונע בתחילה על ידי עניין בנושאים אלה.
"התוכן בטיקטוק עוקף את מנגנוני ההגנה הקוגניטיביים והביקורתיים של הילדות, ועוטף מסרים בעייתיים באריזה משעשעת ומושכת", מסבירה מיכל ירון. "למרות שמגבלת הגיל הרשמית בפלטפורמה עומדת על 13, השימוש בקרב בנות צעירות יותר הפך לנורמטיבי. הילדות בטוחות שהן צופות בתוכן תמים, אך בפועל הן נחשפות מצד אחד לעידוד רזון, מיקוד בנראות הגוף וספירת קלוריות, ומצד שני להאדרה של מזונות מעובדים במיוחד ואכילה בלתי מרוסנת. קוטביות כזו עלולה לעצב תפיסות מעוותות לגבי אוכל וגוף כבר בגיל צעיר".
עוד מדגישה ירון את הצורך לצייד ילדים בכלים ביקורתיים: "הורים ומחנכים נדרשים לעזור לילדים צעירים לזהות את המנגנונים הבידוריים, המסחריים והאלגוריתמיים שמקדמים מסרים תזונתיים סמויים בטיקטוק".
החוקרות יוצאות בקריאה לפיתוח תוכניות אוריינות מדיה דיגיטלית מותאמות-גיל במסגרת החינוכית, שיסייעו לקדם חוסן דיגיטלי בקרב ילדים צעירים לפני שנוצרות תפיסות מזיקות והרגלי אכילה לקויים.
