על המחלקה ללשון העברית ולבלשנות חברתית

המחלקה ללשון העברית ולבלשנות חברתית עוסקת במחקר בלשני של העברית החדשה, בדגש על בלשנות חברתית וקשרי שפה וחברה, ובמחקר פילולוגי של רבדים קדומים: העברית המקראית, לשון חז"ל, לשון ימי הביניים ועוד.

לצד לימודים בסיסיים ומתקדמים בתחומי ההגה, הצורות, התחביר והסמנטיקה המחלקה שמה דגש על חקר השיח, סוציו-בלשנות ופרגמטיקה, ולצד מחקר של טקטסים קאנוניים בעבר ובהווה נידונים גם הגייה של דוברים, שלטים במרחב הציבורי, לשון התעמולה, מערכונים של הגשש החיוור ותגוביות (טוקבקים) ברשתות החברתיות.

כל טקסט הוא עבורנו הזדמנות – ללמוד על שינויי השפה לאורך השנים; לחקור את הזיקה בין העברית ללשונות אחרות; להבין את ההיערכות הייחודית של העברית בכל נקודת זמן ובכל סוג טקסט; לחקור את האופנים שבהם שפה מייצגת את הדוברים על שלל מאפייניהם – גיל, מגדר, שכבה חברתית, השתייכות אידיאולוגית ועוד; להבין איך השפה משרתת את הדוברים השונים לצרכיהם המגוונים ואיך היא משמשת להבניית משמעויות חברתיות ועוד ועוד.

אצלנו תמצאו מענה לשאלות כמו:

• איך העברית התעצבה לאורך השנים?
• מתי מנקדים קמץ ומתי פתח, ולמה צריך גם טי"ת וגם תי"ו?
• אצל אילו דוברים השתרש "אני ילך" ומדוע?
• באיזה מגדר מחמאות נפוצות יותר, ומה זה אומר על יחסי הכוח בחברה?
• אילו אסטרטגיות שכנוע משמשות בתקשורת ובשיח הציבורי?
• האם אפשר ללמד את המחשב לזהות אירוניה?​