להרשמה להרשמה
מכון הקשרים לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית
מכון הקשרים לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית

מסה קריטית

סדרת מסה קריטית ראתה אור משנת 2005 ונסגרה בשנת 2017. הסדרה הייתה סדרת ספרי מחקר בתחומי הספרות והתרבות היהודית והישראלית, בשיתוף עם הוצאת כנרת, זמורה דביר החל משנת 2007. (הסדרה החלה את דרכה בשנת 2005, בהוצאת כתר). בסדרה ראו אור מדי שנה שלושה ספרי מחקר מקוריים.

חברי המערכת של הסדרה היו:
פרופ' יגאל שוורץ - מייסד ועורך ראשי - yigals@bgu.ac.il
ד"ר חיים וייס – עורך - weissh@bgu.ac.il
ד"ר אמיר בנבג'י – עורך - banbaji@bgu.ac.il
תמר סתר – עורכת משנה - massakritit2013@gmail.com
מיה מרק - מזכירת המערכת

ספרי הסדרה

מחבר: עאמר דהאמשה
שנת הוצאה: 2017

"לכל איש יש שם" קבעה המשוררת זלדה בשירה המפורסם, ובכך הדגישה את חשיבותו של הממד הלאומי, הדתי והמשפחתי בבחירת שם לילד או לילדה. נדמה שכך הוא הדבר גם ביחס לשמות יישובים במרחב הגאוגרפי שאנו חיים בו, שמות הטומנים בחובם מטען היסטורי, תרבותי ודתי מורכב ולפיכך מעוררים סביבם מתח ופולמוס.
השיח היהודי-פלסטיני בשאלת הבעלות על המרחב הגאוגרפי, הבא לעתים לידי ביטוי גם באלימות קשה, יצר זיקה טעונה בין שמו של מקום לבעלות עליו. כבר מראשית ההתיישבות הציונית בארץ ישראל בשנות העשרים הוסרו בהדרגה מן המפות העבריות שמות היישובים הפלסטיניים והומרו בשמות עבריים, רבים מהם בעלי גוון מקראי או משנאי, המדגישים את הבעלות ההיסטורית על המקום.  
בספרו עאמר דהאמשה ממלא את מפת השמות של יישובי הגליל הערביים בתוכן חדש ומחזירם אל התודעה הישראלית והפלסטינית. לשם כך הוא ערך ראיונות מפורטים עם ערביי הגליל המוסלמים, הנוצרים, הבדואים והדרוזים ואסף מאות סיפורים ומסורות הקשורים למקומות גאוגרפיים ולעצמים טבעיים במרחב שהם חיים בו. שאלתו הבסיסית של המחבר במפגשיו עם ערביי הגליל היתה - "על שום מה נקרא המקום דווקא בשם זה?". התשובות והסיפורים הרבים שתועדו במהלך עבודת השדה, התבררו כמבוע שוטף ומאתגר של רעיונות ותובנות. 
יושרתו המחקרית של המחבר וסבלנותו מעניקים לסיפורים שנאספו פרשנות קשובה, מתונה ומתוחכמת. עמדתו הבסיסית, הרואה ברב-קוליות נקודת מוצא לשיח בין-תרבותי, מאפשרת לו להגיע ללבו של הקורא ולהציע לו להכיר את היישובים, ההרים, המערות והעמקים דרך עיניהם וקולם של תושביו הפלסטינים של הגליל. עבודתו הזהירה מזמינה את כולם - מוסלמים, נוצרים, יהודים, בדואים ודרוזים, למסע ספרותי ופולקלוריסטי מרתק - בערבית ובעברית, בגליל.
המחבר מגייס את מיטב התאוריות הספרותיות, הפולקלוריסטיות והאנתרופולוגיות כדי להסביר את מקורן ומשמעותן של אגדות המקום הגליליות שנשתמרו בזיכרון הקהילתי הפלסטיני, הפורשות מניפת צבעים מגוונת על הארץ ומחיות עולם תרבותי וספרותי שהושתק והושכח.
הספר מבקש לראות במאגר התרבותי הפלסטיני נקודת מוצא לדיון תרבותי חדש, שבו סיפורי המקום הפלסטיניים יכולים להפוך לנדבך בבנייתה של תודעה ציבורית חדשה בישראל, המנכיחה את סיפורו של העם הפלסטיני ומכירה בחשיבותו. 


אמיר בנבג'י וחיים וייס

 

מחבר: דודו רוטמן
שנת הוצאה: 2016

ספרו של דודו רוטמן פותח לפנינו צוהר לעולם הפנטסיה והדמיון של התרבות היהודית באשכנז בתקופת ימי הביניים. בניגוד לדימויה של תרבות זו כתרבות של "גטו" מנותק ומסוגר, ספר זה מצביע באופן חדשני, על קשרים ענפים בתחום התרבות העממית, האגדות, המיתוסים והאמונות העממיות בין הקהילות היהודיות באשכנז של ימי הביניים לבין חברת הרוב הנוצרית. לממצאים המתגלים בספר זה – המתבססים על כתבי יד ודפוסים עתיקים – השלכות רבות חשיבות על הבנת התרבות היהודית של התקופה.

המחבר מוכיח שספרות "המופלא" [המירביליה] בקהילות היהודיות של ימי הביניים לא היתה ספרות בידורית בלבד. היה זה ערוץ שיח מרכזי של חברה המצויה במתח מתמיד עם קיומה כחברת מיעוט בתוך חברת הרוב הנוצרי, והמתמודדת בעת ובעונה אחת עם מורשת עבר כבדה ומורכבת שיש להתאימה למציאות חדשה. מן העיון המעמיק ורב-הרבדים בעולם הסיפורים העשיר הנחשף בספר, עולה שספרות המופלא היהודית ביטאה, במישור העממי, החברתי והקהילתי את חיבוטי הזהות, את גבולות הקיום הדתי ואת ההתמודדות עם חיי היום-יום. המופלא – הן של הגוף החי (היברידים, מפלצות, שדים) והן של המרחב (היער, הסמבטיון) – הוא לאמיתו של דבר חתירה להגדרה, לשרטוט של גבולות בתוככי החברה היהודית ובינה לבין חברת הרוב הנוצרית. ייחודו של הספר טמון בכך שהוא מפנה את תשומת הלב אל חומרי תרבות שרק חוקרים מעטים ניסו להתמודד עמם, כאלה ההופכים את הדמיון היהודי לכלי רב-חשיבות ועוצמה, שבלעדיו אין להבין את התרבות היהודית העשירה והמורכבת של התקופה. הספר מציג לפנינו לא רק מחקר מעמיק, אלא אף חומר קריאה מרתק - עשרות סיפורים, פרשנותם ותובנות עשירות ומפתיעות.

עֵלי יסיף

מחבר: נורת'רופ פריי
שנת הוצאה: 2016
נורת'רופ פריי (1991-1912) היה חוקר ומבקר ספרות קנדי. הוא קנה את המוניטין הבינלאומיים שלו בספרו Fearful Symmetry (1947), שבו ירד לעומקן של יצירותיו החידתיות של המשורר והמיסטיקן ויליאם בלייק. באנטומיה של ביקורת (1957), המתורגם לעברית לראשונה בתרגומה המצוין של אילנה בינג, נסמך פריי על ההבחנות שפיתח בספרו על בלייק ובמחקרים אחרים שערך, ויצא למסע מחקרי גדול בהרבה. את מקומו של הדיון ביצירותיו של יוצר אחד הוא המיר בדיון בקאנון של תרבות המערב, ובמקום מפתח פרשני לקורפוס מוגבל יצר תיאוריה כוללת, המגדירה מחדש תחום ידע שלם.

אנטומיה של ביקורת הוא אחד מספרי המחקר החשובים והמשפיעים ביותר שנכתבו מאז ומעולם. הוא תוצר של מהלך מחשבתי סוגסטיבי להפליא. עיקרו – ניסיון פרדוקסלי, לכאורה, ליצור מרחב אוטונומי של מחקר הספרות, שהוא גם חלק ממערכת תרבותית מקיפה, הכוללת שלל עצום של דמויות ועלילות ארכיטיפיות, המשקפות את העולם כפי שבני אדם קלטו אותו במשך אלפי שנים, ולאחר מכן המשיגו אותו בתחומי ידע שונים: מיתולוגיה השוואתית, מדע הדתות, אנתרופולוגיה, פסיכולוגיה ועוד.

זהו מהלך יומרני מאוד, אולי אפילו היבריסי. הוא מזכיר את חיבוריהם המונומנטליים של ענקי רוח אחרים במאה הקודמת: אריך אוארבך, מיכאיל בכטין, ולדימיר פרופ, גאורג לוקץ' ואחרים. החוקרים הללו הקימו מפעלי פרשנות אימפריאליים שאף חוקר בימינו אינו מתיימר ליצור כמותם. אולי בשל השוני במסלולי ההשכלה – מעטים החוקרים שמנעד הידע התרבותי שלהם רחב כל כך. וגם, וכמדומה בעיקר, בשל ההתפתחויות במדעי הרוח שקדמו למלחמת העולם השנייה והואצו אחריה ובגללה, שגזרו כרת על היומרה המפתה והקוסמת, והאנושית כל-כך, להציג עלילות על תרבותיות גרנדיוזיות. את הספר פותח מבוא מאיר עיניים שכתב גרשון שקד, כאשר פריי והאנטומיה שלו היו בשיא תהילתם.
יגאל שוורץ

מחבר: יאיר ליפשיץ
שנת הוצאה: 2016

ספרו של יאיר ליפשיץ מציע לקוראיו מפגש אסור בין הטקסט היהודי לבין הגוף. אמנם חז"ל אסרו ללכת ל"תיאטראות וקירקסאות" וראו בהם ייצוג לתרבותו הפסולה של האחר, אולם מחקרו החלוצי של ליפשיץ עוסק דווקא בנקודות שבהן התיאטרון, התיאטרליות והגוף תורמים תרומה מכרעת להבנת הטקסט היהודי הקנוני, זה שלרוב נתפס כנטול גוף ומופשט. במחקרו משתמש המחבר באמנות המעמידה במרכזה את הביצוע הגופני כדי להציע פרשנות המערערת על הנחות היסוד שלנו ביחס למורשת הטקסטואלית היהודית. הוא מציע לקוראיו להתעכב ולבחון דווקא את נקודת ההשקה הטעונה והמורכבת ביותר בתרבות היהודית: הטקסט והגוף. 

הספר מציע מבט ייחודי על תנועת המטוטלת הדו-כיוונית שבין יצירות תיאטרוניות קלאסיות ומוכרות, כגון מלאכים באמריקה של טוני קושנר, הדיבוק של אנ-סקי וייסורי איוב של חנוך לוין, ובין טקסטים יהודיים קנוניים. ליפשיץ מראה באופן משכנע כיצד הטקסט, מרכז הווייתה של התרבות היהודית במשך מאות רבות של שנים, משפיע על אופן עיצובה של דמות תיאטרונית, מעמיק את משמעותה ומוסיף לה רבדים מפתיעים.

במרכזו של הספר עומד גוף, וליתר דיוק הגוף היהודי הנשי והגברי, הניצב בקדמת הבמה. מחקרו של ליפשיץ מוסיף נדבך חשוב ומכריע לשיח מחקרי ערני, חריף וטעון בשאלת דימויו של הגוף היהודי. חוקרים רבים עסקו בגוף הגלותי, הדווי, השבור והנשי לכאורה, ובניגודו – הגוף הציוני שברא את עצמו מחדש כגוף עברי בריא וחסון. ואולם בעוד שחוקרים אלה עסקו בייצוגים המילוליים והטקסטואליים של הגוף והדירו מן הדיון את הממד התיאטרלי, ליפשיץ מוסיף לשיח המחקרי הזה את הפריזמה הנחוצה והמאתגרת של אמנות התיאטרון, המעמידה במרכזה את הגוף הכותב מחדש את הטקסט הקדום.

אמיר בנבג'י וחיים וייס

מחברת: רחל אלבק-גדרון
שנת הוצאה: 2016

הפרוזה השירית של הסופר יואל הופמן מתמיהה את קוראי הספרות העברית כבר עשרים וחמש שנה. היא מפליאה בחידתיות של עלילותיה המוסוות; בהומור המפתיע שהיא מייבאת מהמזרח הרחוק ומספרות הנונסנס; ובלשונה, שלהגיונה המומצא אין דומה בספרות העברית.

חוקרת הספרות רחל אלבק-גדרון מדובבת את הפרוזה הזו בקול ביקורתי המיוחד לה, באופן שהופך את חידת הופמן לשאלה עיונית מרתקת, ובעיקר לתובנה חדשה לסוג חדש ומומצא זה של פרוזה עברית פוסט-מודרנית שאפשר אולי לכנותה "הופמנית". בשבעת פרקיו משוחח הספר בלשון ביקורתית משוכללת עם שפות הסיפור השונות שהפרוזה של הופמן "משתמשת" בהן: לשון השירה, חידות הקואן ומכתמי הזן, שפת התצלום המצוטט וסיפורי העלילה של גיבוריו המתמיהים של הופמן. זהו ספר ביקורת המעורר את קוראיו להמציא לעצמם אף הם שפת קריאה משל עצמם ביצירותיו של אחד הסופרים המעוררים ביותר בספרות העברית של זמננו.

יגאל שוורץ ותמר סתר

מחבר: יצחק מלר
שנת הוצאה: 2015
בצבע השבועה מבקש יצחק מלר​, אורתופד אונקולוגי בכיר, לתאר בשפה בלתי מעונבת, ישירה ופשוטה כיצד רופא ישראלי מתמודד באופן יומיומי עם קפיטליזם משתולל, כיבוש מתמשך ובירוקרטיה רפואית שקמה על יוצריה. עמדתו הביקורתית והתקיפה היא בראש ובראשונה אנושית וחומלת ומספרת את סיפורה של המציאות הישראלית דרך אחת מחצרותיה האחוריות המורכבות והטעונות: מערכת הבריאות. מסכת סיפוריו וגלריית הדמויות המתוארות בהם (עצור פלסטיני הנתון לחקירת השב"כ, אישה מן הפריפריה החברתית, חולה נשוא פנים) מזכירה לנו את התביעה המוחלטת שסבלם של חולים מטיל על החברה שהם חיים בה. מלר נענה ככל יכולתו לדרישה זו, אבל למרות זאת, התביעה המוסרית העולה מסבלם של החולים מתוארת בספרו כאילו הייתה קרן אור שנידונה להישבר ולהידרס בתוך התווך העקום, העכרורי והכאוטי של המצב הישראלי. הספר אינו מנסה לארגן מחדש את המציאות הזאת, אינו מנסה לנקות אותה מפגמיה, אלא מתמקד במצבים ובמשברים שבהם נתקל המנתח, בהחלטות המהירות  שהוא נדרש  לקבל מדי יום ביומו. מלר משתמש בכישרון המסַפר הטבעי שלו בווירטואוזיות ומציג שורה ארוכה של צילומי תקריב משכנעים, הממחישים את הניגוד שבין צרכיו של החולה לצרכיה של המערכת הרפואית הישראלית, שלרגעים נדמה שאינה מפסיקה לתחבל תחבולות שיאפשרו לה לחמוק מאחריות. אבל בין השורות הביקורתיות של מלר, בזוהר הבוהק של יחסי החולה והרופא, "העומדים במלחמה הזאת דווקא באותו צד, מאוחדים מול אויב משותף", נמצא גם יסוד אוטופי, מתקן.
חיים וייס ואמיר בנבג'י

מחברת: תמר ס' הס
שנת הוצאה: 2015

"זיכרונותיה של אוֹרי, מודפסים במכונת כתיבה, התפרסמו בחוברת סטנסיל אפורה. דומה שדפיה באו לעולם צהבהבים מיושן." כך פותחת תמר ס' הס את דיונה באחד מהטקסטים הנוקבים והמטלטלים שמובאים בספר זה. חריפותם של האירועים המתוארים בזיכרונותיה של זהבה אורי, כמו אלה של הכותבות האחרות – חיה רוטברג, דבורה דיין, חנה כצנלסון-נשר, רחל ינאית בן-צבי ועוד – וחשיבותם להבנת מרקם החיים הממשי, להבדיל מזה האידיאולוגי, של החלוצים והחלוצות בארץ ישראל, אינם נימוק מספק לדיון בהם מבחינתה של הס. גם לא תרומתם הוודאית, מעצם קיומם, לרצף היצירה הנשית בעברית ולאיזון הדומיננטיות הגברית בסיפור החלוצי המוכר. האינטרס הפמיניסטי, אף שהוא גלוי ודומיננטי בספר, גם הוא אינו מובן מאליו בעבור הס. היא שואלת: "איך אפשר אפוא להצדיק את ההתעניינות בכתביה, ומדוע שלא נניח להם לנוח בשלום על משכבם?"
שאלת ההצדקה של הדיון בטקסטים אוטוביוגרפיים של נשים בנות העלייה השנייה, חלקן פעילות ציבור וחלקן "חיילות אנונימיות" של המפעל החלוצי, מעלה אל פני השטח את המתח המקנן בחריפות בטקסטים עצמם בשאלת מעמדן של החוויות המתוארות בהם, בין ה"פרטי" ל"ציבורי" כפי שנתפס אז ובמידה רבה גם היום,  ואת הדרכים השונות שבהן מנסות הכותבות לקבל "היתר" לעצם הרצון והצורך לספר בגוף ראשון את סיפור חייהן. אילו חוויות במסע החלוצי נחשבות ראויות לסיפור ואילו נדחקות הצדה? האם מעמדן הפוליטי המרכזי של חלק מהכותבות הוא שאיפשר להן לגולל גם חוויות "פרטיות" למהדרין?
"סיפוריהן של נשים בנות העלייה השנייה הם סיפורים של מי שהגשימו חלום לאומי בעוד חלומן שלהן נכזב", כותבת הס. "גם לאחר שהשתלבו בכתיבת הסיפור שהדירן מתוכו לא זכו שכתביהן ייקראו, והספרים המוזנחים הם עדות מתה-חיה לשוליותן של הכותבות". יותר משהיא חותרת לחולל שינוי ותיקון באופן שבו אנחנו מבינים את תקופת העלייה השנייה ואת הסיפור החלוצי השליט, נדמה שהס מבקשת להכיר במורכבות של העמדה הנשית בהקשר החלוצי והציוני ועל רקע הנורמות הספרותיות בתרבות העברית. כתיבתה היפהפייה של הס נשזרת ברגישות רבה בטקסטים שבהם היא קוראת. הציטוטים הנרחבים מהטקסטים, מתוך כבוד למסת החיים שהם אוצרים ומתוך רצון להביא אותם סוף סוף אל האור ואל הדיון הציבורי, חושפים את מלוא עוצמתם הרטורית והספרותית, ומשרטטים את הדרכים העקלקלות לעתים שבהם מתבטא בהם, בצד העצב הנוסטלגי, גם התסכול, הזעם החנוק והכאב על מה שמעולם לא נאמר בקול. 

טלי לטוביצקי ויגאל שוורץ

מחבר: גלעד מורג
שנת הוצאה: 2014

ספרו המקיף של גלעד מורג מתאר ביד נדיבה ובוטחת את המעשה הספרותי והפוליטי של א"ב יהושע,  המלווה את חייהם של הקוראים העבריים מאז שנות השישים של המאה הקודמת. הוא מציג את יצירתו של יהושע על כל אגפיה וסעיפיה, ובכך מצליח להעמיד בפנינו תמונה בהירה ודינאמית של העיקר האידיאי העולה מכתביו של סופר, שמפליא לתאר את הקיום הישראלי המודרני על שלל בעיותיו ומתחיו. מורג מזמין את קוראיו לחוות מחדש את יצירתו של יהושע בכללותה, ומציע חתך היסטורי-ספרותי הנפתח בסיפוריו האלגוריים, עובר דרך הרומנים הריאליסטיים הגדולים, ומסתיים בחסד ספרדי הרטרוספקטיבי. ספרו דוחק בנו לשוב לקרוא את כתביו של יהושע מבעד לעדשה פוליטית וספרותית רחבה ורגישה, המעניקה להם חסד ביקורתי חדש.  מורג מציג את יצירתו של יהושע מתוך קשב עמוק לאותו איזון עדין בין "מה שניתן לפענוח לבין מה שנשאר פתוח ביצירותיו", כלשונו. עם זאת, הוא אינו מטשטש את העקבות המוצקים שהותירו הגותו וספרותו של יהושע במחשבה הישראלית, גם כאשר הם עוררו מחלוקת. הוא עוסק בביקורת הדת שלו ומשמיע שוב את אזהרתו המפורסמת השנויה במחלוקת מפני "הסתירה המסוכנת" בין תביעותיה של הדת היהודית לבין הצרכים הלאומיים של העם היהודי. לצד הזעם מציג מורג גם את המחשבה ההומניסטית, מחשבת החמלה, שעולה מכתביו. בכתיבתו נחשף הרעיון ההומניסטי כאילו מבלי משים מן המרקם העדין המתפתח של הכתיבה הספרותית. החמלה של יהושע מתגלמת, לדברי מורג, בעיקרון אתי עליון, הדורש מקוראיו להתעמק "בבחינת הנזק והסבל הנובעים מן הכשל האנושי של שלילת ההכרה מן הזולת". 
הקֶשב מרוּבּה-הפנים של מורג ליהושע עתיד ללא ספק לדבוק גם בקוראיו, שיתענגו מחדש על יצירתו של הסופר מתוך ראייה רעננה של הקשר שבין כתיבה ספרותית לאידיאולוגיה, בין דמיון לפוליטיקה, בין חמלה לזעם.  
אמיר בנבג'י וחיים וייס

מחברת: שירה סתיו
שנת הוצאה: 2014

ספרה של שירה סתיו אבא אני כובשת הוא ספר חכם, מרתק ונועז מכל זווית שבה נבחר להתבונן בו. סתיו מניחה בו תשתית תיאורטית מקורית ומוצקה לדיון בספרות כתובה בידי נשים, והיא עושה זאת בבהירות נדירה ובאיזון מדויק בין מרחק אנליטי ובין קריאה אמפטית. הספר עוסק ביחסי אבות ובנות בשירתן של דליה רביקוביץ, תרצה אתר ויונה וולך – שירה שדמות האב – נוכחותה, היעדרה או אובדנה – ממלאת בה תפקיד מרכזי, ובוחן את ייצוגי האב הפרטי והפואטי בשירתן בשירתן של השלוש ואת תפקודו הסמלי של האב כסמן התרבות הפטריארכאלית, החוק והשפה. אגב כך נחשפים גם המתחים בין ממדיו הסמליים של האב ובין ממדיו האנושיים הקונקרטיים.
בסקירה ביקורתית של תיאוריות פסיכואנליטיות, אנתרופולוגיות וספרותיות העוסקות ביחסי אבות ובנות חושפת הכותבת כשלים בנרטיב האדיפלי הרווח וקוראת תיגר על השיח הפמיניסטי שבו השימוש במושגים של יחסי כוח, שליטה וכפיפות משעתק את חולשתן ושוליותן של הבנות. הביקורת על תפיסות אלה היא גם ביקורת נוקבת על הדרך שבה נדונה ונקראה שירתן של רביקוביץ, וולך ואתר במחקר ובהיסטוריוגרפיה של השירה העברית החדשה; סתיו מזהה בשירתן של משוררות אלה סירוב לקבל את המקום המוקצה להן ולשירתן בשושלת ההגמוניה הגברית, וצורך לייצר עם האב התקשרות המושתתת על הדדיות, דיאלוג ומרחב יצירה.
ישנה דרך לפרוץ את המבנה האדיפלי ולכונן עם האב יחסים אחרים, והמפתח לתמורה נעוץ בתפישת דמות האב כמטונימיה של התרבות ולא כסמל או כמטפורה שלה. בקריאה מרהיבה ורבת-השראה בשירים מראה סתיו שכל אחת משלוש המשוררות, בדרכה שלה, מחזירה לאב את האנושיות, הפגיעות, החלקיות והסופיות, ומפרקת את יחסי השליטה המובְנים של הסדר הפטריארכלי: דליה רביקוביץ מחזירה לאביה ישות מוחשית ומעצבת יחסי הדדיות עמו במשחק מבטים מורכב של אהבה והזדקקות; תרצה אתר מקיימת דיאלוג עם אלתרמן, אביה הפרטי והפואטי, ומציגה זיקות בין-טקסטואליות וקונקרטיזציה של הסימבוליזם האוניברסליסטי שלו; ואילו יונה וולך מזדהה עם האב דרך ביטול הקיטוב המגדרי ו"פירוק הגוף" שלה ושל אביה. הקריאה המוצעת לנו כאן בשירתן של שלוש הנשים המשוררות מזמינה בחינה מחודשת של ההיסטוריוגרפיה של השירה העברית החדשה, אך היא חורגת הרבה מעבר לקריאה של פרק בתולדות הספרות העברית בהעמידה דגם משוכלל לקריאת יחסי אבות ובנות בחברה ובתרבות.
איריס פרוש​ 

מחבר: בנימין שבילי
שנת הוצאה: 2014

אַת האֵם ואַת הבת אַת הלב בכף היד אַת בנית ואַת הרסת אַת החרבת ואַת ילדת אַת פרחת ואַת נבלת אַת סבלת ואַת הלכת אַת שתית ואַת השקית אַת קמת ואַת נפלת אַת העין והאַין אַת מכות חשמל בראש אַת האש ואַת המים אַת אוויר ואדמה אַת חצים בתוך הלב אַת זרי פרחים זורקת ברחובות וסמטאות אַת פותחת אֶת הדלת אַת שכינה אַת מצורעת אַת אישה אַת זה האיש אַת מוזגת סם מרפא ומוזגת סם המוות אַת הפצע והצלב אַת גַבִּי המתפקע אַת משא והמסע תחנות ודולורוזה אַת עומדת כמו מדונה עם פנים חיוורות מאוד אַת שותקת וחונקת אֶת גרוני מרוב דמעות אַת שלחת יונה מלמעלה שתפתח אינספור דלתות אַת הוצאת אותי החוצה ונתת לי חץ של אוֹר אַת אמי ואַת עִמִי השכינה המצורעת שחטפה חשמל בראש אַת תקווה ואַת ייאוש הבגדים והלבוש מגבהים שקופים ממשיכה אותי לראות אַת עץ חיים אַת עץ הדעת אַת תפוח שנפל על שלום לא מוותרת ואוהבת מלחמה כמו אל מגש אני ניגש ואת קרבייך אני לש אַת דג זהב אַת תרנגולת בדמך אני כותב אֶת מגילת האֵם אַת העשב אַת הירק אני הרִיק והחָסֵר אני הבְּלִי אני אֵין דַי אני הדרור אני החשק אני הבא והעוזב אני הרע והכוזב המשועבד והאדיש אני האַיִל הבורח אני הפרא הדוהר אני בגן ואַת בכלא אני מחר אַת האָיוֹם והאתמול שעכשיו עומד מול שנינו אַת יונה אני העיט העֵט שלי מוציא רק דם בין רגלי ובין רגלייך מן היום בו בנך המתענה ומתענג נולד.

מחבר: חואן אדוארדו סירלוט
שנת הוצאה: 2013

מאז ימי קדם, שעה שניצב לראשונה על רגליו ונשא את ראשו לרקיע, סירב האדם להסכין עם היותו בן-מוות ובר-חלוף, ושאף לנשגב ולנצחי. אחת הדרכים שהוא פיתח כדי לנסות ולממש את השאיפה הזאת, היא ההסמלה: תפיסת הרכיבים של העולם המקיף אותו הן כפרטים פיזיים, מוחשיים, שאפשר לבחון ולמדוד והן כמסמנים איכויות מטא-פיזיות. כך, למשל, ב"שפת הנצח" של האדם, במילון הסמלים שלו, היונה היא ציפור מוכרת, לפעמים מטרידה, בעיקר משום שהיא מלשלשת בכל פינה, אך בה בעת היא מסמלת, כמו כל בעלי החיים המכונפים, רוחניות ויכולת סובלימציה. בנוסף היונה היא סמל לשלום, וכן לנשמות – באמנות הוויזיגותית והרומאנית, ובנצרות היא מסמלת את רוח הקודש. בדומה, תאומים, במילון הרגיל שלנו, הדנוטטיבי, הם "כל אחד משני ולדות שנולדו בלדה אחת". אבל, במילון הסמלים הם מסמנים, בין היתר, רגע דרמטי בגלגל התמורות – הרגע שבו הכוח הבורא הטהור (טלה ושור) מתפצל לקיום דואלי: צד אחד שעתיד להתעלות וצד שני שעתיד לנוע לעבר ריבוי תופעות.
"שפת הנצח", מילון הסמלים של האדם, כולל מחלקות רבות: "המחלקה ההיברידית", אליה שייכים יצורי הכלאיים הפלאיים, המורכבים מאיברים של יצורים מוכרים (כגון הכימרה, הדרקונים, הקנטאור, הבוקנטאור); המחלקה הגרפית (מגן דוד, צלבים שונים), המחלקה האלכימית ועוד.
במילון הסמלים שלו קיבץ חואן סירלוט סמלים מכל סוגי המחלקות ומכל העולם. זהו, ככל הידוע לי, מילון הסמלים העשיר והמוסמך ביותר הנמצא על מדפי הספרים בעולם. המהדורה העברית המוגשת לכם כאן, היא תוצאה של עבודה שקדנית ומוקפדת של צוות מומחים גדול, שארכה זמן רב.

עורכות: אורית ומיטל ושירה סתיו
שנת הוצאה: 2013

הכאב מלווה את חיינו, דבוק לעקבם למרות הפוגות רגעיות או מתמשכות. הכאב הוא ודאות. גם ברגעי המנוחה ממנו אורב זיכרון נוכחותו האפשרית, מתמשך מן העבר אל העתיד, חוצה את הגבולות בין גוף לנפש. האם אנו מעוניינים ללמוד אודות הכאב דבר מלבד הפרקטיקה של הדרכים להימנע ממנו?  האם יש מה לדעת עליו מלבד הפחד?
ראשיתו של ספר זה בכנס רב תחומי שנערך באוניברסיטת בן־גוריון בנגב באביב 2006, לצד התערוכה  'דו"ח מחלה' (אוצרים: פרופ' חיים מאור ותלמידי המחלקה לאמנויות). את המאמרים, שנכתבו בעקבות הכנס ומיד לאחריו, כתבו חוקרים מדיסציפלינות שונות, התרים אחר מסלולי הכאב בהיסטוריה האנושית - בספרות, באמנות ובאמצעי התקשורת, במסדרונות בתי החולים, במרפאות הכאב, במחלקה האונקולוגית, בחדרי ניתוח- ושואלים על אלימות ועל אימה ועל הדרך לייצגן.  רוב המאמרים עוסקים במחסום השפה ובקושי לבטא כאב בכלים מילוליים. חלקם מתעניינים במושגי הטראומה ובקטגוריה של העדות.  רובם ככולם דנים במיסוד הכאב על ידי מוסדות פוליטיים, כלכליים, חברתיים ותקשורתיים, מתארים שינויים בתפיסות הכאב לאורך ההיסטוריה ונעים על התפרים, החמקמקים לעתים, שבין תחושות הכאב והעונג.

שם המחברת: דורית ירושלמי
שנת הוצאה: 2013

"כיצד ניתן לדבר על התיאטרון העברי-הישראלי דרך הפרקטיקה של הבמאי ולא דרך המחזאים והמחזה המקורי?" – זו השאלה המונחת ביסודו של ספר עיון פורץ דרך זה. דרך הבימוי: על במאים בתיאטרון הישראלי מאת דורית ירושלמי מציע דיון ביקורתי ראשון מסוגו בביוגרפיות המקצועיות ובדפוסי הבימוי של הבמאים הבולטים בתיאטרון הישראלי מאז 1931.
שלושה עשר במאים, ובהם רק במאית אחת, שסיפורם האישי הוא גם הנרטיב הקיבוצי של התיאטרון המקומי, משמשים מושא לניתוח המושחז העשיר בדוגמאות והמפתיע לא אחת של ירושלמי. חיבור חלוצי מעמיק וחדשני זה מסיט את מרכז הכובד בהיסטוריוגרפיה של התיאטרון הישראלי: מן הטקסט הכתוב לעיסוק בעשייה התיאטרונית ובנסיבות הקשריות וחברתיות, פוליטיות ותרבותיות, וכן בנסיבות פנים-מוסדיות שהיא מעוגנת בהן, כגורמים מרכזיים המעצבים את תולדות התיאטרון הישראלי. זהו ספר חובה לכל שוחר תיאטרון, לכל תלמיד תיאטרון ומשחק ולכל יוצר ומבצע.

שם המחבר: עמוס גולדברג
שנת הוצאה: 2012

שאלתו המהדהדת של הסופר פרימו לוי, ניצול אושוויץ, "הזהו אדם?" הופנתה לא רק אל הרוצחים, אלא גם ואולי בעיקר כלפי הקורבנות.
נקודה זו, אשר השיח הציבורי נוטה להכחיש או להדחיק, עומדת במוקד הספר טראומה בגוף ראשון, המישיר מבט אל החלל הטראומטי שסביבו נארג הטקסט האוטוביוגרפי בתקופת השואה. שני האישים שיומניהם עומדים במרכז הספר – ויקטור קלמפרר וחיים אהרן קפלן – הכותבים בגוף ראשון את חייהם בתקופת השלטון הנאצי, חושפים סיפור אחר לגמרי מזה השגור והמקובל. בשילוב מתודולוגי מרתק בין דיסציפלינות היסטוריוגרפיות, ספרותיות ופסיכואנליטיות יוצא עמוס גולדברג למסע לחקר התודעה המספרת את התפרקותה־שלה.
לצד הדיון הנוקב בערעורה של הזהות ובחדירתו של קולו של הרוצח אל קולו של הכותב, מבקש המחבר גם להצביע על "רסיסי סיפור החיים" שמספרים הטקסטים הללו, ולהקשיב לשיעור שהם מלמדים אותנו על שסעי העומק המקננים בחיים האנושיים באשר הם.

מחבר: יוסף בר-חיים
שנת הוצאה: 2012

מהדורה מלאה של כל מחזותיו של הסופר והמחזאי זוכה פרס ישראל ופרס שזר יוסף בר יוסף.יוסף בר יוסף נולד בירושלים בשנת 1933, דור ששי בארץ מצד אביו, הסופר יהושע בר יוסף ז"ל, ודור שמיני ואולי יותר מזה מצד אמו.
בשנת 1963 הועלה בתיאטרון ""הקאמרי" המחזה הראשון שלו טורא.מאז כתב במשך ארבעים שנה רק מחזות, כשארבעה-עשר מהם הוצגו בכל התיאטרונים הרפורטואריים בישראל. רבים ממחזותיו הוצגו ומוצגים בהצלחה רבה בתיאטרונים מרכזיים במוסקבה ובפטרבורג, וכן בבימות נוספות במזרח אירופה, ברזיל, הודו וסקוטלנד.
ספר זה מביא לקוראים מחזות נודעים, כגון אנשים קשים, הפרדס והנון של ראש עיריית ירושלים, שני תסכיתי רדיו (תרנגול של כפרות, מכשף השקר) וכן הקדמות והערות מאירות עיניים מאת המחבר.

שם המחבר: חיים וייס
שנת הוצאה: 2011

החלום כתופעה אנושית לא רצונית, שתכניה לעתים אניגמאטיים או סמליים ותכליתה אינה ברורה, הציב בפני חז"ל אתגר פרשני, תרבותי ותיאולוגי מורכב. התמודדותם של חז"ל עם אתגר זה החל מתקופת המשנה ועד למדרשים המאוחרים, באה לידי ביטוי בעשרות רבות של מאמרים, סיפורים ודיונים תיאולוגיים הקשורים לפעולת החלימה כאשר הדיון הארוך והמורכב ביותר של חכמים בהקשר זה מופיע בתלמוד הבבלי במסכת ביחידה המכונה "מסכת החלומות". הספר שלפנינו מציע קריאה צמודה וקרובה באותה מסכת תוך בירור התשתיות הדתיות והתרבותיות העומדות בבסיס יחסם של חז"ל לחלום.
קריאתו של החומר התלמודי תעשה תוך כדי השוואתו לחיבורים תלמודיים ומדרשיים אחרים
כמו גם לחיבורים ודיונים אודות החלום המצויים בתרבויות השונות עימן באו חז"ל במגע, בעיקר בתרבות היוונית-רומית​.

מחבר: בנימין שבילי
שנת הוצאה: 2010

מזג מרתק ומכאיב של חושניות לירית עם מבט פקוח ועז על העולם הנגלה, השועטים יחד בתוך דחף הקריאה של שבילי בכתבי המשוררים, הסופרים והתיאולוגים של שלוש הדתות המערביות ושל הדתות המזרחיות. הסכום המורכב העולה מכך אינו "קשה" כלל וכלל. הקורא רץ בו כקורא וידוי נכאב ונלהב, ורק ברגעי הפוגה הוא מגלה שהמריא גבוה מאוד בינתיים.​ 

מחבר: גידי נבו
שנת הוצאה: 2010

"הסָטירה", קובע גידי נבו, "היא אכן בת השטן, סוכנת כוחות העקירה והשלילה". קביעה זו מרמזת על אחד ממקורות כוחו של המחקר שלפנינו: הצירוף הנדיר בין ההיקסמות של חוקר מהתופעה שהוא בוחן מזה, לבין יכולתו להעמיד הבחנות הזורקות אור חדש על אותה התופעה, מזה. נבו נפעם מהאופי הדמוני של הסטירה, מכלי המשחית המשוכללים והמושחזים שלה, מכוחות ההרס וההשמדה הגלומים בה, ובה בעת מתחושת החופש החריפה המתלווה לשימוש בה. אבל ההתפעמות הזאת, ההתחקות אחרי החוויה הסטירית כמו מתוכה, אינה פוגמת במהלך המחקרי. להפך, היא מאפשרת לנבו לתת בסטירה סימנים חדשים, למשג, לברר ולהבהיר, מנקודת מוצא חיונית ומרעננת. ​

מחבר: נסים קלדרון
שנת הוצאה: 2009

מה הקשר בין מיכה שטרית לנתן אלתרמן? ובין שניהם לבוב דילן? איך השתנתה דמות המשורר בדור שאחרי יונה וולך? למה אי אפשר ולא צריך לדעת מי היא דליה פלח "באמת"? מה קרה לעולמות הדמיון של המשוררים הצעירים בין האוברדראפט לסופרפארם? ומעל לכול: האם יש עוד סיכוי בתרבות הישראלית לחלומות אוטופיים, האם בכלל יש בהם עוד צורך?

מחבר: גרשון שקד
שנת הוצאה: 2009

את הספר תמונה קבוצתית, המוגש בזה לקוראים, הספיק שקד להכין בשנת חייו האחרונה,
ובו איגד בכפיפה אחת מאמרים חדשים עם מאמרים שנדפסו בכתבי עת שונים אך נערכו כאן מחדש. המאמרים מצביעים על תהליכים רוחניים שונים שפקדו את החברה היהודית בתקופת המדינה, כפי שהם משתקפים בתרבות ישראל ובספרותה, ובראשם התמורות שהתחוללו ביחס אל סמלי יסוד כמו ירושלים, הכותל ומצדה, וביחס אל התנ"ך ואל המסורת הציונית.

מחבר: אמיר בנבג'י
שנת הוצאה: 2009

במנדלי והסיפור הלאומי מצליח ד"ר אמיר בנבג'י לקרוא מחדש את אברמוביץ באופן ש"מציל" אותו מניסיונות ההצלה של פרשניו הוותיקים.
הוא משחרר את הטקסט מחיבור הדוב האידיאולוגי באמצעות פירוק שיטתי  של ההנחות המקדימות על הריאליות של הטקסט ועל משמעויותיו הסמליות.
תחת זאת הוא מציע את הקטגוריה האסתטית של האלגוריה, וטוען שהעיירה  של אברמוביץ היא עיוות גרוטסקי של העיירה היהודית הטיפוסית.
כתיבתו החדה והמעורבת של בנבג'י אינה מניחה לטקסט של אברמוביץ  לנוח על משכבו בשלווה והיא מתעמתת איתו וקוראת אותו בתוך עולם פוסט-מודרני שוקק ורוחש.​

מחבר: דב קמחי
שנת הוצאה: 2008

ספר הכליונות הוא סיפור אהבה, השולח את הקוראים לעולם של פעם: נופים של טבע ועיר באירופה של ראשית המאה, תמונות וקולות של פסטורליה ארץ ישראלית, ולעומתם מראות אימה מירושלים בזמן מלחמת העולם הראשונה.נספר הכליונות ראה אור כספרון כיס ובמהדורה מצומצמת בירושלים בשנת 1926. רק עותקים ספורים ממנו שרדו, וכיום הם שמורים בספריות האוניברסיטאיות בארץ.

​

מחברת: ענבר רווה
שנת הוצאה: 2008

הז'אנר החז"לי המוכר והאהוב של מעשי חכמים – אותם סיפורים קצרים, מרובי דיאלוגים,
המצויים בספרות התלמודית – נדון עד כה בעיקר מצדו התוכני.
במעט מהרבה נפרש דיון שיטתי וחדשני בצדדים הפואטיים והמבניים של הסיפורים הללו.
באמצעות שימוש בכלים מודרניים ופוסט מודרניים מחקר הספרות,נמנסחת ענבר רווה את האסטרטגיות הספרותיות של מעשי חכמים, ואת הקשר בינן למבני העומק של הסיפורים ולתובנות של הסיפורים ולתובנות ההגותיות העולות מהם.

מחברת: בתיה שמעוני
שנת הוצאה: 2008

על סף הגאולה הוא דיון חלוצי מרתק בסיפור קליטתם של העולים מארצות ערב  בשנות "העלייה הגדולה" (1953-1948). כפי שהוא מעוצב ביצירות הספרות שכתבו בני היישוב הוותיק והעולים עצמם. סיפורן של המעברות ושל שכונות המצוקה שנוצרו בעקבותיהן נדחק שנים רבות אל שולי המחקר וביקורת הספרות, כשם שתושביהן נדחקו אל שולי התודעה הציבורית.

מחברת: רות אלמוג
שנת הוצאה: 2008

"הו, הו, מליזלדה היפה," שרה גברת אסתריקה, ובקולה הגבוה נמזגו ניחוחות לילה מרירים של פיגם ורוזמרין שצמחו בארגזי עץ מרקיבים על מעקי מרפסות אחדות בקומות העליונות של הבית הגדול: חמש קומות, שלושה אגפים וארבע כניסות אצל שרינה היפה.

מחברת: הניה פלקמן
שנת הוצאה: 2007

זהו סיפורה של אישה אחת שעומדת מול כל העולם, ועולמה מתהפך עליה.
סיפור על אמונה נלהבת שהופכת לייאוש תהומי; על עוצמות נדירות של השפלה, פגיעות,  ניסיון לשמור על כבוד אנושי-נשי מינימלי, קריסה, כעס ורצון לנקום.
סיפור המשובץ רגעי התבוננות מפוכחים ומדויקים רבים לצד שפע שתיקות; קטעי אילמות, הספוגים חרפת קורבנות ואיום סמוי במרד​.

מחבר: מיכאיל בכטין
שנת הוצאה: 2007

לדעת אנשי רוח רבים ברחבי העולם, מיכאיל בכטין הוא חוקר הספרות והתרבות החשוב ביותר שהצמיחה המאה העשרים. על בסיס היכרותו האינטימית עם התרבות המערבית, מספרות יוון העתיקה ועד ימינו, יצר בכטין מפת ספרות מדהימה בהיקפה ובעושר הפרטים שלה וסימן בה – כסופר גדול של רומן מסע מרתק – מסלולים נפתלים ועם זאת הגיוניים להפליא. שפת מקור: רוסית

מחבר: אברהם בנד
שנת הוצאה: 2007

שאלות נכבדות הוא קובץ מאמרים ראשון בעברית פרי עטו של אברהם (ארנולד) בנד,
אחד מהגדולים בחוקרי התרבות היהודית המודרנית, שעמד שנים רבות בראש המחלקה לספרות השוואתית באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. לקוראים הישראלים המצויים בכתיבתם של חוקרי התרבות היושבים בארץ צפויה כאן הפתעה. את מקומו של הסגנון המתנצח-לוחמני המאפיין את כתיבתם של רוב החוקרים הישראלים תופס בכתביו של בנד סגנון שיחתי, מתון וניחוח.

מחברת: מיכל ארבל
שנת הוצאה: 2006

הספר מתחקה אחר מחשבתו המורכבת והמתפתחת של ש"י עגנון על מהותו, תפקידו ומקורותיו של מעשה היצירה האמנותי, כפי שהיא מתגלמת בסיפורים וברומנים.
מחשבה זו נבחנת על רקע המהפכות ההיסטוריות הגדולות שמתוכן ולתוכן נכתבה יצירת עגנון: המהפכה הלאומית במעבר מן העולם היהודי המסורתי במזרח אירופה ויצירתה של זהות לאומית חדשה בארץ ישראל; והמהפכה המודרניסטית, המפרקת גם את עולם המחשבה הרציונאליסטי וגם את זה הרומנטי, שקדמו לה.

מחברת: חמוטל צמיר
שנת הוצאה: 2006

בשם הנוף מציע קריאה ביקורתית בשירת דור המדינה, ובוחן את אופיה וטיבה של הזהות היהודית-ישראלית החדשה מהפרספקטיבה המשולבת של לאומיות ומגדר.
צמיר מראה כיצד שירה זו, בעיקר שירתו של נתן זך, השתתפה בייצור של זהות לאומית,  דווקא על-ידי הדחקת הספציפיות של המקום הלאומי והאלימות שהיתה כרוכה בכיבושו ובשליטה עליו. בקריאות רגישות בשירתן של חמש המשוררות המרכזיות של התקופה - אסתר ראב, דליה רביקוביץ', זלדה שניאורסון, דליה הרץ ויונה וולך - נבחנים האופנים שבהן הן מכוננות את קולותיהן הפואטיים השונים דרך שימושים חתרניים במטאפורות  ובסמלים המזוהים עם הקולקטיב הלאומי, ובמיוחד המטאפורה של הארץ-כאשה.


​

מחבר: יוסף דן
שנת הוצאה: 2005

פרופסור יוסף דן, חתן פרס ישראל ואחד המומחים הגדולים בעולם בחקר הקבלה והחסידות,
מפגיש אותנו עם מחוז ספרותי-חווייתי שאינו מוכר דיו. 
"הלב והמעיין" הוא אפוא ספר שעניינו הפריצה וההרחבה של התודעה והחוויה האנושיות השגורות והשגרתיות, וזהו יסוד מקוריותו וחשיבותו הרבה.
חשיבותו של הספר נובעת גם מן ההרחבה המשתמעת
באשר להרכבו וגבולותיו של מרחב היצירה הספרותית העברית.

מחברת: זהבה כספי
שנת הוצאה: 2005

היושבים בחושך הוא ספר ראשון מסוגו בארון ספרי המחקר על המחזאות הישראלית.
הוא מציע מבט רחב, בהיר, רגיש ומעמיק על מפעלו הדרמטי של החשוב במחזאי ישראל.
המחברת בוחנת את כל סוגי כתיבתו הדרמטית של חנוך לוין - מחזות שהפכו לחלק בלתי נפרד מהקנון של המחזאות הישראלית, ובצדם מחזות מוכרים ומקובלים פחות – ועומדת על משמעותם, מקומם ומעמדם במכלול כתיבתו. היא מסמנת מסלול התפתחות בכתיבתו, על נקודות המפנה העיקריות שבו ומצביעה הסברים ממצים המביאים בחשבון את ההקשרים הרלוונטיים – בעיקר המערכת האמנותית-תרבותית והמערכת החברתית-פוליטית.