גומחה

מחבר: איתמר לוי
שנת הוצאה: 2025

אוֹתוֹ הַיּוֹם הִגַּעְתִּי לָעֲבוֹדָה בְּמַחְסַן הַסְּפָרִים מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר, וּמָצָאתִי אֶת 'אָדוֹן לֵוִי', כָּךְ קָרָאתִי לוֹ, מְנַמְנֵם עַל שֻׁלְחַן הָאֲרִיזָה. הִתְחַלְתִּי לְהָכִין אֶת הַחֲנוּת לַפְּתִיחָה. כְּשֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה נָגַעְתִּי קַלּוֹת בִּכְתֵפוֹ, וְהֵבַנְתִּי לְאֵימָתִי שֶׁהוּא מֵת. הוּא מֵת! פָּנָיו כְּחֻלּוֹת וּנְפוּחוֹת, עֵינָיו פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה וּבוֹלְטוֹת. קֶצֶף לָבָן כִּסָּה אֶת סַנְטֵרוֹ וְנָפַל נְטִיפִים נְטִיפִים. נִסִּיתִי לְהָרִים אֶת רֹאשׁוֹ, וְגוּפוֹ הֶחֱלִיק אֶל מִשְׁטַח הַבֵּטוֹן. כַּמָּה הוּא רָזֶה וְכָחוּשׁ, מִשְׁקָלוֹ כְּמִשְׁקַל יֶלֶד. לִפְנֵי הַכֹּל צִלַּמְתִּי אוֹתוֹ בַּטֵּלֵפוֹן הַנַּיָּד, עַד שֶׁפִּתְאוֹם שַׂמְתִּי לֵב שֶׁהוּא חַי. הוּא חַי!!! רָאִיתִי אֶת עֵינָיו עוֹקְבוֹת אַחֲרַי מִצַּד לְצַד. עַל הַשֻּׁלְחָן מָצָאתִי כְּתַב יָד שֶׁל רוֹמָן בְּשֵׁם 'הוֹרָאוֹת מְדֻיָּקוֹת לִכְתִיבַת רוֹמָן'. אֵיזֶה שֵׁם נֶהְדָּר! אֲנִי הָיִיתִי צָרִיךְ לִכְתֹּב אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה!  בְּטָעוּת הִתְקַשַּׁרְתִּי לַמִּשְׁטָרָה, וְהַתּוֹרָן מִהֵר לְקַשֵּׁר אוֹתִי עִם מוֹקֵד מָגֵן דָּוִד אָדֹם. בַּזְּמַן שֶׁחִכִּיתִי לָאַמְבּוּלַנְס קָרָאתִי אֶת הַדַּפִּים הָרִאשׁוֹנִים בָּהֶם הוּא חוֹזֶה אֶת חַיַּי וְאֶת מוֹתִי, וּמִהַרְתִּי לְהַחְבִּיא אֶת כְּתַב הַיָּד בְּתִיקִי. הָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁהוּא חִיֵּךְ אֵלַי.  יִתָּכֵן  וְהֵבִין כְּבָר אָז, שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לַחֲמֹס אֶת הָרוֹמָן הַנִּפְלָא שֶׁלּוֹ. הַפָּרָמֵדִיקִים הִצְלִיחוּ לְעוֹרֵר אוֹתוֹ וּבִקְּשׁוּ לְהַעֲבִירוֹ לְבֵית הַחוֹלִים. בַּכְּנִיסָה לַחֲדַר הַמִּיּוּן פָּגַשְׁתִּי אֶת אִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי יְלָדָיו. הֵם הוֹדוּ לִי עַל שֶׁהִצַּלְתִּי אֶת חַיָּיו. לְאַחַר כַּמָּה יָמִים הִתְקַשְּׁרוּ לְבַשֵּׂר לִי שֶׁהוּא נִפְטַר. בְּעִידוּדוֹ שֶׁל מַנְחֶה סַדְנַת הַכְּתִיבָה הֶחְלַטְתִּי לְהוֹצִיא בְּכַסְפִּי אֶת הָרוֹמָן שֶׁלִּי 'הוֹרָאוֹת מְדֻיָּקוֹת לִכְתִיבַת רוֹמָן'. קִבַּלְתִּי זִמּוּן לְבֵית הַמִּשְׁפָּט בְּחֵיפָה. אִשְׁתּוֹ תָּבְעָה אוֹתִי עַל גְּנֵבָה סִפְרוּתִית, וַאֲפִלּוּ הֶעֶלְתָה רְמָזִים לְכָךְ שֶׁאֲנִי קָשׁוּר לְמוֹתוֹ הַפִּתְאוֹמִי. הָעוֹרֵךְ יִגְאָל שְׁוַרְץ שֶׁעָרַךְ אֶת כָּל סְפָרָיו, הֵעִיד שֶׁהַמָּנוֹחַ שָׁלַח לוֹ בְּיוֹם הֻלַּדְתּוֹ מַתָּנָה קֶטַע מִתּוֹךְ כְּתַב יָד שֶׁל סִפּוּר  בְּשֵׁם זֶה. בִּכְתָב הַהֲגַנָּה טָעַנְתִּי בְּאָזְנֵי הַשּׁוֹפֵט, כִּי כָּל הַסִּפּוּר הָיָה בְּעֶצֶם הַמְצָאָה שֶׁלִּי. אֵין סוֹפֵר בְּשֵׁם אִיתָמָר לֵוִי, אֲנִי בָּרָאתִי אוֹתוֹ

איתמר לוי נולד בשנת 1956 ברמת גן. במשך 20 שנה שמר על שתיקה ספרותית, והתרכז בעבודתו כמאתר ספרים. בשנים האחרונות נטש את כל עיסוקיו, והתמסר אך ורק לכתיבה. ספריו האחרונים: רעידת האדמה של הוגו [כנרת זמורה ביתן, 2016], עד שנולדתי [דביר/ רוח צד, 2019], אנדריאס איזה יופי [ פרדס/ גומחה, 2021]

עריכה: יגאל שוורץ

מחבר: אהד פישוף
שנת הוצאה: 2024

האנשים הם אנשים.

הכלבים — כלבים.

הקטגוריות הן קטגוריות.

הציפורים מקציפות.

הסיפור נולד עם השפה.

השפה היא העור.

אהד פישוף הוא אמן בינתחומי היוצר בשדות הסאונד, המחול, המופע והאמנות החזותית. הוא החל את דרכו האמנותית בשנות השמונים, עם להקת נושאי המגבעת. גוף העבודה העשיר והיחודי שפיתח בשלושת העשורים שחלפו מאז, כולל מופעים ומיצבים ומתקיים בתווך שבין אמנות חיה, סאונד, טקסט, תנועה ודימוי. זהו ספרו הראשון.

עריכה: יגאל שוורץ

מחבר: שמעון אדף
שנת הוצאה: 2024

מחבר: דן זמל
שנת הוצאה: 2023

מלכה היא קשישה דמנטית שגרה בביתה עם מטפלת זרה. לאחר אשפוזו של אמנון, בעלה, מִדרדר מצבה הקוגניטיבי והפיזי. בגוף ראשון, באמצעות תקשורת עם שני ילדיה, עם המטפלת הפיליפינית ועם מכרים מן העבר, אנו מתוודעים למציאות חייה מנקודת מבטה הייחודית, ולצד זה מקבלים הצצה גם למי שפעם הייתה. הקשרים המתרופפים בין זהות לזיכרון ובין שפה למהות פנימית הם חלק בלתי נפרד מסיפורה של מלכה בן־חורין, אשר ככל שתודעתה מצטמצמת, הולכת דמותה וצוברת נפח, ויחד איתה אנחנו, הקוראים, מנסים להיאחז במה שנותר.

ראיון ב"כאן תרבות" עם דן זמל על ספרו "נמצאת"

עורכת: לי ממן

מחברת: דפנה בר שילון
שנת הוצאה: 2023

הרוסלקות — בנות הים מחוף הדולפינריום — לא נגלו לאיש מעל פני האדמה, עד שהגיעה השעה. הן היו יכולות להמשיך בשלוות חייהן לנצח, או עד שהיה מגיע מישהו לתפוס את מקומן. אבל לא כך קרה. רדיפת בצע, תהליכי פיתוח הכרחיים וזוג אוהבים מוזר, שינו את פני הדברים.

חווי, ספרנית בפנסיה, פעילה פוליטית ואחות שכולה, פוגשת בחוף הים את מארק, אב שכול. בין השניים נוצר קשר מיוחד, שיביא את חווי לפגישה בלתי נשכחת עם "הרוסלקות" – מי שהיו נערות תוססות ונרצחו בפיגוע, ולאחר מותן הפכו לבנות ים. בתנופה סוחפת, הכורכת ריאליזם נוקב עם פנטזיה עשירה ומלאת חיות והומור, מציעה ברשילון בספרה השני מבט רענן ומקורי על החיים בישראל כיום. הרוסלקות שלה מנכיחות את מה שאסור לומר, לא נעים וכל כך רוצים היינו שלא לראות; אלא שהמציאות, שגדעה את חייהן הצעירים של הרוסלקות, מעניקה למבט הנבון והרגיש של הספר בשכול, בטרור ובמלחמות רלבנטיות מכאיבה. לצד זאת, רוחן החיה של הרוסלקות, והאמונה בכוחו של מפגש אנושי לרכך נוקשויות אידיאולוגיות, משרטטות כאן גם אפשרות של נחמה וחסד.

עריכה: לי ממן

מחברת: מיכל בן-נפתלי
שנת הוצאה: 2023

במשך עשרים שנה לימדה יעל באוניברסיטת תל־אביב כמורה מן החוץ עד שחדלו להעסיקה. בגפה ונטולת מעש, היא מפרסמת מודעה על קבוצת קריאה. שש נשים שבוחרות לקחת בה חלק ייצאו עמה למסע של פעילות חשאית אנרכיסטית; פעילות ששורשיה נעוצים אי־שם, בניו־יורק של תחילת המאה העשרים, ומתכתבים עם יומן שהותירה אחריה ציפורה פרלמן, נושאת הכלים של האנרכיסטית היהודייה־אמריקאית אמה גולדמן, המתעד את החיים לצדה – יומן שהגיעה לידיה של יעל בנסיבות מורכבות.

הרומן האנרכיסטיות נע בתקופות החיים השונות של יעל בתנועת מטוטלת של פרספקטיבות וזמנים, ובורא מתוך כך בעזות מבט ובחיוּת מעוררת השתאות תחנות מכוננות בחייה – תחנות שהן צמתים קיומיים הנטועים בעומק ההוויה הישראלית: השירות הצבאי אי־שם בצפון, הסמינר לחוזרים בתשובה בירושלים, הממסד האקדמי בתל־אביב. בד בבד נארגים אל תוך מסעה דיוקנאות נשים ורסטיליים ומרתקים מאין כמותם; נשים שחלקן חצו בעברן זו את דרכה של זו, והן כולן בבואה לה.

נראה שהספר נפל כפרי בשל אל נסיבות הזמן שלנו. שאלת הזהות והנחמה המפוקפקת של השייכות הופכות להיות כאן דחופות מתמיד, עד כי לפרקים נדמה שמנגנון ההישרדות האותנטי היחיד שנותר הוא אולי הספרות עצמה, או במילותיה של המשוררת שהוזמנה על ידי יעל החיילת להרצות בבסיס הצבאי שהיא משרתת בו: "פרח פעור שאין עליו נסגרים לעולם."

עריכה: עינת יקיר

מחבר: אלעד נבו
שנת הוצאה: 2023

רבי יוסף חיים, מקובל ירושלמי נודע, לא תכנן לצאת מגבולות העיר העתיקה; כל ימיו ישב ולימד את תורת הקבלה. אך כשתלמיד צעיר חשף בפניו ספרות חול, העוסקת בעולמות בדויים ומדומיינים, משהו בתוכו נפרץ. אט אט הפך המקובל המכונס, בעל כרחו כמעט, לסופר. מול עיניהם המשתאות של אשתו, ילדיו, ושל אנשי הקהילה שבה חי כל חייו – החל רבי יוסף חיים להקדיש את עתותיו לכתיבה אמנותית, לפקוד חנויות ספרים וכנסים אקדמיים, להקים כתב עת ספרותי בשם "עתיק יומין", ולהיות מחוזר על ידי הוצאות ספרים ועיתונאיות נמרצות. ככל שרבי יוסף חיים מְפַנה מקום לכתיבה אמנותית, המילים בעולמו מתקשות יותר ויותר לבאר את המציאות. הגבול בין בדיון לממשות, ובין אמת לבין מעשה רמייה – הולך ונסדק. רבי יוסף חיים מתרושש בהדרגה מן הוודאויות שאכלסו את חייו הקודמים, ויוצא למסע בעקבות מקובל צעיר ואלמוני, אשף־ מילים, בניסיון להשיב לעצמו שליטה על חייו.

תוגת צעצועיך הקדושים של אלעד נבו הוא ספר ביכורים מקורי, עמוק, סוחף ומותח. נבו מדלג במיומנות בין משלבים לשוניים שונים, ומייצר יקום רב־ממדי המתיך זה בזה את הברנז'ה הספרותית והאקדמית ואת עולם המקובלים. אלו גם אלו משתמשים בלשון כלהב המסוגל לחדור אל תוך המציאות, ואלו גם אלו נחתכים ונפצעים מאותו הלהב בדיוק.

עריכה: מוריה דיין-קודיש

מחבר: אודי טאוב
שנת הוצאה: 2022

באגדות עשרה סיפורי "אגדה" והעיסוק בגורל היהודי שוזר את כולם. לעיתים הוא גלוי ומזדקר כבר בשם הסיפור, ולעיתים הוא חבוי, כמו בסיפור "שלושה קירות", המספר על אישה בשם גרטרוד, החיה את חייה בבית ובו שלושה קירות. הקיר הרביעי, הפונה לכיכר העיר, נהרס בהפצצות, במלחמה שפקדה את העיר. וכך חיה האישה גרטרוד את חייה האינטימיים, כשהם גלויים בפני העוברים והשבים ברחוב.

בתנועות וירטואוזיות, שופעות דמיון, חרדה והומור, מלביש אודי טאוב מסורות עתיקות בלבוש מודרני. הוא יוצר גרסאות חדשות, אורבניות ומקוריות, לאגדות התלמוד, לסיפורים חסידיים ולמוטיבים קבליים ובאמצעותן הוא מתחבט בשאלות כבדות משקל הנוגעות לזהות היהודית. העולם אותו הוא בורא עוסק בתשוקתו של היחיד, שאינה תמיד בת מימוש, אל הקודש ואל אגדותיו. אגדות המבקשות למצוא בתוך פרטיו ושבריו של היומיום את הנשגב והנאצל, את סיבת ותשוקת החיים עצמם. כך "מסע אל העגלה", הסיפור הפותח את הקובץ, עוקב אחר מסעו של סב המבקש להוביל את נכדו לברית המילה, הופך בהמשך להרפתקה מסוייטת של אדם חדור שליחות כנגד כוחות רבים ועצומים ממנו המבקשים להכשילו.

כתיבתו של אודי טאוב שופעת ידע, דמיון שאין משלו, הומור דק, אהבת אדם וסירוב מוחלט לעצור בגבולותיהם של הטבעי והמוכר. כסופרים גדולים אחרים, גם אודי טאוב יודע כי על מנת לעמוד על טיבו של הממשי לעיתים יש להפליג הרחק ולצאת למסעות אל עבר המדומיין והפנטסטי.

עריכה: חיים וייס

מחבר: יוסף לואידור (1893-1921)
שנת הוצאה: 2022

אנחנו שמחים להציג בפניכם את הספר הראשון בסדרה חיי מדף – נער פחז כמים מאת יוסף לואידור, בעריכת יגאל שוורץ ונעם קרון, שחיברו לאסופת הכתבים גם מבוא ופתח דבר מאירי עיניים.

בתקופה בה תוחלת חיי המדף של יצירה ספרותית הולכת ומתכווצת, הסדרה חיי מדף, בעריכת יגאל שוורץ ולי ממן, מבקשת לייצר תנועה הפוכה במרחב התרבותי, ולהעניק גלגול חיים נוסף ליצירות נשכחות מן העבר הרחוק והקרוב שראוי לשוב ולקרוא בהן – כאלה שכבר ראו אור וכאלה שטרם פורסמו.

"ביישן היה ושתקן, צולע ברגלו האחת... פניו היו יפים, עיניו קטנות, שחורות ובולטות, וכשהיו פונים אליו בשאלה מיד היה מתאדם כולו וחיוך ביישני היה משתפך על פניו..." – כך כתב שמעון בן-צבי, איש העלייה השנייה ולימים ממייסדיה של גבעתיים וראש העיר הראשון שלה, על יוסף לואידור, ששמו ידוע היום רק למעטים.

השאלה שעניינה אותנו היא איך מתיישב התיאור הזה עם העובדה שלואידור, שאיש לא יודע עד לימים אלו היכן ומתי נולד, נחשב על-ידי מבקרי הספרות של הדורות הקודמים, כמי שהמציא בסיפוריו את "העברי החדש", היליד רב-האון, שממנו צמח בספרות הארץ-ישראלית ואולי בחיים בכלל, דמות ה"צבר" במלוא תפארת גופו וחוסנו הנפשי.

מי שייקרא את הספר הזה, שבו מכונסים לראשונה כל כתביו של לואידור, כולל הנובלה שלו "בשל סוסה", שלא כונסה בקובץ סיפוריו הקודם, וגם מבוא ואחרית דבר, יגלה לואידור אחר. אדם ויוצר, שהוא לא המודל ההפוך של י.ח. ברנר; כלומר, יוצר "נאיבי", שראה הכל דרך משקפיים אידיאולוגיים, וכתב על ארץ ישראל של שנות העשרים כאילו היו המערב הפרוע של אמריקה הצפונית. ממש להפך. מכתביו, אלה שראו בספר ואלה שלא ראו אור בספר (ולא במקרה) מצטיירת לה דמות של אמן מיוסר, בודד, מי שמנסה ולא מצליח ליצור תמונת עולם ברורה ופשוטה וזו מסתכסכת לו, במכוון ושלא במכוון, ונעשית רבת רבדים, מורכבת, ועולה ממנה הוויה טראגית. 

יוסף לואידור נרצח לפני מאה ואחת שנים בבית האדום ביפו. יחד אתו נרצחו כל בני משפחת יצקר, והסופרים צבי שץ וי.ח. ברנר. גופתו של יוסף לואידור – כמה אופייני לסיפור תולדות חייו – מעולם לא נתגלתה. הספר הזה מבקש לשמש לו מצבת עולם.

מחבר: עילי ראונר
שנת הוצאה: 2022

במרכז הנובלה הפותחת קובץ זה ניצב שחקן המאבד בעיצומה של הצגה את הכושר לשחק. משעה שאנו חדלים לשחק, מה אנו מגלמים? מה יוצא מפינו כשאנו שוכחים את הטקסט? מה הדבר העולה ממעמקים בשעה שבני אדם נופלים מן הבמה, נשמטים מן העלילה? סיפוריו החדשים של עילי ראונר דוחקים את גיבוריהם אל גבולותיו של האנושי ומעבר לו. בתעוזה נפשית ולשונית נדירה, ראונר מלווה את דמויותיו למקומות שבהם הדיבר נעקר מפיהם ובמקומו בוקעות נהמת כאב, אנחת אהבה או יללת כלב.

עריכה: עודד וולקשטיין

מחבר: נדב פיידמן-רשף
שנת הוצאה: 2022

מחר ומה הוא רומן הנפרש על פני שמונה שעות בלבד — שעות מתוחות, קדחתניות, חסרות נשימה. עדו, חייל המסיים את שירות החובה שלו, פוסע לכוון שער הבסיס, ובמקום לצאת אל החוץ הוא מחליט להסתתר מאחורי עץ איקליפטוס רחב ולצפות בש.ג, שאינו מודע לקיומו. במשך שמונה שְעות השמירה של הש.ג מתבונן בו עדו, בעוד תמונות משירותו הצבאי פולשות לתודעתו ומסכסכות אותה.

האזורים מהם משקיף עדו, ובהם פועל הספר, הם אזורי הַסְּפָר: תחומי השוליים, השרויים מחוץ למעגל האור הבהיר והמאחד. עדו נמשך אל העקבות שאובדות בחול, אל מנוף הענק ששוכן בבסיס. במהלך שירותו הוא רב עם מפקדו בשל קיפוד שחוט, מבריח עכברים לבסיס ומסתבך עם נחש. יחסיו עם החיות מחליפים את התקשורת שלו עם חבריו ומפקדיו, שהופכת אטומה יותר ויותר. דרך תודעתו השבורה מתגלה השירות הצבאי כטריטוריה פראית ואסונית.

מחר ומה של נדב פיידמן רשף הוא רומן ביכורים בשל, עמוק ומקורי. שמונה השעות הפרושות בו מספקות מבט ייחודי הן על גמישות השפה והתודעה, והן על הזירה הצבאית, כור ההיתוך התרבותי של החברה הישראלית.

עריכה: מוריה דיין קודיש

מחבר: איתמר לוי
שנת הוצאה: 2022

באמצע חודש יולי 2017 סגרתי את חנות הספרים שלי, ועברנו, זוגתי ואני, לנצרת, לביתם של נסרין ולוקאס, כדי לכתוב את ספרי 'ספר תולדות ישוע'. אחד משני החדרים ששכרנו הפך לחדר עבודה, ובו שוכנו  המחשב הנייד וכל עשרות הספרים שאגרתי על ישו ועל הנצרות. את שולחן העץ הקטן הצמדתי לחלון הפונה לחצר הקדמית, וכך ישבתי שעות ארוכות, מביט החוצה, והמחשבות קופצות מנושא לנושא. עדיין לא כתבתי ולו מלה אחת בספרי החדש. עדיין לא ידעתי שלוקאס, נער נוצרי דובר עברית בן עשר מנצרת, עומד למלא את כל זמני ומחשבותיי. בין הפגישות השבועיות שלי עם לוקאס, במקום לקרוא על נעוריו של ישו, קראתי ספרים המתארים ילדים בעלי חריגות כלשהי. אינני רופא או פסיכולוג, ומעולם לא למדתי מקצוע המכשיר אותי לאבחן או לטפל. איני מסוגל אפילו להסביר את מצבו של לוקאס. האם הוא חריג? האם הוא אוטיסט או פגוע מוח? האם זה בכלל חשוב? אינני מתכוון לפרש את מעשיו, את מבטיו, את המשפטים עליהם הוא חוזר שוב ושוב. אני כאן כדי לספר לכם על חברי הקטן והמיוחד, על עולמו המסתורי והנפלא, על המצאותיו הלשוניות, על הפגישות בנות השעה שקיימנו במשך שנה, על שיחותיו אתי, על האהבה הגדולה שצמחה בינינו.

עריכה: יגאל שוורץ

מחבר: שמעון צימר
שנת הוצאה: 2022

אב שכול עוגב אחר חברתו של בנו המת; שר הביטחון נוקש בדלתה של אם שכולה ובפיו הצעה שלא ניתן לסרב לה – לקבל את בנה חזרה לחיים למשך יממה, בתנאי שיתייצב עם בוקר למלחמה הבאה; ורוח הרפאים של החייל ההרוג חומקת בין צללי החיים ומטיחה בהם את תפלותו של האבל.

גיבורי הרומן שכול וזיקוקים נעים בין יום הזיכרון ליום העצמאות, ומוסרים את המונולוגים שלהם אל תוך חשכת העיר. מדי פעם מאירה את השמים מטריה של זיקוקים.

שכול וזיקוקים, ספרו העשירי של שמעון צימר, הוא רומן מטריד, אפל, מצחיק. זהו רומן ששורט את הסמלים של התרבות הישראלית, ומשרטט באופן מבריק את הפער שבין המין והמוות, היצירה והכיליון.

עריכה: מוריה דיין קודיש

מחברת: יסמין אסייג
שנת הוצאה: 2022

פתיתים של הגופייה השחורה המשיכו לנשור ממני כשהלכתי. חלקם נמסו טרם האדמה. אחרים ניתכו בקול. מילאתי את החסר. מילאתי בדמיון אנשים שמדברים אתי. אנשים מדברים אתי. אני חוקקת. אני רומסת אני פותתת רגבים ואחר כך שוב עורמת. אני מקשיבה לרחשים מן האדמה, נשכבת על החול הטרי על בטני על תינוק שקורא מתוך רחמי. כיסיתי את עיניי ברגבים של חול. מיששתי בידיי. נשמתי את האדמה השחורה. כיסיתי. ירד גשם. הצבע השחור התפשט כמו סילונים דקים של נפט ממני לתוך האדמה הרגובה מידיהם של האנשים המעטים שעמדו שם מעל הקבר ואחר כך הלכו ואחר כך נשארתי אני להתגורר, להיות קרובה. אבנים נפלו עלינו. קולות המתים בקעו. אבן דפקה על אבן. ילדים לא שיחקו. היה קר. קור עומד לא נשוב…

מיד כשסיימתי לקרוא את ימים למחיקה התקשרתי לסלין ואמרתי לה: "וואו, אגרוף בבטן." אחר כך התקשרתי שוב ותיקנתי ל"הירואין מעורבב בשמן מכונות."
(יגאל שוורץ)

ימים למחיקה הוא הרומן השלישי של סלין אסייג. הרומנים הקודמים שלה עוטרו בשבחים יוצאי דופן. צעקה הפוכה (אחוזת בית, 2014) היה מועמד לפרס ספיר וזיכה אותה בפרס שרת ההתרבות ובמלגת פרדס מטעם הספרייה הלאומית. פרקי מכונות (אחוזת בית, 2017), היה מועמד לפרס ספיר וזיכה אותה בפרס ראש הממשלה.

עריכה: יגאל שוורץ

מחברת: ניצה להט
שנת הוצאה: 2022

נתנאל, בחור צעיר וגבוה מאוד, חובב חיות, מת בשל התקף סוכרתי. העולם של אמו, גניה, אימונולוגית החוקרת תאים סרטניים במעבדה, קורס באחת, והיא מחפשת הסבר מִסדר חדש. היא נצמדת לחיות שאהבו את בנה, ומתעקשת שהכלב, החתולים, העורב והתוכית, ינכחו בהלוויתו, על אף מחאות החברה־קדישא. היא פותחת במבצעי הצלה של חיות מעוּנות, ומתעלמת מבתה ומבעלה, המשוועים לתשומת לב.

הסיפור הזה, הנמצא בראשית קובץ הסיפורים הכלב הזה הוא אדם עצוב, משתכפל באופנים שונים לאורך הספר, הגם שכל סיפור שונה בתכלית מרעהו. ההיעדר, המחלה, המחקר, הבדידות, כל אלו נוכחים גם בשאר סיפורי הקובץ: בתיאור ילדותה של גניה, ויחסיה עם אמה הרחוקה ויתר הדמויות המעצבות את חייה; בתיאור הכנסים המדעיים, בהם היא מתפתה להיצמד דווקא לאנשים החלשים, הטפילים, שרוצים לקחת ממנה משהו; באמצעות מאמציה להבין את השפה המעגלית של תאי הסרטן, ושל עולמה.

הכלב הזה הוא אדם עצוב הוא קובץ סיפורים עמוק ומגוון, בעל קול ייחודי, ששורט את הלב. ניצה להט בוחנת את העולם כמדענית־משוררת ונותנת בו סימנים, בצורה יפה לאין שיעור. הטבע מתגלה ביצירתה באופן חדש, תחת עין המיקרוסקופ של השפה.

עריכה: מוריה דיין קודיש