מחבר: שמעון אדף
שנת הוצאה: 2019

בתום גלות של עשרים שנה חוזרת נוריאה חזן לעיירת הולדתה, במטרה לפגוש את אמה ואת אחותה, אולם בבית ילדותה גרה משפחה אחרת, ואיש אינו מזהה אותה. יתר על כן, היא מגלה שגופתה של נערה, ששמה נוריאה חזן, נמצאה עשרים שנה קודם, ביום עזיבתה. העולם שנוריאה חיה בו עבר שינוי מופלג. שיבוש גנטי פגם ביכולת ההתרבות של היונקים: השחלות ברחמן של הנקבות הפכו ליסוד עוין, התוקף את הגוף ומפורר אותו. משום כך שחלות הנשים נכרתות בלידתן ונשמרות במאגר כלל־מדינתי, אלמוני. כאשר הן מבקשות להרות, מאותרות עבורן שחלות המתאימות לזרעו של הגבר – בן הזוג או התורם, כי גם זרעם של הגברים נפגם ואינו יכול להפרות כל שחלה. התוצאה היא שנשים מביאות לעולם ילדים שאינם צאצאיהן הביולוגיים. בסבך הזה תרה נוריאה חזן – השייכת למסדר דמויותיו של אדף, הקרובות אצל האור, האופל והקודש – אחרי עדויות לעברה, שאולי הוא עברה של מישהי אחרת בכלל. מנגד, בעולם שלנו, מנסה גבר מתבודד, העובד במרכז לטיפול בילדים עם מוגבלות שכלית ושקוע בלימוד אינטנסיבי, לגולל את קורות מפגשיו והיכרותו עם נוריאה חזן. אך הקשרים בין סיפוריהם מורכבים משנדמה לו, וייתכן שסיפורו אינו מה שהוא סבור שהוא.

אהבתי לאהוב, ספרו של שמעון אדף, חתן פרס ספיר (2012) ואחד מבכירי הספרות העברית לדורותיה, הוא ספר ממכר. הוא שואב אותנו לתוך עולם מרובה מישורים ומתעתע, שבו ה"מציאות" היא תוצר אלכימי של שברי זהויות – פרטיות, חברתיות ותרבותיות, והניסיון לייצב בתוכה "אני" יכול להתממש, אם בכלל, רק באתרים של אסון ופגיעה.

מחבר: עודד ולקשטיין
שנת הוצאה: 2019

אב יוצא עם בנו ועם חברו הטוב של הבן לפארק עירוני. הוא בורא עבור הילדים עולם בדיוני, שבתוכו הם מתחקים אחר עקבותיה של ישות מאיימת, המכונה בפיהם "הוא". אט־אט אובד האב באולם-המראות של משחקיו, ואינו משגיח בצללים המתעבים סביבו: משהו בפארק המחשיך נדרך אל סיפורו – ומשיב לו בדרך שלא תהיה ממנה חזרה. הסבך הוא ספר הפרוזה הראשון של עודד וולקשטיין, מסאי, מתרגם ועורך.

מחבר: עילי ראונר
שנת הוצאה: 2019

חבורה של תלמידי תיכון עוקבת אחר המורה שלהם לספרות עברית. במרתף בית הספר מופיעה כתובת על הקיר – ב ו ג ד ת. ערב אחד נמצאת המורה כשהיא שרועה על גבה בגינה ציבורית, ועל גופה סימני אלימות. מנהלת בית הספר נחושה למגר את הבריונות המשתוללת, ונסחפת אל רצף האירועים בעל כורחה. ברקע פורצת מלחמה בדרום, טילים נורים למרכז הארץ ובתל אביב נשמעות אזעקות תכופות. כשהקרבות מסתיימים מתגלה החורבן ברצועת עזה, ובתל אביב נדמה שהכול נותר כשהיה. אבל המלחמה נמשכת ברשתות החברתיות, בריצה ברחובות, בזימה, בחשק, בצחוק משוחרר, בשיכרון הכוח, בהשפלות, בהשלטת פחד. בשבח המלחמה, ספרו הרביעי של עילי ראונר, מתחקה אחר גורלן של מורה ושל מנהלת בשגרה של הרס משתלט, במציאות המהלכת אימים על הכול ועל כולם.

"תמונת אפוקליפסה מרהיבה" אילנה ברנשטיין

"זה הספר הכי פרנואידי שקראתי מזה זמן רב" עודד וולקשטיין

מחבר: איתמר לוי
שנת הוצאה: 2019

עד שנולדתי הוא רומן ביוגרפי משפחתי, או ליתר דיוק דו-משפחתי, שבו אנו מתוודעים לסיפוריהן של שתי משפחות יהודיות, אחת מתורכיה והשנייה מפולין, שקורותיהן משתלבים ומתמזגים אלו באלו. את סיפור המעשה מציג לפנינו "איתמר לוי", אחד מצאצאי המיזוג בין שתי המשפחות ונציגו הבדיוני של הסופר ומאתר הספרים הנודע. איתמר לוי עוסק כאן, כמו בכמה מספריו הקודמים, בתהפוכות הגורל היהודי והישראלי. הוא רוקח, בסגנון המזכיר את סגנונם של מספרי אגדות משובחים, עובדות היסטוריות, נפתולי דמיון ומיתוסים משפחתיים, ובורא מהם סיפור חלופי מופלא - אנושי, דרמטי וגדוש הומור.

מחברת: רחלי דור רפפורט
שנת הוצאה: 2019

שפת החטא הוא קובץ סיפורים לירי, המציע מבט ייחודי על מצבים אנושיים כגסיסה, שבי ושחרור, תשוקה ואובדן. נוכחים בו גבר זקן, עיוור ואילם, המתוודה על חטא אך אחוז בו; אישה אינסומנית המגיעה למנזר; כלבה, זונה וסרסור, בלילה גורלי אחד; ועוד.

הגיבורה אשר עומדת במרכזו של הקובץ אינה דמות בשר ודם, אלא שפה: יידיש. רחלי דור רפפורט משלבת את היידיש – על עיצוריה, טעמיה וכאביה – בשלל צורות, מילוליות ותמטיות, וחושפת את אחת משכבות הקיום המודחקות של הקיום הישראלי. עם התקדמות הקריאה פושטת היידיש את זרותה, והופכת מנוסעת לא מוכרת לחברה ותיקה. 

שפת החטא הוא פסיפס דו-לשוני מרתק, מעשה בשרני של שפה בשפה. רחלי דור רפפורט מכליאה ברגישות שפה מתה בתוך שפת דיבור, ובתוך כך מעניקה לדמויות פֶּה, לעָבר – מקום, ולמתים – חיים.

מוריה דיין קודיש

רחלי דור רפפורט: סופרת ועורכת ספרות ביוגרפית, זוכת המלצת חבר השופטים בתחרות הסיפור הקצר בהארץ, 2010. בעלת תואר שני בכתיבה יצירתית מהמחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון, ותואר ראשון בעבודה סוציאלית בהתמחות בריאות נפש מאוניברסיטת תל אביב. טקסטים קצרים שכתבה, בעברית וביידיש, התפרסמו בכתבי העת מטעם, צריף, תזה ועוד. מרצה בתוכנית ללימודי עריכה במכללת בית ברל ומנחה סדנאות לפרוזה במילתא.

מחברת: ורד זינגר
שנת הוצאה: 2018

איה הרץ היא אומנית גרושה ומובטלת בת ארבעים, אם ליותם בן העשר, המפגין תסמינים של תסמונת אספרגר. איה, דור שני לניצולי שואה, נולדה ללא כף רגלה הימנית, וחונכה מינקות להסתיר את הגדם הזעיר תחת מעטה של שתי נעליים, חיצונית ופנימית.

בשלהי שנת 2006 מרימה איה מהמדרכה, בהיסח הדעת, עלון פרסומת של טל חלמיש, מאמנת אישית. איה – אשר נישאה אומנם לגבר, אך ניהלה מערכות יחסים גם עם נשים – נמשכת כבחבלי קסם אל חדר הפגישות של טל. מערכת היחסים בין השתיים הופכת במהרה לתרכובת נפיצה של חבלות, פצעים ושריטות.

נעולה הוא רומן ביכורים מקורי, מסחרר וטורד מנוחה. בלשונה הייחודית טווה ורד זינגר עולם העשוי קורים של הסתרה, אובססיה, אימה ובושה, מלאכת שתי וערב המופרעת שוב ושוב על ידי קולות נגדיים – חיבור עמוק לטבע ולאומנות, אהבה הורית בלתי מתפשרת והרבה הומור. בספר הביכורים שלה, השופע אירוטיקה לסבית נועזת, מקרבת ורד זינגר את הקורא אל פתחם של סודות חתומים, בלתי מאווררים, ומציבה מראָה במקום שנהוג להציב בו קיר.

ורד זינגר ילידת 1969 , מתפרנסת מעריכת ספרים, אם לבת. סיפורים קצרים שכתבה פורסמו בין השאר במוסף תרבות וספרות של עיתון הארץ, בכתב העת מאזניים, בכתב העת עתון 77 ובמעבורת – פרויקט הסיפור הקצר.

נעולה הוא רומן ביכוריה.

מחברת: טלי עוקבי
שנת הוצאה: 2018

"הרבה פעמים אני נוטה לחשוב שאילו יכולתי להבין עד הסוף את תורת הקוונטים, ובאופן כללי אסטרו-פיזיקה, הייתי אדם מאושר. אני נוטה להאמין בכך וכמובן אחר כך לפקפק, מכיוון שברור לי שאי אפשר באמת להבין את תורת הקוונטים, ועוד יותר ברור לי שאין לזה שום קשר לאושר. אני חושבת שהפיתוי הראשון התחיל במילה 'הוכחה'. בתרגילי גיאומטריה פשוטים שבהם צריך להוכיח ש- y ועוד k יוצרים זוויות נגדיות או מקבילות לצורך העניין. מיותר לציין שכבר בשלב הזה נכשלתי. משהו בדרך שההוכחה צריכה להתנהל נבצר מבינתי, שזלגה למחוזות המתנגדים בעקביות ובעזות מצח לעניין הזה של 'להוכיח דברים'.
אף על פי כן הכמיהה להבנה של תורת הקוונטים נותרה ערה, ואיתה האמונה שיכולתי להיות אדם מאושר אילו ניתנה לי ההזדמנות להתהלך בתוך נוסחאות גיאומטריות, לטפס בקווים מקבילים, להיות המופשט, הקו המקביל החוצה את השלם ואינו מאבד דבר מעצמו תוך כדי כך. עם הזמן זיהיתי שיש בי התנגדות רצינית לעניין של 'להוכיח ש...', ובנוסף ואולי אף יותר, לעניין ה'נובע מכך ש...!' כאן הפסקתי להתנהל בזוויות, והפקפוק תפס טמפרטורה אחרת לחלוטין, כשהבנתי שכל מה שאני רוצה זה להיות בתוך שלפוחית השתן ולדמיין שאני שוחה באוקיינוס אינסופי של אושר."
אם אתם בחנות ספרים עכשיו, קנו את הספר הזה. הוא נוגע באדמה, נוגע בכוכבים ואנושי עד הקצה. אכזר ורך, יפה להלל וכמֵה לגאולה, או לפחות לקצה חוט שיוביל אותנו (אולי) לפשר.
יגאל שוורץ

טלי עוקבי היא סופרת ומשוררת, ילידת 1970. בוגרת "המדרשה לאמנות" במכללת בית-ברל, במגמת חינוך ואמנות. למדה בשווייץ ציור ולימודים אנתרופוסופיים. מפרסמת באופן קבוע שירים וסיפורים קצרים בכתבי עת שונים. נשואה, אם לשני ילדים ומתגוררת בגרמניה.

מחברת: מיכל ספיר
שנת הוצאה: 2018

הריקוד המודרני של מיכל ספיר הוא רומן תקופה נועז ויפהפה. הוא סובב סביב ברלין ותל אביב בשנים 1930-1929, שנים גורליות בהיסטוריה של המאה העשרים, ובכלל זה גם בהיסטוריה של האמנים היהודים באירופה ובארץ. הספר כתוב בדרך המזכירה את טכניקת הסמפול הנהוגה במוזיקה. בכל אחד מחמשת הפרקים משתמשת ספיר בכתביו של יוצר מרכזי אחד או יוצרת מרכזית אחת שפעלו באותה עת דרמטית – מוריס מרלו-פונטי, דוד פוגל, וולטר בנימין, אלפרד דבלין ולאה גולדברג – וכותבת במילותיהם ובסגנונם סיפורים שהם לא  כתבו, אבל יכלו אולי לכתוב. בין הסיפורים מקשרת, כחוט אריאדנה חמקמק, דמותה של הרקדנית הגרמנייה-יהודייה ולסקה גרט, שיצרה עבודות יחיד ניסיוניות ושיתפה פעולה עם אמנים אוונגרדים, ובהם גם אמני דאדא.

הקריאה בהריקוד המודרני מזמינה אותנו לחוות ולחשוב מתוך גופם ורוחם של מי שאין להם מקום ושפה משלהם, או לפחות חשים זרים במקומם ובשפתם. זוהי חוויה רגשית ואינטלקטואלית מפתה, טורדת ומאיימת. הספר חותר כנגד מהותו כרומן ריאליסטי, מחקה מציאות. הוא אינו מאפשר לנו לייצב נקודת תצפית ולחוש ב"בית". במקום זאת הוא כופה עלינו להזדהות עם היסטוריות תרבותיות אלטרנטיביות: אקס-טריטוריאליות, פמיניסטיות וקוויריות. מיכל ספיר יצרה כאן בריקדה מוסרית שאי-אפשר להתעלם ממנה או לעקוף אותה, שהיא גם מונומנט לשוני מרהיב, המפגין מחווה גדולה לאמנות המודרנית.

מיכל ספיר היא כותבת, מתרגמת ומוזיקאית. ב-2011 יצא לאור ספרה היש הגדול, ביוגרפיה שכתבה על סבה, פינחס ספיר. היא מתרגמת ספרות ועיון וכותבת על מוזיקה, אמנות ופילוסופיה. מיכל היא מחברת השירים, הזמרת והגיטריסטית בלהקה "אפור גשום". בעלת תואר דוקטור בספרות השוואתית מאוניברסיטת ניו יורק.​

מחבר: עמיחי שלו
שנת הוצאה: 2018

וולקשטיין הוא מרצה במכללת ספיר, המלמד בה קורס על נאציזם ותרבות הפופ ואינו מאפשר לדבר לעמוד בדרכו, גם לא לאזעקת צבע אדום. וולקשטיין הוא אדם משונה ובודד: הוריו ניצולי השואה נפטרו זה מכבר, אחותו נעמה חיה בזוגיות אומללה וסתמית בדאלאס טקסס, והוא מתקשר בקושי רק עם שכנתו הקשישה, עם רופא המשפחה האקסצנטרי שלו ועם חבר ילדות אחד. כשהוא מפוטר מעבודתו הוא מתגלגל לחיים בגרמניה, הופך להיות חלק מפרויקט מסתורי המבצע ניסויים בבני אדם, מתחיל לטוות כמה קשרים חברתיים, אך בה בעת שוקע בהרהוריו ההרסניים, שהולכים ומכבידים עליו עד לנקודה קריטית. בחלק השני של הספר מתרחשת תפנית מסתורית ומפתיעה. הפעם אחותו ניצבת בחזית, במעין סיפור בלשי הגורם לה לבחון את חייה שלה ולהתמודד עם השדים הפרטיים שלה.

וולקשטיין, הרומן החמישי של עמיחי שלו, כתוב ביד בוטחת
של מספר מיומן המלהט בשפה העברית. זהו רומן על צמד אחים
שנשארו לבד בעולם, ומבקשים, מבלי דעת, ליצור לעצמם משפחה חדשה.
מעבר לצלילה אל תודעתם המורכבת של האחים, העובדה שהמשפחה החדשה הזו יכולה להיווצר רק מחוץ לגבולות  ישראל, מאפשרת צלילה אל הזהות הישראלית, שגם בראשית המאה העשרים ואחת ממשיכה לגרום לגיבורי הרומן לתהות, ובעצם לכולנו, מה מקום העבר בתוך מרקם ההווה שלה​.

מחבר: עודד נאמן
שנת הוצאה: 2018

בלימבו, בחור צעיר שנולד וגדל בישראל, עוזב אותה לטובת חיים חדשים בבוסטון. הוא מבקר בלונדון, פוגש שם צעירה, ובעקבות תערוכת אומנות שהם רואים, בוחר להעניק לה את זהותה של אנט מסג'ה, ולקחת לעצמו את דמותו של גרהרד ריכטר. בביקוריו הבאים בלונדון יבקש לחפש את האהובה והאהבה שנעלמו ממנו. גיבור הנובלה ונציה חש שאינו יכול עוד להישאר במקומו, ולכן, הוא מספר, "בדיתי אישה ונסעתי לבקרה בוונציה". הצורך שלו לנסוע קשור באהבה שנגמרה ובזיכרונות מהשירות הצבאי. בוונציה הוא מבקש להיזכר ולהבין משהו על עצמו ועל זיכרונותיו, שהיו ואולי לא היו.

בספר הביכורים של עודד נעמן שתי נובלות שעלילתן מתרחשת בלונדון ובוונציה, אך גיבוריהן כבולים אל ישראל באותה המידה שהם גולים ממנה. בשפה מאוּוררת ומרובדת, רווּיה בהקשרים תרבותיים, מלווה הרומן את גיבוריו ברדיפה אחרי הזמן והמרחב, בניסיונות השווא לאמוד את המרחק בינם לבין האהובה, בינם לבין ישראל, בינם לבין עצמם. לימבו הוא רומן מסחרר, המטשטש את הגבולות, הנזילים ממילא, שבין הפילוסופיה לספרות, בין מה שהיה ובין מה שהיה יכול להיות.​

מחבר: רון סגל
שנת הוצאה: 2018

הכול התחיל בחתול שזינק לכביש בדיוק כשהאור ברמזור של המכוניות התחלף לירוק, כאילו חיכה לסימן. המכוניות, שאך החלו להאיץ, עצרו בחריקת בלמים. הנהגים קיללו, ועם זאת, המתינו שהלה יואיל בטובו לפנות את המסלול.
החתול צעד בזנב מורם במקביל למעבר החציה, כאילו הבין מה משמעות הפסים הלבנים משורטטים על גבי האספלט השחור ובחר באופן מודע שלא לצעוד עליהם. יחד עם התפרצותו לכביש היתה זו עבירת התנועה השנייה שלו באותו יום."
מוזיקת חתולים של רון סגל הוא רומן קומי, שנון, גמיש וממזרי, המתרחש בירושלים זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים. רוכב קטנוע דורס בטעות חתול תועה ומאמץ אותו. עד מהרה מתברר כי החתול נדד מירושלים המזרחית לאחר שננטש שם על ידי בעליו, וכמוהו רבבות חתולים, שצובאים על העיר ומטילים אימה על תושביה. רוכב הקטנוע נהדף מהתרחשות גרוטסקית אחת לאחרת, ומסתבך במגוון אירועים הנקשרים סביב צווארו כקולר. ברקע ניצבת העיר שחוברה לה יחדיו, המאוכלסת בגלריה של דמויות שוחרות רע ומבקשות טוב.

הספר זכה בפרס ע"ש ד"ר יוסף קמפוס ליוצרים בתחילת דרכם בתחום הסיפורת.

מחבר: שמעון צימר
שנת הוצאה: 2017

בחלקו השני של הרומן - הנובלה גרסת הסופר - נסוגה הבוטות שאפיינה את חלקו הראשון, ואת מקומה תופס מעין ״ממואר״ סנטימנטלי, חשוף. המחבר של גרסת הסופר, ספק בן דמותו של שמעון צימר, ספק תמונת תשליל של בנימין פרומר הבדיוני, מתאבל על מות אמו. ככל שמתקדמת הקריאה בנובלה השנייה, צפה התשתית העומדת בבסיס הנובלה הראשונה, ומתבהרים מחוזות הכאב שמהם יונקת היצירה.

במרכז כל אחת מהנובלות עומד נוסח אחר של אנטי-גיבור; שבור, זרוק, מתפלש באובדן. אולם בעוד הגיבור של ימים נוראים עסוק בסוגים שונים של הדחקה, אשר המרכזי  שבהם הוא שקיעה אובססיבית בהזיות ארוטיות, הגיבור של גרסת הסופר מבקש להתבונן, בשקט, בשבר עצמו. החיבור בין שני סוגי הגיבורים מגלה עוד טפח ביחס לקשר שבין החיים,והמוות, לבין הכתיבה.

מחברת: נינה פינטו-אבקסיס
שנת הוצאה: 2017

הסיפורים של נינה פינטו-אבקסיס הם אינטימיים גם בדרך הסיפור שלהם. הם נקראים כשיחה בין בני אדם קרובים: חברות מילדות או גבר ואישה קרובי נשמה. לסיפורים אינטימיים יש ניחוח לוקלי חריף ומענג: אשקלון והפריפריה שלה, ירושלים הסטודנטיאלית ותל אביב הבורגנית. ועם זאת, הם סיפורים אוניברסאליים, העוסקים במשוגותיו ומצוקותיו של האדם, כל אדם, בעולם המודרני, וגם ברגעי הניצחון הקטנים שלו במאבקו לשרוד ולמצוא משמעות. 

מחבר: שמעון אדף
שנת הוצאה: 2017

במהלך חקירת היעלמות של נערה משדרות בקיץ 2014 פגש אליש בן זקן, הבלש המחונן של שמעון אדף, את המשורר נחום פרקש לרגע אחד. באותו רגע ייתכן שהחמיץ את הרמז החשוב ביותר שהזדמן לו באותה חקירה. ארבע-עשרה שנים לאחר מכן, בישראל שעברה שינויים גדולים, כישלון החקירה הזאת ממשיך לטרוד את חייהם של אחייניו של אליש, תהל ואושרי.

מיהו בעצם נחום פרקש? באיזה אופן תולדותיו הן המפתח לחידת ההיעלמות?
מדוע המספר שלהן, המכנה את עצמו "אני, כלומר אני", בוחר לספר אותן שלא  על פי סדר התרחשותן? האם אפשר שגם הוא, המספר, משמש קצה חוט בתעלומה אחרת, גדולה יותר, שאליש, תהל ואושרי הם דמויות מרכזיות בה?  והאם הסיפור הבלשי עצמו, על מאפייניו, יכול עוד להיות מסגרת להתמודדות משמעותית עם כל אחת מהשאלות האלה? 

קום קרא הוא הספר השלישי והאחרון בסדרת הספרים של שמעון אדף שגיבורה הוא הבלש אליש בן זקן. בספר הזה, שהוא הפרוע והחשוף ביותר של אדף, מתגלים כמה מפתחות חדשים לעולמו הרגשי וההגותי של הסופר העמוק והחידתי ביותר במשמרת הצעירה של הסופרים הישראלים, שרוב ספריו הפכו ל"ספר פולחן" בקרב כמה קהילות קוראים. 

מחברת: לאה איני
שנת הוצאה: 2017

תשאלי מתחיל בקטנות: הבגדים שחזרו מהמכבסה, עבודת שורשים, פריצות לבתים, תחבורה ציבורית גרועה. כך, מחומרי קיום בסיסיים,מצחיקים מעצבנים, פותחת גיבורת הספר, ביולוגית נשואה ואם לבת, שמתקשה לשוב ולהרות, במסע של כתיבה והתמודדות עם חייה שלה ושל משפחתה ביישוב הפרברי, שאליו עברו לא מכבר ממרכז הארץ.

אבל מה שמתחיל כעוד סיפור על משפחה המנסה להשתלב בסדר החברתי ,הבורגני ישראלי, מתברר עד מהרה כחלק מניסוי מעבדה אדיר ממדים. הנסיינים בו הם כולנו: ילדים, מבוגרים, הורים, משפחות, המנותבים כולם, ב"יד נעלמה", למסילה צרה, קונפורמיסטית ואלימה.

כמו כל ספריה של לאה איני, גם תשאלי מותיר תחושה של אגרוף בבטן.התחושה הזאת נוצרת כאן גם בשל הנגיעה האמיצה באזורים מודלקים בגוף הפרטי, האישי-המשפחתי והציבורי-לאומי, וגם בשל הצרימה הנוצרת
מהחיכוך האלים, המתוזמר באורח מבריק, בין החטיבות המרכיבות את היצירה, השונות מאוד באופיין. ספרות יפה, קטעי תיעוד ופובליציסטיקה נשכנית  מולחמים זה לזה ויוצרים מסמך חברתי- אמנותי, מדהים בכנותו ובעוצמתו.

מחבר: אלכס אפשטיין
שנת הוצאה: 2017

מכמונת געגועים לפניך הוא אוסף של מאתיים ושניים סיפורים קצרצרים, מענגים ומכמירי לב, על אהבה, געגועים, זיכרון וכתיבה (ורובוטים). זהו ספרו הנרחב ביותר של אלכס אפשטיין, שכתיבתו תוארה בעיתון הארץ כ״התייחסות לספרות כסוג של כישוף מעודן, המפעיל נימים מסתוריים במרחב הלא ממופה שבין הכותב לבין הקוראים״. ​

מחברת: עינה ארדל
שנת הוצאה: 2016

בואנוס איירס, איסטנבול הוא רומן מכתבים ומיילים מרהיב, הנרקם באמצעות תכתובת בין דמויות, שרובן שייכות לשני ענפים של משפחה מורחבת, אחת המתגוררות בארבע ארצות בשלוש יבשות. מן המכתבים והמיילים, הנכתבים בתקופתנו, נצרפת אט-אט סאגה משפחתית, שמוקדה ההיסטורי והרגשי הוא תחילת המאה העשרים.
הסאגה הזו כוללת רגעים רבים של הזדהרות, יופי עז וקסם נעורים פורץ גבולות. אבל גם מעשים שלא ייעשו, שגוררים שובלים של בושה ואשמה, שבני המשפחה מתקשים להתמודד איתם. עינה ארדל, משוררת, שבואנוס איירס, איסטנבול הוא ספק הפרוזה הראשון שלה, פותחת בפנינו צוהר לעולם יהודי, שזכה עד כה לביטויים ספרותיים דלים, וחושפת בו רבדים נסתרים של עושר וגיוון אנושיים.
הישג ספרותי נוסף, הניכר בכל עמוד ועמוד בספר, הוא סגנונו. סגנון לירי פיוטי המגיע לפסקות של קסם ויופי. את הקריאה בספר אפשר לדמות לשמיעת קונצ׳רטו משובח לפסנתר המבוצע בידיה של פסנתרנית דגולה.

נולדתי לפני הזמן, ולכן בקופנהגן, בבית החולים של הנזירות. כתינוקת בסלסלה טיילתי עם אמא ברחובות של איסטנבול, כשאבא נוסע בפיאט הצהובה בדרך הארוכה של אירופה. אחי נולד כשהייתי בת שנה, וגדלנו בירושלים: בקומונה בעין כרם, בדירה צפופה ברחוב רש״י, בבית עם גינה בשכונת תלפיות. בבית שמענו את השיחות של האינטלקטואלים המהגרים, בספרדית, צרפתית וגרמנית. הלכנו לגן ילדים של מוזיקאים, ובשבתות הלכנו למוזיאון, לעיר העתיקה ולים. כתבתי שירים וסיפורים כבר כשהייתי ילדה, ובגיל 17 פורסם השיר הראשון שלי בעיתון ״כל העיר״. הייתי מדריכה בשומר הצעיר, והיום אני מורה לספרות. יש לי בן ובת, ואנחנו חיים בירושלים הרת-הפורענות. פירסמתי שלושה ספרי שירה, אבל יותר מכול אני כותבת מכתבים, בסגנון הישן והיפה, כשיש דברים שלא מספרים, אבל לעולם לא משקרים.

מחברת: גפנית לסרי קוקיא
שנת הוצאה: 2016

הים של וינה הוא קובץ סיפורים מפתיעים ועתירי דמיון הנובעים כולם מהעיר וינה. וינה הקיסרית של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, של מלון זאכר ושל קפה צנטרל; וינה של מלחמת העולם השנייה, אשר גדעה חיים וקרעה משפחות; וכן וינה של הזיכרון המתעתע כגילמו בתודעותיהם של פליטיה שהגיעו לארץ במטרה לבנות בה חיים חדשים. רוחה של וינה, בתקופותיה השונות, משתקפת בספר גם בשלל התכתבויות עם יצירות אמנות ויוצרים שונים. להתכתבויות הללו יש אופי בלשי, מסתורי, המעבה ומבליט את הצד האפל, המעוות והאלים של העולם האנושי-תרבותי המעוצב בסיפורים.
הים של וינה, ספרה הראשון של גפנית לסרי קוקיא, הוא מסע מרתק בדמיון ובזמן. המחברת פוסעת לצידן של דמויותיה, שהן תדיר בודדות ופגועות, ברגישות גדולה. היא מלווה אותן ברגעים מעצבים של חייהם: התאהבות חסרת סיכוי, אם שנעלמת לבלי שוב, נסיכה וינאית שמוצאת עצמה במגדל העמק, פטרון שמאמץ צייר מתחיל ובלתי צפוי - והכול על רקע בבואותיה המשתנות של וינה.
סיפורי הים של וינה אינם רק מסע מרתק אל הקסמים והאופל של וינה בימי הקיסרות האוסטרו-הונגרית, ובתקופה האיומה שבאה אחריה, אלא גם ובעיקר צלילה אל סודות נפשם של נשים וגברים אוהבים, נכזבים, חולמים ומתגעגעים. ספר שובה לב.