להרשמה להרשמה
הפקולטה למדעי הבריאות
הפקולטה למדעי הבריאות

חיפוש

חיפוש

דיקני עבר - הפקולטה למדעי הבריאות

פרופ' משה פריבס ז"ל (1974-1982)

פרופ' משה פ​ריבס (MD) היה הדיקן המייסד של בית הספר לרפואה והפקולטה למדעי הבריאות. הוא נולד בפולין בשנת 1914, למד רפואה בפריז ובוורשה, ובזמן במלחמת העולם השנייה שרת כקצין רפואה בצבא הפולני. פריבס הוגלה במהלך המלחמה לגולאג בסיביר, שם שימש כרופא ומנתח יחיד הא לבריאותם של כ-28,000 אסירים.

אחרי המלחמה עבר לפריז, שימש חבר ההנהלה רפואית של ארגון הבריאות היהודי OSE  (אוז"ה),  יזם את התוכנית לביעור שחפת, גרענת וגזזת בקהילות היהודיות בצפון אפריקה בשנים 1947-1951, לאחר מכן מונה דיקן משנה לחינוך רפואי בפקולטה לרפואה שהוקמה בירושלים. פריבס היה הנשיא הראשון של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשנים 1969-1974 יסדי בית הספר  לרפואה בבאר שבע ודיקנה הראשון. נפטר ב-1998.

חותמו הייחודי של פרופ'  פריבס על רוח בית הספר לרפואה והפקולטה למדעי הבריאות בא לידי ביטוי במשפט הפתיחה שלו בנאומו לפני המחזור הראשון של הסטודנטים ביולי 1974 "אין "אתה" ו-"הם" בבית הספר הזה, אלא רק "אנחנו"". מעורבות הסטודנטים כללה את עיצוב הקורסים הנלמדים, את מישוב איכות ההוראה ואת לקיחת האחריות על בית הספר והקהילה, בית הספר "שייך" להם באותה מידה. 

פרופ' משה פריבס, מייסד הפקולטה

פרופ' לחיים נגן ז"ל (1979-1980) ​​& (1982-1986)

פרופסור לחיים נגן (MD, MPH,PHD) נולד בתל אביב (1936). החל את לימודי הרפואה שלו בג׳נבה, שוויץ (1954 – 1957).  סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים (1960), התגייס לצה"ל כרופא עתודאי (1962), התקדם בסולם הדרגות בחיל הרפואה שם הקים את ענף בריאות הצבא (1970–1972), בתפקידו האחרון בצה"ל היה סגן קרפ“ר  (1972–1974). 
בנוסף להיותו MD הינו ד"ר בבריאות הציבור ( MPH ו–DrPH) ואפידמיולוגיה, שקיבל בבית הספר לבריאות הציבור, אוניברסיטת הרוורד (1965–1967.)  עם הצטרפותו לפקולטה למדעי הבריאות בשנת 1976 הקים את היחידה לאפידמיולוגיה והערכת שרותי בריאות. שימש כדיקן הפקולטה בשנים 1979 ו-80 ובשנים 1982- 1986. הקים את המטה הניהולי של סגני דיקן, וחנך את החטיבה ללימוד מדעי היסוד.
ניהל את "פרויקט הבוגרים" שהשפיע על רפואת המשפחה בנגב ובארץ כולה. הקים את המכון הארצי להתמחות רופאים וחנך תכנית השלמה לתואר ראשון בסיעוד, שאפשרה לאחיות מוסמכות עובדות להשלים את השכלתן ולזכות בתואר אקדמי. בשנים 1991–1998 שימש כסגן נשיא האוניברסיטה ודיקן למחקר ופיתוח. אז גם היה אחראי על קליטת סגל אקדמי וסטודנטים עולים, בעיקר מברית המועצות. על אף עיסוקיו הרבים וכיאה לשמו, נודע בכישוריו בנגינה בכינור ואוהד ומבצע של מוסיקה קאמרית.
על פרופ' לחיים נגן

פרופ' שמעון גליק (1986-1990)

נולד וגדל בארה"ב, סיים את לימודי הרפואה ואת התמחותו ברפואה פנימית ואנדוקרינולוגיה בארה"ב. היה עמית מחקר במעבדה של ד"ר ן וד"ר יאלו, כלת פרס נובל, בבית החולים של ותיקי הצבא בברונקס, ותרם תרומה נכבדה למחקר בתחום האנדוקרינולוגיה. בגיל  35 מונה למנהל החטיבה הפנימית של בית החולים קוני איילנד בברוקלין והוכתר בתואר פרופסור קליני לרפואה  פנימית במרכז הרפואי של דאונסטייט ניו-יורק. בין השנים 1967-1965 שימש נשיא אגודת המדענים היהודים האורתודוקסיים של ארה"ב ונשיא ראשון של ארגון מנהלי המחלקות של 18 בתי חולים עירוניים בעיר ניו יורק. אגודה זו הייתה קבוצת  פעילים מקרב מנהלי מחלקות, שלחמו למען שיפור תנאי האשפוז של המטופלים בבתי החולים העירוניים של ניו יורק.

עלה לארץ בשנת 1974 עם פתיחת הפקולטה ונתמנה למנהל מחלקה פנימית במרכז הרפואי סורוקה וכיו"ר החטיבה הפנימית הראשונה בארץ.

כיהן כדיקן הפקולטה משנת 1986 ועד לשנת 1990 ונמנה עם דור המייסדים.

השתתף ת  תהליך קבלת סטודנטים לרפואה - שיטה הבוחנת לא רק הישגים אלא גם את אישיות המועמד.

השתתף בשיעורי התקשורת בין רופא לחולה החל מהשנה הראשונה.

עמד בראש המרכז לחינוך רפואי והמרכז לאתיקה רפואית, שני תחומים שקיבלו מקום מרכזי בתהליך החינוך המקצועי של תלמידי הפקולטה.

פרופסור גליק נשוי לברנדה  (לבית רובינשטיין) ושניהם התברכו ב-46 נכדים ו-65 נינים. הוא ממשיך ללמד בבית הספר לרפואה ובבית  הספר לרפואה בינלאומית MSIH

שמעון אוהב במיוחד לספר על דברי העצה שקיבל מהרב שלו, כשהתחיל ללמוד רפואה: "לעולם אל תהיה אדיש לסבלו של אדם".

פרופ' שמעון גליק

פרופ' שמעון מוזס (1990-1994)

פרופסור שמעון ו. מוזס נולד ב9.10.1926 בגרמניה .אביו שגם היה רופא נכלא ב1935 ע"י הנאצים. עם שחרורו ב1938 המשפחה עלתה ארצה והתיישבה בירושלים.
שמעון סיים ב 1943 למודי תיכון בבית ספר בבית  הכרם ומיד התגייס לבריגדה היהודית. עם שחרורו למד שנה מדעי טבע באוניברסיטה העברית והמשיך ללמוד רפואה בליידן (הולנד.) אחרי שנה חזר ארצה והתגייס למלחמת השחרור. בסוף מלחמת השחרור נמנה פרופ מוזס  בין בוגרי המחזור הראשון של בית הספר לרפואה  באוניברסיטה העברית בירושלים. פרופ מוזס השתלם שנה אחת ב​רפואה פנימית בבית החולים "העמק"  בעפולה ולאחר מכן התמחה ברפואת ילדים.  בשנת 1958 לקחת חלק בהקמת מחלקת ילדים בביה"ח קפלן ברחובות . פרופ מוזס השתלם באוניברסיטת סטנפורד ובמוסדות הלאומיים לבריאות NIH בארה"ב​. 

בשנת 1961 התבקש פרופ' מוזס להקים את מחלקת הילדים בבית החולים סורוקה בבאר שבע, אז בית החולים המרכזי לנגב. פרופסור מוזס חקר ופרסם רבות בתחום של מחלות מטבוליות בילדים והיה מחלוצי המחקר בדיסאוטונומיה משפחתית (FD)  בישראל, פרסם מעל 130 מאמרים ואף כתב ספר עם עמית מחקר בנושא זה . פרופ' מוזס ניהל את מחלקת הילדים במרכז הרפואי סורוקה עד 1990 עד לבחירתו לדיקן הפקולטה למדעי הבריאות שבאוניברסיטת בן גוריון בנגב. תחת הנהגתו הוקם אגף חדש לספריה הרפואית בבית החולים,  הוחל בתכנון ועיצוב בניינו החדש של בית הספר לרפואה בקמפוס בית החולים ונערך מבצע לקליטת חמישים רופאים עולים מברית המועצות לשעבר, למרכז הרפואי סורוקה, וזאת בליווי תכנית סיוע מיוחדת. פרופסור מוזס פרש ב 1994 וניהל מאז עד 2015 מחקר בטיפולי ים המלח.

פרופ' מוזס

פרופ' שרגא סגל ז"ל (1994-2000)

דיקן, ממייסדי הפקולטה למדעי הבריאות, ומשנה לרקטור.  נולד בפולין בשנת 1939.​   
את השכלתו הראשונית במיקרו-ביולוגיה ובמחקר רכש באוניברסיטת בר-אילן. עשה דוקטורט במכון וייצמן, ומיד אחר כך עשה את הפוסט-דוקטורט באוניברסיטת ג'ונס הופקינס ובאוניברסיטת סטנפורד.
פרופ' סגל הגיע לפקולטה למדעי הבריאות בשנת 1975 ממכון וייצמן והקים את המחלקה לאימונולוגיה ולמיקרו-ביולוגיה, אשר ביססה את מעמדה כאחת המחלקות המובילות בארץ בתחומה. הוא שמש כראש המחלקה במשך שנים רבות, ובמקביל ייסד את החטיבה למדעי היסוד בפקולטה, ואף עמד בראשה בין השנים 1981-1984. פרופ' סגל סחף בעקבותיו חוקרים רבים לצוות המחקר וההוראה של החטיבה למדעי היסוד.
על אף שאיננו רופא, נבחר פרופסור סגל לשמש כדיקן הפקולטה בין השנים 1994-2000. במהלך שנים אלו, תחת ניהולו הוקמו בית הספר למדעי המעבדה הרפואית, המחלקה לרפואת חירום, בית הספר לרפואה בינלאומית בשיתוף עם אוניברסיטת קולומביה, ותוכנית לימודי תואר שני בבריאות הציבור. הוא אף יזם והקים את ביה"ס לרוקחות.
פרופ' סגל היה חוקר משכמו ומעלה ובעל שם עולמי בתחום הסרטן. לזכותו נזקפים כ-200 מאמרים מדעיים אשר פורסמו בכתבי עת יוקרתיים.  
אלוף משנה שרגא סגל היה מפקד נערץ בצה״ל ועשה חיל בתפקידו בחיל השריון. הוא היה בשירות מילואים פעיל עד ליום מותו. פרופ' סגל נפטר בטרם עת מאירוע לבבי בשנת 2006.
פרופ' שרגא סגל

פרופ' רבקה כרמי (2000-2005)

פרופ' רבקה כרמי כיהנה כנשיאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ממאי 2006. היא האישה הראשונה שכיהנה כדיקן פקולטה למדעי הבריאות 2000-2005,  וכנשיאת אוניברסיטה בישראל.  בוגרת בית הספר לרפואה הדסה של האוניברסיטה העברית בירושלים, סיימה התמחות ברפואת ילדים והתמחות על ברפואת פגים ותינוקות במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה. התמחות על נוספת בגנטיקה רפואית השלימה בבית החולים לילדים ובבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד בבוסטון.
פרופ' כרמי ניהלה את המכון הגנטי במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה.  משנת 1995 היא מחזיקת הקתדרה לגנטיקה פדיאטרית על-שם קרן קרייטמן ובשנת 2000 נבחרה לתפקיד דיקנית הפקולטה למדעי הבריאות, אותו מילאה משך 5 שנים. בין השנים 2002 ו- 2005כיהנה גם כיו"ר איגוד דיקני בתי הספר לרפואה בישראל.
מחקרה המדעי התרכז באפיון הקליני והמולקולארי של מחלות תורשתיות באוכלוסיה הבדואית בנגב וכולל למעלה מ-150 מאמרים מדעיים בגנטיקה רפואית ביניהם תיאור של 12 גנים חדשים ו-3 תסמונות גנטיות חדשות (כולל תסמונת שנקראה על שמה). פרופ' כרמי הייתה מעורבת בפרויקטים שונים למניעת מחלות תורשתיות בקהילה הבדואית ובפרויקטים לקידום השכלת נשים בקרב אוכלוסייה זאת.
פרופ' כרמי חברה ויועצת בוועדות ובארגונים מקצועיים וציבוריים, חברת מערכת וסוקרת מדעית של כתבי עת ושל קרנות מחקר בינלאומיים  וזכתה בפרסים לאומיים ובינלאומיים רבים על פעילותה האקדמית. בשנת 2015 קיבלה תואר מפקדת במסדר האימפריה הבריטית (CBE) מהמלכה אליזבת השנייה.

פרופ' שאול סופר (2005-2011)

נולד בתל אביב בשנת 1946, שירת בצבא סדיר כקצין בהנדסה קרבית וכקצין מילואים בעת מלחמת ששת הימים (לחם באזור ירושלים). מאז מלחמת יום הכיפורים (לחם בחזית הרמה הסורית) שימש כרופא צבאי במילואים.
סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטה העירונית באמסטרדם – הולנד  והתמחה ברפואת ילדים במרכז הרפואי סורוקה.
השתלם בטיפול נמרץ ילדים בביה"ח לילדים שליד אוניברסיטת מניטובה (ויניפג) – קנדה.
בשנת 1983 הקים את היחידה לטיפול נמרץ ילדים במרכז הרפואי סורוקה אותה ניהל במשך 30 שנה עד פרישתו לגמלאות בשנת  2013.   בין השנים 1991-1998 ניהל במקביל את החטיבה לרפואת ילדים בסורוקה ובפקולטה למדעי הבריאות.
פרופ' סופר הפך בשנות עבודתו להיות אושיה בתחום רפואת הילדים בנגב. בשנות עבודתו פרסם יותר מ-100 מאמרים העוסקים ברבדים שונים של רפואת הילדים. חלק גדול מהמאמרים התמקדו במחקרים ראשוניים שבטאו תחלואה ספציפית באוכלוסיית הנגב. תרומתו בנושאים כמו מכת קור בתינוקות, הרעלת זרחן אורגני בתינוקות וילדים ועקיצת העקרב בילדים הייתה אדירה והוכרה בעולם כולו.  השתתף במשלחות סיוע רפואי להצלה ברחבי העולם – קמבודיה, רואנדה וקוסובו.
תחת ניהולו כדיקן נחנכו הבניין לשרותיי מחקר פרקליני (בית החיות) ובית הסטודנט ע"ש קרוליין. כמו כן הושקו לימודי תואר שני ברפואה דחופה ופיזיותרפיה. קודמו תכניות ומחקרים לקידום בריאות בקהילה, הוקמה התשתית להוראה קלינית בסימולציה ונקנה והוצב מכשיר functional) MRI) לצורך מחקרי וקליני בסורוקה.​​

פרופ' גבריאל שרייבר (2011-2014)

נולד בתל אביב בשנת 1953. סיים בהצטיינות תואר ראשון (B.Sc.) בביולוגיה באוניברסיטת תל אביב ולאחר מכן סיים בהצטיינות תואר שני (M.Sc.) בביוכימיה, תואר שלישי (Ph.D.) בנוירוכימיה יחדיו עם רפואה (M.D.) באוניברסיטת תל אביב. סיים השתלמות בתר-דוקטורט במכונים הלאומיים לבריאות הנפש של ארצות הברית  (NIMH) בבתסדה, מרילנד.
חבר סגל הפקולטה משנת 1986, כיהן כיו"ר ועדת הקבלה לרפואה וס. דיקן לסטודנטים.  נבחר כדיקן בשנת 2011, וכיהן בתפקיד עד לשנת 2014. פרופסור לפסיכיאטריה, יו"ר החטיבה הפסיכיאטרית בפקולטה למדעי הבריאות של אוניברסיטת בן גוריון ומנהל המערך הפסיכיאטרי במרכז הרפואי האוניברסיטאי ברזילי באשקלון. מנהל בית הספר לפסיכותרפיה פסיכואנליטית המשותף למרכז הרפואי האוניברסיטאי ברזילי ולאוניברסיטת בן גוריון.
מחקריו, העוסקים במנגנוני הפעולה של נוגדי דכאון ומייצבי מצב רוח, בפתו-פיזולוגיה, בטיפול ובאבחון של הפרעות מצב הרוח, זכו לפרסים בינלאומיים: פרס Bennet ופרס Ziskind-Somerfeld של החברה האמריקאית לפסיכיאטריה ביולוגית והפרס האירופאי למחקר בדיכאון ע"ש Anna Monika.
במהלך כהונתו כוננה תוכנית ההיזנק לקידום מחקר אינטרדיסיפלינארי בפקולטה למדעי הבריאות שתוצאותיה: גידול בהזרמת משאבים פקולטיים ואוניברסיטאים ליצירת קבוצות מחקר אינטרדיסיפלינריות, גידול במענקים חיצוניים למחקר (קרן גולדמן למחקר אינטרדיסיפלינארי), גידולים מרשימים במספר ההגשות של הצעות מחקר ובמספר הזכיות במענקי מחקר תחרותיים.  בעת כהונתו נרשם גידול מרשים במספרי הסטודנטים לרפואה ולסיעוד ונחתם הסכם לשיתוף פעולה הוראתי קליני עם המרכז הרפואי "מעייני הישועה" בבני ברק.
בעת כהונתו נחנכו תוכנית הלימוד לתואר ראשון בקדם הרפואה, תוכניות ההוראה של הומניזם, ו- Mentoring ברפואה, כמו-גם, תוכנית ההוראה הבין-מקצועניתInter-Professionalism) IPE) ברפואה ובמקצועות הבריאות.

פרופ' עמוס כץ (2014-2020)

פרופ' עמוס כץ נולד ברמת גן, בוגר התיכון ע"ש בליך, קצין בגולני.נמנה על בוגרי המחזור הראשון של בית הספר לרפואה ע"ש ג'ויס וארווינג גולדמן, בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. עם סיום לימודיו, במסגרת תוכנית הבוגרים עבד כרופא ראשוני, במרפאת בן-יאיר בבאר-שבע, והתמחה בקרדיולוגיה במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה. עם סיום התמחותו, השתלם במשך שנתיים וחצי  בארה"ב בתחום אלקטרופיזיולוגיה קלינית של הלב ובמחקר בתחום זה. בהמשך, שימש במשך 17 שנה כרופא בכיר במערך הקרדיולוגי במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה.

בשנים 2005-1995 ניהל את היחידה לאלקטרופיזיולוגיה, ובשנים 1999-1993 שימש כסגן מנהל המערך הקרדיולוגי במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה. מ-2006 ועד 2017 שימש כמנהל המערך הקרדיולוגי במרכז הרפואי האוניברסיטאי ברזילי באשקלון.  במסגרת פעילותו כחבר סגל הפקולטה למדעי הבריאות, כיהן בשלל תפקידים, לרבות סגן דיקן לענייני סטודנטים, סגן דיקן לקידום אקדמי וחבר בוועדות שונות.

פרופ' כץ פרסם מאמרים רבים בכתבי-עת יוקרתיים בתחום הקרדיולוגיה והאלקטרופיזיולוגיה. יחד עם פרופ' אריה מורן ופרופ' יורם עציון, הקים מעבדת מחקר בסיסי בחקר הלב והפרעות קצב, אשר מנוהלת כיום על-ידי פרופ' יורם עציון.

פרופ' כץ פעיל בוועדות ובמועצות ארציות ובינלאומית בנושאי ההתמחות שלו, ביניהן המועצה הלאומית למניעה וטיפול במחלות לב, והוא חבר במערכות עיתונים מובילים בתחום הקרדיולוגיה והאלקטרופיזיולוגיה של הלב. פרופ' כץ היה מיוזמי החוק למכשירי החייאה בקהילה וכיהן כמזכיר ויו"ר החוג הישראלי לקיצוב ואלקטרופיזיולוגיה.

במהלך כהונתו כדיקן הפקולטה, קידם פרופ' כץ תוכנית אסטרטגית שהובילה לשינוי המבנה הארגוני, להכנסת תכנים חדשים בהוראה, ועידכון חזון הפקולטה. הוא יזם את סינופם של בתי החולים אסותא אשדוד, אסותא רמת החייל ובית החולים השיקומי עלה נגב; פעל לאקדמיזציה ולסינוף של בית הספר לאחיות ברזילי; וקידם תקנון חדש לפקולטה. בתקופתו הושקו לימודי תואר שני בפיזיותרפיה וברוקחות קלינית קהילתית, והוקם מרכז לחדשנות דיגיטלית. תקופת כהונתו התאפיינה , ובבדיקה, העמקה ויישום של גישות חדשות בתחום ההוראה, החינוך הרפואי והמחקר. 

פרופ' אנג'ל פורגדור (2020-2023)

חוקר סרטן ומחלות ויראליות במחלקה למיקרוביולוגיה, אימונולוגיה וגנטיקה על שם שרגא סגל ובמכון הלאומי לביוטכנולוגיה בנגב. הוא בוגר תואר ראשון בהצטיינות במדעי הרפואה הבסיסיים ותואר ראשון נוסף בהצטיינות במחשבים וחטיבה במתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובעל תואר שני ותואר שלישי במדעי החיים ממכון ויצמן למדע. את פוסט הדוקטורט השלים באוניברסיטת דיוק ובמכונים האמריקאים לבריאות.

מחקריו כיום מתמקדים במיוחד בתחומי אימונולוגיה של גידולים ואימונותרפיה. נזקפים לזכותו למעלה מ- 150 מאמרים שהתפרסמו בכתבי-עת מדעיים יוקרתיים וצוטטו מעל 10000 פעמים.

במהלך כהונתו כדיקן הפקולטה בשנים 2000 - 2023, קידם את המחקר  והביא לגידול משמעותי בזכיות במענקי מחקר תחרותיים ויוקרתיים ולגידול במספר פרסומי מחקר שהתקבלו בכתבי עת, דבר  שהוביל להגדלת תקציב הפקולטה בשנת תשפ"ד.

בעת כהונתו אושרו ונפתחו תוכניות הלימוד: ריפוי בעיסוק ומסלול רפואה 4-שנתי. בנוסף נפתח מסלול תואר שני בניהול מערכות בריאות בקמפוס אילת. תכנית דגל נוספת שיזם ושאושרה "מסלול רפואה 4-שנתי משולב בלימודי תואר שלישי ישיר. בנוסף, במהלך כהונתו, הושק המרכז לסימולציה רפואית, הוקם מיזם הלב לעזרה אפידמיולוגית וביו-סטטיסטית לחברי הסגל הקליני וממקצועות הבריאות, נפתח בי"ס למחקר ביו-רפואי, הושלם התיקנון של בי"ס לבריאות הציבור וועדת המינויים הקלינית העליונה.  כמו כן, במהלך כהונתו נחתם   הסכם סינוף רשמי עם בית חולים ברזילי, וגם נחתם הסכם סינוף הוראתי וקליני עם מד"א.

בתקופתו הוביל לגידול משמעותי במספר הסטודנטים המתקבלים למסלולי לימוד רפואה וכן חנך את תכנית אילנות נגב, בשיתוף משרד הבריאות, המיועדת לקדם עתודת רופאים מובילים שיישארו בנגב.

​​בעברו כיהן כמשנה לדיקן מדעי הבריאות ולאחר מכן כמשנה לסגן הנשיא ודיקן למחקר ופיתוח, ברמה הארצית, כיהן כנשיא האגודה הישראלית לאימונולוגיה, כנשיא האגודה הישראלית לחקר הסרטן וכנשיא הפדרציה של אגודות ישראליות לביולוגיה ניסויית. בתקופת מגפת הקורונה עמד בראש כוח המשימה של אב"ג למלחמה בקורונה, ובנוסף היה שותף לצוות חוקרים מהאוניברסיטה ומחוצה לה שפיתחו שיטה המאפשרת להגדיל עד פי 10 את קיבולת בדיקות הקורונה ושיושמה במדינת ישראל במהלך המגיפה.