המרכז למדעי הרוח הסביבתיים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב חותר להבנה מעמיקה של המשבר הסביבתי ומשבר האקלים מנקודת המבט של מדעי הרוח. הוא מבקש לשמש חממה לקהילה מחקרית בין-תחומית המתמקדת בשאלות סביבתיות ואקולוגיות, וכוללת חברות וחברים מכל הדיסציפלינות במדעי הרוח ובתחומים משיקים. המרכז שואף לבנות גשר בין תחומים אלה לכל התחומים הרלוונטיים במדעי הטבע.
מדעי הרוח הסביבתיים (Environmental Humanities) הולכים ומתפתחים בשנים האחרונות, ונחשבים לחלק בלתי נפרד מההתמודדות של האקדמיה עם משבר האקלים. ביסודם עומדת ההנחה לפיה יחסי האדם והסביבה הטבעית מושפעים עמוקות מדימויים ומתפיסות שונות שהשתרשו בתרבות האנושית - דימויים ותפיסות שעלינו לחקור בכלים המתאימים. איזה סיפור מספר לעצמו האדם בבואו להצדיק את ניצול משאבי הטבע, או לרסנו? במה שונה יחסם של אנשי העולם העתיק לסביבה, מזה של אנשי המאה ה-21? כיצד אמנות יכולה לעורר מודעות ציבורית למשבר האקלים? מהם התנאים לפיתוחה של אתיקה אקולוגית חדשה? ואולי מקורותיה של אתיקה כזו נטועים דווקא בעבר הרחוק? שאלות אלה, ושאלות דומות להן, ניצבות כעת לפתחן של כל הדיסציפלינות של מדעי הרוח: ספרות, אמנות, ארכיאולוגיה, היסטוריה, פילוסופיה, ועוד; הבנה מעמיקה שלהן חשובה לא רק מצד עצמה, אלא גם כמפתח רב-ערך לנקיטת צעדים מעשיים יעילים יותר במסגרת המאבק בשינוי האקלים.
המרכז מקיים סמינר ייעודי הכולל שלושה מפגשים מדי סמסטר; הוא מעניק מלגות ומענקים לעידוד מחקר בין-תחומי במדעי הרוח הסביבתיים; הוא מעודד הוראה ולמידה של מדעי הרוח הסביבתיים בכל התחומים הרלוונטיים; ועורך אירועים נוספים מעת לעת.
המרכז פועל בחסות משותפת של הפקולטה למדעי הרוח והסביבה ובית הספר לקיימות ושינויי אקלים ע"ש גולדמן-זוננפלד. בראש המרכז עומדים ד"ר מיכל בירקנפלד (המחלקה לארכיאולוגיה) וד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי (המחלקה לספרות עברית).
