מחבר: מרדכי שלו
שנת הוצאה: 2018

"זהו כינוס ראשון למאמרי הספרות של שלֵו, שפורסמו במהלך חייו לאורך שישים שנה כמעט. על אף היקפה, רוחבה ומשכה של יריעה מרשימה זו, הוא לא כינסם בספר משלו ואף התנגד לכינוסם בידי אחרים שחפצו בכך. רק בשנותיו האחרונות, וביודעו כי מפעל זה ייחתם מן הסתם רק לאחר מותו, נעתר לבקשות חוזרות ונשנות, והתוצאה היא הספר הכבד שאתם אוחזים בידיכם. התנגדותו של שלֵו לכינוס כתביו בספר מעוררת תהייה. אומנם המזג הביקורתי שלו, אשר היה קשוב להווה החי ומכוּונן לדופק החיים הציבוריים, והגיב לאירועי השעה ולרחשי החיים החברתיים גם כשעסק, לכאורה, בסוגיות ספרותיות רחוקות או בכתבים היסטוריים וביוצרי מופת מן העבר, מזג זה חייב הדפסה מהירה בבמות שחיי השעה והאקטואליה הפוליטית והתרבותית היא נשמת אפן. אלא שללא כינוס בדפוס בר-קיימא, נקברו כתביו של שלֵו בארכיונים, ונראה כי על אף מקוריותם וחשיבותם, הם לא חילחלו אל תודעת ציבור הקוראים. אפשר לשער כי שלֵו נהנה מכך שפיזור כתביו בין במות שונות שהגישה הפיזית אל מרביתן אינה פשוטה ותובעת מאמץ מסוים מצד הקוראים והתכוונות מיוחדת להשיגן, הקנה לו חמקמקות מסוימת, כמעט שֵדית, אשר הלמה את אופיו, המסרב בעיקשות לכל קיבוע, מיון או הגדרה נוחים ופשוטים."
{מתוך: מי מפחד ממרדכי שלו? אחרית דבר, שירה סתיו}

מבקר הספרות מרדכי שלֵו היה מהחשובים במבקרי הספרות העברית, אך עם זאת - מהעלומים שבהם. כתביו החשובים ידועים היום ליודעי ח”ן בלבד, ועל אף חיוניותם ומורכבותם, אינם נגישים וכמעט שאינם מוכרים. אנו שמחים וגאים להציג לפניכם את כינוס עבודתו המחקרית של שלֵו, שתעוזתה ומקוריותה ניכרות לכל עין. אנו משוכנעים שהחוקרים והקוראים שייחשפו כאן לראשונה לעבודתו, ייווכחו לדעת עד כמה היא רעננה וחדשנית.

מחבר: נסים אלוני
שנת הוצאה: 2017

נהג צבאי אחוז חרדות יורה בחתול שחור שעובר בדרכו. חייל שפניו ונפשו הושחתו, ממלכד, בדחף של הרס עצמי, את בת זוגו ואת חברו הטוב. חייל נוסף, בן דמותו של אלוני, חש שאיבד את חירותו ואת זכותו המוסרית לספר סיפורים לחבריו הלוחמים, משום שהועבר לתפקיד עורפי. אלו מקצת הדמויות המאכלסות את השממית, קוץ הסיפורים המפתיע, המסקרן והמטריד של נסים אלוני.

הקובץ שלפניכם מגלה פנים חדשות ולא מוכרות ביצירתו של המחזאי והסופר הגדול. הוא כולל סיפורים שלו שלא נכרכו בספר. ונובלה מופתית, ״השממית״, שנתגלתה לאחרונה בארכיונו ולא ראתה אור מעולם. ברקע הסיפורים, מוראותיה של מלחמת השחרור: המלחמה, כפי שעולה מסיפוריו של נסים אלוני, היא חומר מידבק, מופשט, רעיל. דרך הגוף הפצוע, הפנים השרופים, היא נצמדת לנפשות החיילים, הלומי הקרבות, החשים כגולים בממלכת האנשים הרגילים.

בקובץ סיפורים נפלא ומצמרר זה ניכר, ביתר שאת, כוחו של אלוני כסופר, שאינו נופל כאן, ואולי אף עולה, על כוחו כמחזאי. גלריית הדמויות שהואמשרטט, המתרוצצת אנה ואנה כעכברים במלכודת, לופתת כמו בצבת את המוח ואת הלב. בדרכו הייחודית הוא פותח חלון הצצה לזמן אחר, דרכו מתגלה זמננו אנו. את הספר חותמת אחרית דבר מאת אילן בר-דוד, המופקד על ארכיונו של אלוני.

מחבר: אהרון ראובני
שנת הוצאה: 2017

שַמוֹת מגולל את קורותיהם של בני משפחה אחת מ"היישוב הישן" בירושלים, של עולה חדש מרוסיה, יפה תואר וערכי, המתאהב בבת הצעירה של המשפחה, ושל גברים ונשים הקשורים בהם – בעצם ימי מלחמת העולם הראשונה, בארץ.
זהו רומן מלחמה מופתי פרי עטו של אהרן ראובני, שנתן זך כינה אותו "אחד המספרים המחוננים ביותר בספרות העברית החדשה". הוא אינו מתאר קרבות, אלא בוחן ביושר ובאומץ את תגובותיהם של בני אדם הנמחצים במכבש ההיסטוריה. ביניהם אישה צעירה, השורדת את המחסור הנורא בזכות קשריה עם זייפן מטבעות; צעיר שמוצא מפלט מחזית המלחמה באמצעות קשריו המיניים עם מפקדיו התורכים; איש עז רוח שנשבר כקנה; עלמה בורגנית למודת אכזבות המתנחמת בידידותה של שותפתה לדירה; שומר סודני האונס נערה יתומה ואילמת; וגם סופר מוזר (בן דמותו של ראובני) ורעו, המתבוננים במוראות המלחמה כשני תיירים.

שַמוֹת – שהוא חלק מטרילוגיה ששמה עד ירושלים, אך עומד לגמרי כרומן בפני עצמו – הוא היצירה הדרמטית והמשובחת ביותר שנכתבה על החיים בארץ בתקופת מלחמת העולם הראשונה. ספר חובה לאוהבי ספרות יפה במיטבה. 
את הספר חותמת אחרית דבר מאירת עיניים שכתבה ד"ר חנה הרציג.

​

מחבר: דוד שיץ
שנת הוצאה: 2017

אוהבי הספרות העברית חוזרים ותוהים לאן נעלם דוד שיץ, שהיה, עד לפני פחות מעשרים שנה, סופר ידוע לכול, פורה ומוערך.
הרומנים שלו העשב והחול (1978, 1992) ושושן לבן, שושן אדום (1978) זכו לביקורות מהללות והיו לרבי-מכר. ספרים אחרים שלו (האחרון כמו נחל, 1997), זכו אמנם בביקורות מעורבות, אך גם הם, ובראשם אבישג (1989) היו נחשבים, במושגים של היום, רבי-מכר.
התשובה לתהיה הזאת היא שדוד שיץ חולה, מסוף שנות התשעים, במחלה ניוונית קשה, שפגעה בהדרגה ביכולותיו הקוגניטיביות, וכבר שנים רבות הוא אינו כותב, וכן אינו מדבר.
בשעת החתולים מתפרסמים סיפורים שנמצאו בארכיונו של שיץ. כמה מהם ראו או בבמות שונות, אך לא נכרכו בספריו, ואחרים לא ראו אור מעולם. חלק מהסיפורים מזמנים אפשרות מחודשת להתרשם מעולמו של שיץ, שעוצב ברומנים המשובחים שלו וקנה לו מעריצים.
זירת ההתרחשויות בסיפורים האלה היא מדינת ישראל הצעירה, השמשית והאופטימית, אך מתחת לפני השטח פועלים כוחות אפלים עצומים (רוע ואלימות גלויה וכבושה, בגדיות מפוארות, קנאה ושנאה תהומית), שכמו נשאבו מהמיתוס הגרמני-טבטוני ומיצירותיו של ריכרד ואגנר.
חטיבה מיוחדת בקובץ, השופכת אור חדש על אמנות הסיפור של שיץ, כוללת סיפורים ליריים, על גבול הפנטזיה, העוסקים בפער המובנה בין גברים לנשים, וסיפורי מתח אלימים, קצביים, המתארים יחסי כוח במצבים היררכיים, בין היתר בצבא. את הספר חותמת אחרית דבר מקיפה מאת מוריה דיין קודיש.

מחבר: אברהם אורי קובנר
שנת הוצאה: 2017

אברהם אורי קובנר (1842 1909) היה אחד הטיפוסים הססגוניים ביותר בתולדותיה של התרבות העברית המודרנית. הוא היה ה"ילד הרע" של ההשכלה היהודית ברוסיה – מבקר ארסי נטול רחמים, מלשין לרשויות, פושע נמלט. ב-1875, בעודו עובד כפקיד בדיסקונטה-בנק של פטרבורג, זייף את חתימת מנהל הבנק על שטר התחייבות בסך 168,000 רובל, קיבל את מלוא הסכום בבנק למסחר של מוסקבה, ונסע לחוץ לארץ עם חלקו בשלל ועם סופיה קנגיסר – הנערה ששיכנע להצטרף אליו להרפתקה. להיסטוריה של התרבות הרוסית נכנס קובנר כחברו לעט של פ"מ דוסטויבסקי, אשר כתב את הטקסט הנרחב שלו על השאלה היהודית בתשובה למכתביו של קובנר.
קזנובה מווילנה כולל שלושה טקסטים אוטוביוגרפיים של אברהם אורי קובנר. לצד האוטוביוגרפיה הרשמית וה"מכובדת" שלו, שהיתה מוכרת לחוקרים שנים רבות, מוצגים לראשונה שני טקסטים בלתי ידועים, החושפים רבדים מוצללים בדמותו המסוכסכת והבעייתית. הראשון - "ניצחונותי, היסחפויותי ומעשי קונדסותי" - הוא יומן שבו מתאר קובנר את חייו הבוגרים מפרספקטיבה של התנסויותיו המיניות. זהו טקסט שערורייתי, גס, מרתק ומאתגר מבחינה אסתטית ואתית. קובנר פורש כאן את כיבושיו וחשקיו המיניים בבוטות גראפית, תוך ההתמקדות בגופניות - שלו ושל הנשים שחשק בהן - על עליבותה, אלימותה, פגמיה וכשליה. הטקסט השני הוא הסיפור "האחת והיחידה", המתאר את נסיבות הכתיבה של אותו יומן-אוטוביוגרפיה.
את הספר פותחים וחותמים דבריה מאירי העיניים של ד"ר סבטלנה נטקוביץ', שמצאה את הטקסטים בארכיון ברוסיה ותירגמה אותם. ד"ר נטקוביץ' חושפת את מלכודת הזהויות של קובנר ואת הרב-שיח שמתנהל בין שלושת הטקסטים האוטוביוגרפיים שכתב, השונים כל כך זה מזה, לבין התפיסות הגבריות האירופיות של המאה ה-19 והתפיסות המשכיליות של יהודי רוסיה.

​

מחבר: זלמן שניאור
שנת הוצאה: 2015

הספר השני בסדרה "רטרו", היוצאת בשיתוף פעולה בין מכון הקשרים לבין הוצאת כנרת זמורה דביר. "המשומדת" הוא רומן עשיר של אחד היוצרים העברים החשובים שפעלו בעברית וביידיש במאה העשרים, והוא מוגש כאן לראשונה בתרגום עברי קולח, של המתרגמת בלהה רובינשטיין. את הספר חותמת אחרית דבר מקיפה מאת ד"ר לילך נתנאל.
הספר זכה בפרס היצירה לספרי מופת מטעם שרת התרבות לשנת תשע"ד.

​