המתחם המרכזי
במרכז האתר ניצב סלע בזלת שהובא מקיבוץ איילת השחר – מקום הולדתה של אמו של עידו, והמקום בו גדל והתחנך מילדותו. לצדו ניצב עץ מתכת המסמל חיים, צמיחה והמשכיות. בחזית הסלע משולבת זכוכית מחוסמת בצורת מפת ארץ ישראל, עליה מתואר סיפור חייו של עידו לצד תמונתו. בגב הסלע, עם רדת החשכה, מוקרן לוגו בהשראת “דגל הדיו”, ולצידו הערכים: רעות, איתנות, אחדות וניצחון – ערכים שהנחו את עידו בדרכו.
למרגלות המתחם פזורות אבנים מכל רחבי הארץ, כסמל לאהבתו הגדולה לאדמת הארץ ולטיולים במרחביה. האבנים נתרמו על ידי ובאדיבותה של פרופסור סיגל אברמוביץ מאוניברסיטת בן גוריון המתמחה בגאולוגיה ומיקרו פלאונטולוגיה והרן הניג דוקטורנט בגאולוגיה מאוניברסיטת בן גוריון, סיגל והרן סייעו רבות באיתור, סידור והתאמת האבנים בהתאם לקונספט של האתר התמונות צולמו ע"י הצלם יחיעם אביבי.
בנוסף, מוצגים מודלים תלת־ממדיים של אתרים מרכזיים בארץ, הקשורים לסיפור חייו של עידו. המודלים ניבנו על ידי סמי אבגי חבר וידיד העוסק ביצור אמצעים לתחום הביטחון באמצעות שיטות טכנולוגיות מתקדמות. שורשי העץ נוגעים במים, ועליהם משובצות דסקיות המייצגות יחידות ביטחוניות ואזרחיות, לצד זכר לנופלים – כסמל להמשכיות החיים ולהשראה שמעניקים גיבורי ישראל.
הגינה הגאולוגית
החרמון
החרמון מתנשא לגובה של 2814 מטר מעל לפני הים ומהווה רכס הרים בולט, דרמטי ומרשים במשולש הגבולות של ישראל, לבנון וסוריה. קמר החרמון החל להתרומם לפני כ 90 מליון שנה אך עיקר תהליך ההתרוממות צעיר בהרבה וקשור להתפתחות גבול הלוחות של העתק ים המלח, תהליך שהחל לפני כ 18 מליון שנה. התרוממות זו קשורה ללחיצה והתקצרות אופקית לאורך מקטע של 200 ק"מ שחופף את הרי הלבנון והרי מול-הלבנון. ההתרוממות הניכרת בשילוב תהליכי בליה וסחיפה מואצים הביאו לחשיפת סלעים עתיקים מגיל יורא וקרטיקון תחתון לאורך הרכס. סלעים דומים בגיל ובאופי חשופים במכתשי הנגב.
רמת הגולן
רמת הגולן משתרעת משולי החרמון בצפון בגובה של כ 1100 מטר מעל לפני הים ועד למצוקי נהר הירמוך בדרום ברום של כ 400 מטר. לאורך הרמה חשופים סלעים געשיים כמו בזלת ואפר וולקני שמקורם בהרי געש כדוגמת הר אביטל, בנטל, שיפון, יוסיפון, גבעת בזק, מצדות יהודה ועוד. ההתפרצויות הוולקניות ברמת הגולן החלו לפני כ 5 מיליון שנה (בעיקר בדרום ומרכז רמת הגולן) ונמשכו לסירוגין עד לפני כ 100 אלף שנה (בעיקר בצפון רמת הגולן). השדה הוולקני של רמת הגולן מהווה את קצהו הצפון מערבי של שדה וולקני גדול יותר בסוריה המכונה חארת א-שאם.
הגליל
הגליל משמר סיפור גיאולוגי של ים קדום, טקטוניקה וגעשיות. במהלך הקרטיקון והאאוקן כוסה האזור בים רדוד שבו הורבדו סלעי גיר, דולומיט וקירטון שנוצרו משלדי אורגניזמים ימיים, וכיום יוצרים נוף קרסטי של מערות ודולינות.
בהמשך התפתח בקע ים המלח, שגרם להתרוממות הרי הגליל ולשקיעת עמק החולה, שבו הצטברו משקעים צעירים המעידים על אגמים וביצות קדומות. במקביל התרחשה פעילות געשית שיצרה את בזלות רמת כורזים ורמת הגולן. אזור איילת השחר נמצא במפגש בין סלעי הים הקדומים, הבזלות הגעשיות ומשקעי עמק החולה, ולכן משקף רצף גיאולוגי מגוון המתעד ים קדום, תנועת לוחות ופעילות געשית בצפון ישראל.
רכס הכרמל
רכס הכרמל משמר עדות לים קדום, חם ורדוד, שכיסה את האזור לפני כ 100–90 מיליון שנה, בתקופת הקרטיקון. בים זה התפתחו שוניות של רודיסטים – צדפות קדומות בעלות שלד גירני, שהיו מן הבונים החשובים של שוניות בימים הקדומים.
במהלך הזמן הצטברו על קרקעית הים משקעים ושרידי בעלי חיים ימיים, ובהם גם רודיסטים, והפכו בהדרגה לסלעי גיר ודולומיט. כך נוצר חלק מן המסלע הפחמתי האופייני לכרמל, ובמקומות מסוימים אף השתמרו בו שרידים של שוניות קדומות.
סלעים אלה מספרים את סיפורו של נוף ימי קדום, ומלמדים על התנאים ששררו באזור לפני מיליוני שנים. הם גם מסייעים להבין כיצד עוצב בהמשך רכס הכרמל – מן הים הקדום ועד לנוף ההררי שאנו מכירים כיום.
מישור החוף
מישור החוף הוא נוף צעיר יחסית שעוצב בתקופת הרביעון בידי ים, רוח וחול. גלי הים הובילו לאורך החוף חול שמקורו בעיקר בנילוס, והרוחות יצרו דיונות שחלקן התאבן במשך הזמן לרכסי כורכר – רכסים של סלע חולי־גירי המקבילים לקו החוף. לצד הכורכר נוצר גם סלע חוף מהתלכדות של חול, שברי קונכיות וחומר גירי סמוך למים.
שחיקת גלי הים יצרה טבלאות גידוד - משטחים סלעיים שטוחים הבולטים במיוחד בחופים הסלעיים של ישראל. רכסי הכורכר, סלעי החוף וטבלאות הגידוד מתעדים את השינויים בקו החוף ובמפלס הים לאורך הזמן, ומשקפים את יחסי הגומלין בין תהליכי סחיפה, השקעה והתאבנות שעיצבו את נוף מישור החוף המוכר כיום.
ים המלח והרי יהודה
ים המלח משמר סיפור גיאולוגי של טקטוניקה פעילה, שקיעת אגנים והתאדות חזקה. העתק ים המלח החל להתפתח במיוקן, לפני כ־18 מיליון שנה, כחלק ממערכת השבירה הסורית־אפריקאית המשתרעת לאורך כ־1000 ק"מ. באגן הצטברו סלעי משקע ושכבות עבות של מלח, שחלקן נחשף בהר סדום – דיאפיר מלח גדול שנדחף כלפי מעלה בשל לחץ השכבות שמעליו.
באזור מדבר יהודה מופיעה גם תצורת חתרורים, שנוצרה ממשקעים ימיים עשירים בחומר אורגני מהקרטיקון העליון והפלאוקן. לאחר חשיפתם לחמצן התרחשו תהליכי בעירה וחימום קיצוני שהובילו להתמרת הסלעים ולהיווצרות מינרלים נדירים. מכלול הסלעים באזור מתעד את השפעתם של טקטוניקה, התאדות, חום ובליה על עיצוב אחד הנופים הייחודיים בישראל.
הרי הנגב
הרי הנגב משמרים תיעוד גיאולוגי של ים התטיס, שכיסה את האזור מהקרטיקון העליון ועד האאוקן. בתקופה זו הצטברו על קרקעית הים סלעי גיר, קירטון וצור, רבים מהם סלעים ביוגניים שנוצרו מהצטברות שלדים זעירים של אורגניזמים ימיים ומשמשים ארכיון לתנאי הסביבה והאקלים הקדומים. בין היחידות הבולטות נמצאות תצורת מנוחה הקירטונית ותצורת משאש, הכוללת צור כהה ופוספטים שבהם מופיעים לעיתים בולבוסים גיריים גדולים.
במקביל להשקעה הימית פעלו כוחות טקטוניים הקשורים לסגירת ים תטיס ויצרו את מערכת הקמטים המכונה “הקשת הסורית”, הכוללת קמרים וקערים המעצבים את נוף הנגב עד היום. גם במהלך האאוקן נמשכה ההשקעה הימית באזור, כפי שמעידים סלעי רמת עבדת ועין עבדת. מכלול הסלעים והמבנים הטקטוניים מספר את סיפורו של נוף שהיה בעבר קרקעית ים ועוצב בהמשך על ידי קימוט, בליה ופעולת הזמן.
ארץ המכתשים
ארץ המכתשים חושפת רצף סלעים מהטריאס, היורה והקרטיקון, המתעד חילופים בין סביבות יבשתיות, חופיות וימיות במשך עשרות מיליוני שנים. ייחודו של האזור הוא במכתשים – עמקי סחיפה שנוצרו בלב קמרים גיאולוגיים לאחר בליית שכבות הסלע הרכות, תופעה נדירה בעולם.
באזור מופיעות אבני חול שהושקעו בנהרות, דלתאות וחופים, לצד שכבות גיר ימיות וגבס שנוצר באגנים מתאדים באקלים יבש. בחלק מהשכבות השתמרו מאובני צמחים וסטרומטוליטים, המעידים על סביבות יבשתיות ומים רדודים. מכלול הסלעים מתעד שינויים חוזרים של ים, אקלים וסחיפה, שעיצבו את אחד הנופים הגיאולוגיים הייחודיים בישראל.
מערב הנגב- דיונות
השתרעות שדות החולות של מערב הנגב היא חלק ממערכת אזורית רחבה של דיונות אאוליות (תלויות־רוח), המשתרעת מצפון־מזרח אפריקה דרך חצי האי סיני אל תוך צפון־מערב הנגב. בישראל מתרכזים החולות בעיקר בין רצועת עזה לגבול ישראל–מצרים, וכוללים את אזורי חלוצה, שונרה, עגור, ניצנה וקדש ברנע.
מקור החול הוא ברובו במערכות נהריות קדומות (מערכות ניקוז), שהובילו משקעים ממקורות רחוקים והצטברו במישורים רחבים. לאחר מכן, בתנאים יבשים, הרוח הסיעה (העבירה) את החול ויצרה שדות דיונות. הדיונות מתפתחות בעיקר במישורים בין־נחליים (אזורים שבין ערוצי נחלים), שם קיימת אספקת חול זמינה ותנאים נוחים להובלה על ידי הרוח.
עיקר הצטברות הדיונות התרחש במהלך הפלייסטוקן המאוחר וההולוקן: פלייסטוקן – תקופה גיאולוגית קרה יחסית (כ־2.6 מיליון עד כ־11,700 שנה לפני זמננו), שהתאפיינה במחזורי אקלים והשתנות תנאי יובש ולחות. הולוקן – התקופה הנוכחית (כ־11,700 שנה ועד היום), שבה התייצבו תנאי האקלים אך עדיין מתרחשים שינויים המשפיעים על תנועת החולות.
התפלגות הדיונות במרחב אינה אחידה: אזורים של דיונות פעילות (ניידות) מתחלפים עם אזורים מיוצבים, לעיתים על ידי צמחייה או קרקעות לס (אבק דק שהושקע מהרוח). דגם זה משקף את האיזון הדינמי בין אספקת חול, משטר הרוחות, פעילות מערכות הניקוז ושינויים אקלימיים לאורך הזמן הגיאולוגי.
דרום הערבה
דרום הערבה הוא חלקו הדרומי של בקע ים המלח. באזור זה נחשפים סלעים קדומים מאוד, ובהם אבן החול הנובית, רצף של אבני חול שהושקעו בעיקר בקמבריום לפני כ־540–500 מיליון שנה, בסביבות של נהרות, מישורי הצפה, דלתאות וחופים קדומים. באזור תמנע נחשפים רצפים מרשימים של אבני חול אלה לצד סלעי יסוד קדומים.
באזור תמנע מופיעים גם סלעי נחושת, שבהם התרכזה נחושת בתוך שכבות אבן החול. סלעים אלה מספרים את סיפורה של דרום הערבה כאזור שבו נשמרו יחד נופי יבשה קדומים, סביבות חוף ותהליכים גיאולוגיים שאפשרו את היווצרותם של מרבצי נחושת. כך אפשר לקרוא בסלעי הערבה סיפור הנפרש על פני מאות מיליוני שנים, ובו משתלבים סלעי משקע קדומים, תנועת נוזלים בקרום הארץ והיווצרותם של אוצרות טבע.
הרי אילת
התרוממות בשולי העתק ים המלח בערבה הדרומית יצרה רכס הרים מרשים שבשיאו מגיע לרום של 900 - 800 מ' מעל פני הים - האזור השני בגובהו בכל הרי הנגב. בשל קרבת הפסגות אל עמק הערבה הגובה היחסי של הרים רבים מגיע ל- 600 - 500 מ', ובמדרונותיהם נחשף פסיפס סלעים עשיר ובו בולטים סלעי תשתית יבשת עתיקים מגיל 800 -600 מיליון שנה (ניאופרוטרוזואיקון), הסלעים הקדומים ביותר בישראל.
בהרי אילת נחשף מגוון הסלעים העשיר ביותר בארץ: סלעים מטמורפיים (הר שחמון), סלעי מחדר (הר ידידיה), וסלעים וולקניים (הרי נשף), שבתוכם חדורים דייקים של ריוליט, דולריט, סדרה רחבה של אבני חול מתקופת הקמבריום ועד הקרטיקון התחתון. סלעי משקע ימיים מתקופת הקנומן ועד האאוקן וסלעי משקע מאוחרים מן הפלייסטוקן (קונגלומרטים ומדרגות סחף באפיקי הנחלים).
