3. ניתוח

1. שבר של מסור צור (פלינט) פרהיסטורי.

זהו המקור למסורים המוכרים לנו כיום; הם היו בשימוש

במשך מאות שנים, עוד בטרם התגלו המתכות. כלי צור

כאלה שימשו בתקופה הפרהיסטורית לביצוע פעולות

כירורגיות, קטנות כגדולות – למשל, קידוח גולגולת

(טרפנציה). פריט זה הוא בן כ-10,000 שנה. ראו גלריה א'.

2. מסור קטיעה גדול: עשוי פלדה ובעל ידית עץ,

סביב שנת 1750.

3. מסור קטיעה קטן: בעל קצה מוגן למניעת פגיעה

ברקמות רכות; להב פלדה וידית ברונזה,

סביב שנת 1850.

4. סכין צור: סכינים דומות שימשו במשך מאות שנים

לניתוחים, לקידוח גולגולת (טרפנציה) ועוד.

פריט זה הוא בן כ-10,000 שנה.

5. סכיני קטיעה: שתי סכיני קטיעה ארוכות מדגם "ליסטון"

(Liston), בעלות להבי פלדה וידיות מעץ "ליגנום ויטה"

(עץ קשה במיוחד), סביב שנת 1840; שתי סכינים קצרות

יותר עם ידיות מעץ הובנה וכסף; ושני תערים ("תערי גילוח"),

ששימשו לעתים קרובות את המנתחים ואת ה"ספרים-המנתחים".

6. סכין קצרה להפרדת מפרקים (שיטת סיים – Syme):

להב פלדה וידית אבוניט, סביב שנת 1800. ג'יימס סיים

(1799–1870) פיתח שיטת קטיעה המבוצעת דרך מפרק הקרסול,

דבר שאפשר למטופלים להמשיך ולהשתמש ברגליהם בצורה יעילה.

ההודים היו הראשונים להשתמש ב"סקאלפלים" (בלטינית:

סכין כירורגית קטנה) לצורך ביצוע חתכים, הוצאת גופים זרים,

ביצוע חתכים שטחיים (scarification) וניקוז נוזלי גוף.

מנתחים יוונים המשיכו בפרקטיקות אלו תוך שימוש בכלים דומים.

כל סכין כירורגית הייתה דו-צדדית: צד אחד שימש כלהב,

והצד השני כ"ספטולה" (מרית). הלהבים, כמו גם הספטולות

שבקצה הנגדי – ששימשו להפרדת רקמות ללא חיתוך חד –

היו עשויים פלדה מחוסמת. מבנה דו-צדדי זה, על גלגוליו השונים,

היה בשימוש עד המאה ה-20.

7. סט נדיר ביותר של שלוש סכינים כירורגיות בעלות להב בטן

(רחב במרכזו): סביב שנת 1500, להבי פלדה וידית עצם. הקצה השטוח של הידיות שימש למישוש,

לדיסקציה קהה (הפרדת רקמות ללא חיתוך חד)

ולהפרדת רקמות. מכשיר מסוג "מכוון-מגשש" (directory-probe),

המשמש בשילוב עם אזמל (scalpel/bistoury) – כפי שמוצג כאן –

נועד בעיקר לביצוע אורתרוטומיה (פתיחת השופכה)

ולהליכי חקירה אחרים של מבנים עמוקים בגוף.

8. שני מכשירי "סירינגוטום" (syringotomes):

לפתיחת פיסטולות (נצורות); עשויים ברזל,

סביב שנת 1700.

9. אזמל (bistoury): עשוי פלדה עם ידית

מאבוניט (גומי קשה); סביב שנת 1750.

משמאלו: אזמל ברונזה רומי בן למעלה

מ-2,000 שנה (באידון, ירושלים).

10. שני מכשירי אחיזה (מלקחיים/פינצטות):

מהמאה ה-16; אחד מהם מצויד בפין נעילה.

11. מכשיר משולב (לנסט-אזמל) מתקופת

מלחמת האזרחים האמריקאית: סביב שנת 1850,

בעל להב פלדה דו-צדדי, ידית עץ

ונרתיק עור מקורי.

7. סט נדיר ביותר של שלושה אזמלים בעלי להב

קמור ("בטני"): סביב שנת 1500, להבי פלדה

וידית עצם. הקצה השטוח של הידיות שימש

למישוש, לדיסקציה קהה ולהפרדת רקמות.

מכשיר מסוג "מכוון-מגשש", המשמש בשילוב

עם אזמל – כפי שמוצג כאן – נועד בעיקר

לביצוע אורתרוטומיה ולהליכי חקירה אחרים

של מבנים עמוקים בגוף.

8. שני מכשירי "סירינגוטום": לפתיחת

פיסטולות; עשויים ברזל, סביב שנת 1700.

9. אזמל (bistoury): עשוי פלדה עם ידית

מאבוניט; סביב שנת 1750.

משמאלו: אזמל ברונזה רומי בן למעלה

מ-2,000 שנה (באידון, ירושלים).

10. שני מכשירי אחיזה (מלקחיים/פינצטות):

מהמאה ה-16; אחד מהם מצויד בפין נעילה.

מכשיר לקשירת כלי דם (ליגטורה) בסגנון פארה

(באדיבות Wiley). מתוך: אמברואז פארה (Ambroise Paré),

ספר-כירורג (barber-surgeon) המתמחה בכלי דם; סטיבן ג. פרידמן, *Journal of Vascular Surgery* (כתב העת לכירורגיה וסקולרית), כרך 68, 2018.

140 141

אמברואז פארה (1510–1590) בשדה הקרב, משתמש בקשירה (ליגטורה) על עורק כדי לעצור את הדימום מרגלו הקטועה של חייל. תחריט עץ מאת סי. מוראן (C. Maurand). מכון ולקום (Wellcome Institute), לונדון.

11. מכשיר משולב מתקופת מלחמת האזרחים (ארה"ב), הכולל אזמל דק (lancet) ואזמל כירורגי (bistoury):

סביב 1850, להב פלדה דו-צדדי, ידית עץ

ונרתיק העור המקורי שלו.

12. אזמל כירורגי (bistoury) לטיפול בבקעים (הרניות) על שם אשלי קופר: סביב 1810,

להב פלדה וידית משריון צב.

13. "אזמל חניכיים" (Gum lancet): סביב 1850, אזמל מתקפל,

להב פלדה עם ידית משריון צב.

14. מחט-מוביל (directory needle) ארוכה מכסף: סביב 1750.

15. מכשיר מוביל וכף (scoop): סביב 1750, עשוי כסף.

16. כף ומפריד (separator) מהתקופה הרומית: סביב 100 לפנה"ס,

עשויים ברונזה.

17. מחט למפרצת (aneurysm needle): סביב 1800, עשויה כסף.

18. מחט למפרצת (aneurysm needle): סביב 1800, ידית אבוניט (גומי קשיח)

ולהב פלדה.

19. שלוש מחטים נדירות מאוד מסוג "סטציום" (Setaceum) – מחטים להעברת פתיל ניקוז.

20. ארבע מחטים כירורגיות מסוג "סטציום" (Setaceum) ומחטי תפירה:

סביב 1750, שימשו לעור או למפרשי ספינות; כחוט שימש פשתן גולמי.

21. שני ווים כירורגיים כפולים ומפשק (רטרקטור):
סביב שנת 1700, שימשו להרחקת רקמות וכן
להוצאת קליעי עופרת