2. כירורגיה כללית
1. מכשיר צריבה בחום (תרמו-קוטר) של פאקלין (Paquelin): סביב שנת 1850; שימש לצריבה ולסגירה של פצעים פתוחים ורקמות מדממות.
א. ראש פלטינה המחובר לצינור מתכת חלול.
ב. בקבוק המכיל בנזן.
ג. מנורת כוהל (כוהל מפוגל).
ד. מפוח כפול.
2, 3. שני מחזיקי חומר צורב (caustic holders), סביב שנת 1800, עשויים מעץ "ליגנום ויטה" (lignum vitae – עץ קשה ועמיד במיוחד). החומר ה"צורב" היה חומר מאכל (כגון כסף חנקתי/Argentum nitrate, חומצה או בסיס, מלחים מאכלים וכדומה), ששימש לעידוד יצירת רקמת גרעון (granulation tissue) או לטיפול בגידולי רקמה לא רצויים.
התפתחות המלקחיים הכירורגיים
תפקידם של מלקחיים כירורגיים הוא לאחוז ולהחזיק. הם שימשו בעבר, ומשמשים גם כיום, להוצאת גופים זרים (כגון רסיסים, קליעים וחצים), לטיפול ברקמות, ומאוחר יותר – לאחיזת כלי דם לצורך קשירה (ליגציה) או צריבה. בסוף המאה ה-18, החלו מנתחים להשתמש במלקחיים גם לאחיזת מחטי תפירה.
4, 5. שני זוגות מלקחיים – הסוג הקלאסי המופעל על ידי לחיצה (בדומה לפינצטה); כלי זה מוכר בשם "פינצטה" (tweezers) עוד מימי בבל. הראשון הוא מכשיר כירורגי, סביב שנת 1700, המאפשר לשמש גם כידית עבור מכשירים אחרים המתברגים אליו. המכשיר השני, סביב שנת 1650, כולל בקצהו האחד "מכוון" (director) – רכיב המאפשר למנתח לעבור בין שני קצוות המכשיר ללא צורך בכלים נוספים.
6. "מלקחיים רגילים" בעלי מבנה מוצלב: סביב שנת 1750.
7. טנקולום (tenaculum): סביב שנת 1700. כלים אלו, בעלי מבנה דמוי וו, שימשו לתפיסה ולמשיכה של כלי דם גדולים ומדממים לצורך קשירה (ליגציה), שכן כלי דם אלו היו גדולים מכדי שניתן יהיה לצרוב אותם. ראו את תחריט העץ בעמוד 141, המתאר את אמברואז פארה (Ambroise Paré) בשדה הקרב, כשהוא קושר עורק מדמם ברגלו הקטועה של חייל. 8. מלקחיים קלאסיים מסוג אסאליני (Assalini): סביב 1810; הצד המשונן שימש כ"טנאקולום" (tenaculum) כפול, שנועד לאחוז בכלי דם מדמם לפני קשירתו (סגירתו באמצעות חוט).
9. מלקחיים משולבים מסוג אסאליני: סביב 1810. הצד המשונן נועד לקשירת כלי דם מדממים, ואילו הקצה השני שימש כמלקחיים קהים.
10. מלקחיים מוקדמים מתוצרת שארייר (Chariere) בעלי מנגנון נעילה, ששימשו הן לפיתול (torsion) והן לאחיזת מחטי תפירה: סביב 1830.
11. מלקחיים מוקדמים מסוג "בולדוג" (bulldog) עם פתח (fenestrated), מתוצרת ליסטון (Liston): סביב 1820–1850; שימשו בעיקר לאחיזת כלי דם מדממים לצורך קשירתם.
12. מלקחיים בתכנון בנג'מין בל (Benjamin Bell) משנת 1790, הכוללים מנגנון החלקה בחריץ, וכן מלקחיים כפולים (פינצטה) מהמאה ה-18.
13. מלקחיים משולבים בעלי מנגנון נעילה (פין וגלגל שיניים) המשמשים הן לאחיזת רקמות והן כמחזיק מחטים: 1880. צד אחד כולל פתח (כמו במלקחיים לאחיזת רקמות וכלי דם), והצד השני הוא משטח שטוח וקהה המיועד למחט התפירה.
14. מלקחיים משולבים בעלי שיניים, המיועדים לאחיזת רקמות ומחטים: 1950.
15. שני זוגות מלקחיים גדולים מתוצרת שארייר, בעלי מנגנון נעילה ושימוש כפול כמחזיקי מחטים (מכונים גם מלקחיים מסוג פריקה - Fricke): משנים 1835 ו-1915.
16. שתי קופסאות למחטים כירורגיות, המכילות מחטים: סביב 1900. רוב המחטים מעוקלות – בדומה למחטים המשמשות לתפירת מפרשי ספינות – דבר המקל על חיבור (תפירה) של שני קצוות המצויים באותו המישור.
17. מחט כירורגית בודדת ונדירה, בתוך מבחנת זכוכית סטרילית ייעודית: סביב 1920.
18. חוט תפירה מתכלה ("קטגוט" - Catgut) נדיר ביותר: סביב 1910; חוט סטרילי המתמוסס בגוף, המצוי בתוך מבחנת זכוכית המכילה אלכוהול. הפריט העליון
מציג מחט חסרת עין, מוכנה להשחלה
בחוט קטגוט. הפריט הבא הוא גליל של חוט קטגוט
כרומי (שעבר טיפול להאטת ספיגתו),
והגליל הגדול מכיל סליל של חוט קטגוט.
19. חוט כירורגי עשוי שיער אדם ומחט
תפירה: 1950.
