תצוגה K: רפואה עממית
1. קערת השבעה יהודית-בבלית: הטקסט הארמי
נועד לספק הגנה אלוהית וריפוי לבני הבית;
המאה ה-7 לערך.
א. קערת השבעה וריפוי טיבטית מהמאה ה-18,
המוקדשת ל"טארה הלבנה" (סיטאטארה) –
בודהה נקבה היושבת על פרח לוטוס לבן,
ומוכרת גם כבעלת "שבע עיניים". היא ידועה
בסגולותיה לריפוי, הארכת חיים, חמלה ושלווה.
2. קערות השבעה אסלאמיות טיפוסיות ("קערות
פחד") משנת 1720. שם הבעלים הוא קבלאני
חסן. על הקערות חרוטים פסוקים מהקוראן,
שמות שונים של האל ומילים בעלות אופי מאגי.
3. שתי קערות השבעה אסלאמיות ובדואיות
טיפוסיות: ה"דרוויש" (מרפא בדואי) מניח את
הקערה המלאה במים מחוץ לאוהל המטופל
בלילה זרוע כוכבים, כדי לאפשר לקסם לחלחל
לתוך המים. שתיית המים המבורכים מרפאה
מחלות ש"נגרמו מפחד" (טיפול בטוח הרבה
יותר מתרופות רבות בנות ימינו).
4. מנחה רומית בצורת כף רגל, עשויה עופרת;
המאה ה-1 לפנה"ס לערך. על פי מסורת
יוונית-רומית, נהגו להקדיש מנחות בצורת
האיבר החולה (יד, רגל, אוזן, רחם וכדומה),
העשויות מחרס, נחושת, עופרת, סגסוגת בדיל,
כסף או זהב.
5. שש מנחות נוצריות מכסף: המאה ה-19
(1850–1900 לערך). מסורת זו – הנחת מנחות
המתארות איברים, דמויות אדם ואף בעלי
חיים – השתמרה עד ימינו וניתן לראותה
בכנסיות מסוימות.
6. "לקוטי הרפואות": מרשמים ביידיש ובעברית
מהמאה ה-16 (פקסימיליה). המילה "אברקדברה"
כתובה במבנה הולך וקטן; הגייתה הנכונה
גורמת למחלה – כלומר, לשד שגרם לה –
להיעלם. ספריית מכון וולקאם (Wellcome Institute).
