Conference of Migration in Israel context: Voices that have not been heard - April 2024

דר' סבסטיאן קלור, אוניברסיטת חיפה

" לטינו-אמריקניים בישראל: ניתוח מיקרו היסטורי של ההגירה היהודית לישראל, 1954 - 2002."

בהרצאה נתחקה אחר תהליך ההגירה של יהודים מארצות שונות מלטינו-אמריקה למדינת ישראל ובאופן שבו נלמד תהליך זה עד כה בחקר ההגירה לישראל. 

במהלך ההרצאה נציע פרספקטיבות חדשות בחקר תופעת ההגירה ומקורות חדשים שכלל לא נעשה בהם שימוש במחקר, תוך התמקדות בקבוצת מהגרים שכמעט ולא נחקרה בחברה הישראלית.

פרופ' פולה קבלו, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב  ודר' הילה שלם-בהרד, אוניברסיטת תל אביב

"תסלח לי להגיד לך, זוהי דעתי: מערכת יחסים בהתכתבות בין אזרחים חדשים למנהיג"

עם פרישתו הראשונה של ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון מראשות הממשלה, הוא נחשף לראשונה לתופעה שעומדת במוקדו של המחקר שלפנינו – מאות המכתבים ששלחו מהגרות ומהגרים, עולים ועולות, אזרחים "חדשים", אל ראש הממשלה בשנים שבין דצמבר 1953 ועד יוני 1963, שלרבים מהם השיב. המכתבים נשמרו בארכיונו האישי. 

בתום תהליך המיון והניתוח של המכתבים יצרנו קטגוריזציה תמטית המשקפת רמות שונות של מערכות יחסים בין העולים/המהגרים למנהיג ומשקפת לטענתנו את תהליך התהוותה של תודעה אזרחית בקרב אזרחים חדשים, אזרחי  "שיבה" (אזרחים ישראלים שהיגרו לישראל מתוקף חוק השבות). מתוך בחינת מכתבים אלה צצות ועולות תפיסות של שייכות שהן למעשה תפיסות של אזרחות. מכתבי העולים שופכים אור על הזיקה המתקיימת בין מנהיג לציבור שהוא בדרך כלל נטול כוח. ניתן היה לשער שציבורים מוחלשים נוטים פחות לקיים אינטראקציה עם מנהיג- הן בשל הפער ביחסי הכוח, שלכאורה מייתר את הצורך של המנהיג להשקיע מאמץ וזמן בקשר איתם, והן משום שהם עצמם לא חשים בטוחים דיים כדי ליזום את הקשר או לפנות אל המנהיג. המאפיינים הללו לא התקיימו ביחסים שהלכו והתהוו בין ציבור העולים לבין דוד בן-גוריון, "המנהיג המייסד" של ישראל. האזרחים ה"חדשים" שהיגרו לארץ חדשה-ישנה כתבו אל ראש הממשלה, בשפה העברית, אלפי מכתבים בנושאים שונים. באמצעות המכתבים הם שרטטו את סיפורי עקירתם, הגירתם וכמיהתם ולא פחות מכך את תביעתם להשתייכות. המכתבים מתארים מצוקות וקשיים, מלמדים על ציפיות מהמנהיג וממנהיגוּת, וממפים תפיסות של אזרחות. המכתבים כוללים  תיעוד של חברה בהתהוות על מגוון הקשיים והאתגרים שעימם נאלצים להתמודד חבריה, לצד רעיונות וכיווני מחשבה שמצביעים על פתרונות אפשריים לסוגיות חברתיות, וחושפים תודעה של שייכות ותביעה להשתייכות שאותה הציגו ללא כחל וסרק בפני ראש המדינה. מכתבים אלה מאפשרים להשמיע את קולה של ההגירה לישראל לא תחת קטגוריה של ארץ מוצא או עדה אלא באמצעות קטיגוריות ניתוח רוחביות שמבקשות לברר את התפתחותה של תודעה אזרחית ישראלית חדשה תוך כדי פנייה למנהיג ושיקוף אתגר ההגירה, כחוויה מרכזית ומכוננת.

דר' אביעד מורנו, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ודר' תמיר קרקסון, אוניברסיטת מרטין לותר, גרמניה

"כלפי חוץ וכלפי פנים: תורכים ותורכיות בישראל בשנות החמישים"

בין השנים 1951-1948 הגיעו לישראל כ-100,000 יהודים דוברי לאדינו, למעלה משליש מהם מתורכיה. קבוצה זו היוותה כשביעית מהעולים שהגיעו ב"עליות הגדולות," שבמהלכן הוכפלה אוכלוסיית המדינה הצעירה. למרות שכמחצית מדוברי הלאדינו, ובכלל זאת התורכים, הגיעו מארצות אסיה ואפריקה, הם הובדלו ונבדלו ממי שתויגו בשעתו כ"בני עדות המזרח". בה בעת, בשל מוצאם הספרדי ומורשתם העות'מאנית, העולים דוברי הלאדינו ובכללם התורכים, לא נתפסו כ"אשכנזים". הסוציולוג וולטר וייקר (Weiker) העניק לספרו על יהודי תורכיה בישראל את הכותרת "הישראלים הבלתי נראים" (The Unseen Israelis), ובכך הנציח תפיסה הרואה דווקא בתורכים כראשוני הנטמעים בכור ההיתוך הישראלי.

הרצאתנו מתמקדת בעולים מתורכיה ומבקשת לבחון את הפער שבין תפיסתם על ידי הממסד הישראלי כ"עדה" "שקופה" וא-פוליטית הנטמעת בכור ההיתוך, לבין חוויתם כקהילת מהגרים טראנס-לאומית רבת פנים בעלת זיקות לארץ מוצאם, לתפוצה הספרדית ולישראל. באמצעות מקורות מעיתונות הלאדינו הישראלית, נתעמק בשיח הקהילתי שפיתחו על אודות כשירותם הייחודית לתווך במערכות הקשרים הכלכליים, התרבותיים והדיפלומטיים בין מדינת ישראל הצעירה לרפובליקה התורכית החזקה – מעצמה אזורית פוסט-אימפריאלית שהייתה המדינה המוסלמית הראשונה לרקום קשרים עם ישראל. על רקע זה נבחן כיצד הציגו מנהיגים תורכים בישראל את מוצאם כנכס תרבותי ופוליטי המעניק להם יתרון על המהגרים מארצות שלא רקמו יחסים דיפלומטים עם ישראל, ובמיוחד על שאר עולי "ארצות אסיה ואפריקה" שתיוגו כמזרחים. 

​

פרופ' לילך לב ארי, אורנים המכללה האקדמית לחינוך והוראה

"מהגרים יהודים מישראל ומצפון אפריקה בבלגיה ובצרפת: דפוסי השתלבות חברתית – בין בידול לטמיעה"

בעוד מחקרים רבים התבצעו בקרב יהודים, ילידי המקום ומהגרים, בצפון אמריקה, מעטים חקרו את יהדות צרפת ובלגיה, ובעיקר קבוצות של מהגרים בקרבם לפי עיר מגורים, שהפכה בעת האחרונה למוקד מחקרי מרכזי לצד מדינת היעד. המחקר המוצג כאן  התמקד בשתי קבוצות של יהודים מהגרים, מצפון-אפריקה ומישראל, המתגוררים בשלוש ערים באירופה (פריז, בריסל ואנטוורפן). באמצעות שילוב של שתי שיטות מחקר (כמותית ואיכותנית), הושוו דפוסי השתלבות חברתית, על הרצף שבין אינטגרציה, טמיעה והִבָּדְלוּת או בידול ביחס לחברת הרוב, הלא-יהודית; לקהילה היהודית המקומית או לתפוצה-ה"בועה" של קבוצת המהגרים עצמה. מידת ההשתלבות הכללית בקרב הקהילה הלא-יהודית מועטה, אך הישראלים נטו לכיוון חלקי של טמיעה תרבותית בקרבם וכן בהשתלבות חלקית-תרבותית בקרב קהילת המהגרים היהודים בעיר. הצפון-אפריקנים, לעומת זאת, היו משולבים יותר בקרב הקהילות היהודיות, ילידות המקום והמהגרות, בעיקר בקשרי נישואין ובהיבטים קהילתיים, ומבודלים יותר מקהילת הרוב הלא-יהודית. גם הרשתות החברתיות של מהגרים יוצאי צפון אפריקה היו מורכבות בעיקר מיהודים מקומיים בעוד אלה של הישראלים – תפוצתיות (של ישראלים בעיר) וטרנס-לאומיים, עם יהודים בישראל. באשר להיבט הקהילתי, ישראלים, בעיקר תושבי בריסל ואנטוורפן, שולחים את ילדיהם למסגרות חינוך יהודיות פורמליות ובלתי-פורמליות, כמו כן הם פעילים למען ישראל, מתנדבים בקהילה ומשתייכים לארגונים יהודים בשיעורים גבוהים יותר מאשר הצפון-אפריקנים. מכאן שכל קבוצת מהגרים מבנה את הקהילה היהודית על ידי השתייכות ארגונית מבוססת דת ומסורת (צפון-אפריקנים בפריז) או על בסיס חילוני יותר, ישראלי-ציוני או כזה המושפע מהחברה המארחת (ישראלים בשתי הערים בבלגיה, בעיקר בבריסל). עם זאת, בשתי הקהילות ישנן עדויות לפעילות ערה ותוססת. 

לפיכך, ממצאי המחקר הנוכחי מרחיבים מושגים תאורטיים הקשורים בהגירה כמו: השתלבות חברתית-קהילתית של מהגרים: אינטגרציה, טמיעה ובידול, רשתות חברתיות ו"בועות חברתיות" על בסיס מקומי, תפוצתי וטרנס-לאומי.  מחקרים עתידיים בקרב קבוצות מהגרים שמקורן מאותה מדינה, או קבוצה אתנית-דתית טרנס-לאומית, נחוצים על מנת להבחין באותה "תת-אתניות" שיוצרת קהילות משנה של מהגרים, שחלקן הופכות במרוצת השנים לקהילות אתניות, שהן אינן עשויות ממקשה אחת. מוצע גם לבצע מחקר השוואתי על קהילות יהודיות של מהגרים בערים קולטות הגירה שונות באירופה, תוך בחינת תרומתן לחיזוק קהילות יהודיות מקומיות והתמודדות כל קהילת מהגרים כזו עם אתגרים לקיומה במסגרת עירונית, בהקשר של יחסי גומלין בין רוב ומיעוט, ילידי המקום ומהגרים, לאורם של משתני רקע ובעיקר קוהורטת הגירה המשפיעים על לנסיבות השתלבות ייחודיות בהקשר ליחסי מיעוט ורוב וכן למדיניות שילוב מהגרים דינמית.

session2: Prof. Yulia Mirsky, Dr. Aviad Moreno, Prof. Lilach Lev Ari, Prof. Paula Kabelo

​יו"ר המושב, פרופ' גיא מירון, האוניברסיטה הפתוחה

פרופ' יובל שקד, אוניברסיטת חיפה

"משא המסע - מוסיקאים דוברי הונגרית בישראל"

המאמר "זרימת הדנובה לים התיכון" אינו אלא סקירה מרפרפת של סיפור חייהם ופועלם של מוסיקאים דוברי הונגרית בחיי המוסיקה בישראל. התמונה הצטיירה כעשויה רסיסים. יש טעם להתבונן בכל סיפור מבעד לנרטיב הכולל, ואולי תוך עקיפתו, אולם אין לראות בו מקרה בשולי התרחשויות היסטוריות. המפעלות המדוברים מתאפיינים בפרדוקס שבין הקולקטיבי לאינדיווידואלי. במסגרתם, משקלו של המקום כבד כמשקלה של ההיסטוריה. מהגרים ביצעו ולימדו במקומותינו מוסיקה מן המורשת המוסיקלית המרכז-אירופית, וכן יצירות בנות הזמן מאת מהגרים אחרים, שהיו, בין היתר, השתקפויות של אותה מורשת. בה בעת נרתמו כולם לגיבושה של תרבות ארצישראלית חדשה. במסעותיהם (הפיסיים והנפשיים) של מלחינים, מבצעים ומוסיקולוגים דוברי הונגרית הם נתקלו בתמרורים, פגשו "נוסעים" אחרים, והתבוננו קדימה ולצדדים, וגם במראה האחורית. מקצתם טוו את מסלול ההגירה הלאה מכאן.

כדי להבין את ייחודיהם של הסיפורים שמהם נבנה 'הסיפור', מתבקש עיון בכל אחד מהם, השוואתם זה לזה, ובחינתם ביחס לפרשות אקוויוולנטיות (למשל, חייהם ופועלם של המלחינים בוסקוביץ' ופרטוש מול חייו ופועלו של אישטוואן אנהאלט, István Anhalt, ניצול שואה שהיגר לקנדה).

פרופ' עוזי אלידע, אוניברסיטת חיפה

"תרומתם של אינטלקטואלים עולי הונגריה לעיצוב התקשורת העברית הפופולרית בתקופת המנדט"

עולי מזרח אירופה מחד ועולי מערב אירופה מאידך השתתפו בעיצוב אמצעי תקשורת אליטיסטים, מחנכים בתקופת המנדט ( עיתונות, מו"לות, תיאטרון,). לעומת זאת, עולי הונגריה תרמו החל משנות העשרים לצמיחתם והתבססותם של אמצעי תקשורת פופולריים הן בתחום העיתונות היומית, העיתונות המגזינים, המו"לות של ספרי כיס וחוברות, והתיאטרון העממי.  בין התורמים המרכזיים להתפתחות אמצעי התקשורת הפופולריים בתקופת המנדט היו אביגדור המאירי, פסח עיר-שי, ארתור קסטלר, אליהו בלנק ואלכסנדר זאובר. בהרצאתי אבחן את הסיבות למעורבות עולי הונגריה בעיצוב התקשורת הפופולרית העברית בארץ בין שנות העשרים לשנות הארבעים  ולהשלכות הפוליטיות והתרבותיות של מעורבות זו. 

ד"ר תמר קטקו, מכללת סמינר הקיבוצים

"שליחות הצנחנים לאירופה: הקשר ההונגרי"

בינואר 1943 הכינו ראש ארגון ה"הגנה, אליהו גולומב, ומפקד הפלמ"ח, יצחק שדה, תוכנית חסרת תקדים להצניח באירופה כוח של 500 עד 1000 לוחמים שינסו לארגן יחד עם לוחמים מקומיים כוח "הגנה" יהודי נגד הנאצים, ובמקביל יחפשו פתרונות להצלה. גולת הכותרת הייתה מבצע שליחותם של צנחנים וקציני אלחוט בשירות היחידות המיוחדות של הצבא הבריטי. למרות התנגדותם, הבינו הבריטים את חשיבות ערכם של מתנדבי היישוב שהיו גם אזרחי מדינות הבלקן ואירופה ושלטו בשפות המקומיות ובשטח הגיאוגרפי והעירוני. המשימה שהוטלה עליהם - להציל שבויי מלחמה נמלטים שהסתתרו בשטח האויב ובכפילות גם לנסות להציל יהודים. כל המועמדים שהתייצבו נבחנו לא רק בידיעת השפה והשטח כי אם גם ביכולת עמידה במצבי לחץ וסכנת חיים, ובכישורים טכניים ופיזיים. מתוך 110 שהוכשרו הוצנחו רק 33 והשאר הסתננו למדינות היעד בדרכים אחרות. 3 להונגריה: חנה סנש, פרץ גולדשטיין ויואל פלגי; 5 לסלובקיה: חביבה רייק, צבי בן-יעקב, רפאל רייס, אבא ברדיצ'ב וחיים חרמש; 6 לאיטליה – הידוע ביניהם היה אנצ'ו סירני; 2 לבולגריה ו-9 לרומניה; 10 הצטרפו לפרטיזנים ביוגוסלביה וביערות הסביבה, ביניהם הרופא ד"ר ישראל מהרי"ק, ועוד 2 פעלו באוסטריה ובצרפת. 7 מהם לא שבו: חביבה רייק, רפי רייס וצבי בן-יעקב ואבא ברדיצ'ב הוצאו להורג בסלובקיה, חנה סנש ופרץ גולדשטיין הוצאו להורג בהונגריה, ואנצ'ו סירני נרצח בגרמניה.

ד"ר יהודית קוניה, הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי

"אוצרות הונגריים בארכיונים ציבוריים בישראל"

בהתאם למדיניות "כור ההיתיתוך הרשמית במדינת ישראל, הארכונים של אנשים פרטיים לא נקלטו לפי המוצא שלהם במוסדות המדינה. לפיכך, החוקר את תולדות יהודי הונגריה בארכיונים, ספרייות ומוזאונים בארץ חייב להכיר היטיב את תחום המחקרו, כדי להגיע למקורות. שני האוספים החשובים ביותר שהגיעו מהונגריה נמצאים בספרייה הלאומית. הספרייה של המזרחן יצחק גולדציהר שימשה כספריית מחקר יוצאת מן הכלל אחרי פתיחתה בשנת 1924. האוסף של לאופולד ועמנואל לעף נקנה על ידי מדינת ישראל והגיע בדרך הרפתקנית לירושלים. הספרייה של לאופולד ועמנואל לעף לא

נשמרה כספרייה שלמה וספריה נבלעו באוסף הכללי של הספרייה הלאומית. במחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית ביחד עם הארכיונים האישיים של גולדציהר ועמנואל לעף נשמרים ארכיונים אישיים של אנשי ציבור נוספים ממוצא הונגרי, למשל חנה סנש והאחים תשבי. מסמכים של הקהילות היהודיות בהונגריה נמצאים במוסדות שונים בישראל, כולל יד ושם ששומר חומרים ארכיוניים הן במקון והן בהעתק בנוגע לתולדות שואת יהודי הונגריה. הודות שיתוף הפעולה בין ארכיון יד ושם לבין ארכיונים ציבוריים בהונגריה ארכיון יד ושם מרכזת במקום אחד חומרים ארכיוניים הלא נגישים בהונגריה.

דר' אנה סלאי, האוניברסיטה העברית, עורכת הספר 

"כיצד נולד הספר ואיך קוראים בו?"

בשולחן העגול ברצוני להתרכז בכמה שאלות:  כיצד נולד הספר, לבנות פרויקט לא בדרך השגרתית, ז'אנר הספר, המלצה לקורא בספר