Ayelet Harel

בקיץ 2015 יצאו מאות מבני הקהילה האתיופית לרחובות למחות נגד האלימות המשטרתית, הגזענות והאפליה כלפיהם, וכן נגד היחס המפלה מצד הממסד ומצד האזרחים, הדרה מהמרחב הציבורי וסטיגמות שליליות. קליטתם של יוצאי אתיופיה בישראל מציבה שאלות, אתגרים ואף צורך בחשבון נפש לחברה הישראלית. מטרת המאמר: להעלות את הקולות השונים של הקהילה על סדר היום המחקרי, וללמוד על תחושותיהם לגבי מעמדם בחברה. שיטת המחקר: רואיינו 32 נשים וגברים בני 20-45 מהקהילה האתיופית. הראיונות נותחו באמצעות יישום מתודולוגיה איכותנית של ניתוח נרטיבי, המכונה "מדריך ההקשבה" (Listening Guide), שפיתחה פרופ' קרול גיליגן. שיטה זו מאפשרת האזנה לקולות מושתקים של קהילות מודרות במצבי קונפליקט. הממצאים העיקריים: מניתוח רב-רבדי של נרטיבים בקונפליקט של קהילת יוצאי אתיופיה עלו רגשות תסכול, כעס ואכזבה מהחברה, ועימם רצון לנקוט פעולה אקטיבית נגד המצב הקיים. מסקנות והשלכות לפרקטיקה ולמדיניות: הממצאים מאתגרים את ההנחות הרואות בבני הקהילה האתיופית בישראל "קורבנות מוחלשים", מאפשרים להקשיב לקולותיהם המפוכחים ומאירים תהליכים משמעותיים בהתפתחות מקהילה מוחלשת לקהילה נאבקת. מחקרים רבים על קליטת יוצאי אתיופיה מציעים פרקטיקות שמהותן 'טיפול' כזה או אחר בקהילה. לעומתם, המחקר הנוכחי מציע עמדה המבקרת את התפיסות המובנות של החברה הישראלית הקולטת כלפי הקהילה וקורא להעלאת המודעות לאפליה. (מתוך המאמר)