מה תרצו לחפש?
מה תרצו לחפש?

שירה בדואית: תיעוד נדיר של קולות מן המדבר

קולה הביקורתי של החברה הבדואית בנגב נחשף בשירים שנמסרו בעל-פה, תועדו בכתב ונשמרו בארכיונו של ששון בר-צבי, אביו של פרופ' דודי בר-צבי. הארכיון הופקד לצרכי מחקר בידי חוקרים וחוקרות במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, ומתוכו גובש ספר בעריכת פרופ' קובי פלד

אסופת השירה "הלעג והתוכחה: שירת המחאה והביקורת של הבדואים בנגב", בעריכת פרופ' קובי פלד, איש סגל אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, חושפת בפני הקוראים את קולה הביקורתי של החברה הבדואית בנגב – כפי שהוא מתבטא בשירים שנמסרו בעל-פה ונשמרו לאורך עשרות שנים. מדובר בקובץ ייחודי של שירת מחאה ומאבק, המשקף מבפנים את תחושות התסכול, האכזבה והביקורת כלפי מצבה החברתי והפוליטי של החברה הבדואית, ובעיקר כלפי מנהיגותה.

"הספר נועד לקרב אותנו אל ההווי הבדואי מבעד לחרוזי משורריהם, שבמילותיהם המדודות ביטאו את השקפת עולמם", אומר פרופ' פלד.

השירה הבדואית – 'קרובת משפחה' של השירה הערבית הקלאסית – התקיימה לאורך מאות שנים כמסורת בעל-פה, אך בעקבות התמורות הדרמטיות שעברה החברה הבדואית בנגב במאה ה-20, השתנתה עמוקות ויסודות מתוכה הלכו ודעכו. כיום, רק מעטים מבני השבטים בנגב עוד זוכרים את השירים המובאים באסופה זו. מתוך רצון לשמר את המורשת הבדואית, החל ששון בר-צבי (1924–2012) – ששימש שומר שדות בקיבוץ רביבים, איש מודיעין והמושל הצבאי של הנגב – לאסוף שירים, פתגמים וסיפורים מקרב בני התרבות הבדואית.

משנות ה-40 של המאה הקודמת טיפח בר-צבי קשרים עם הקהילות הבדואיות, למד את תרבותן והפך לבר-סמכא בתחום זה. את אוצרות התרבות שתיעד ששון בר-צבי העביר בנו, פרופ' דודי בר-צבי, לידי חוקרים וחוקרות במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות. פרופ' דודי בר-צבי, מדען בתחום מדעי החיים, כיהן בעבר הלא רחוק כדיקן בית הספר קרייטמן ללימודים מתקדמים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

מתוך הארכיון של משפחת בר צבי, נבחרו לאסופה זו 43 שירי מחאה, מאבק וביקורת – עדות פואטית לחברה משתנה ומתערערת ולתחושת חוסר האמון במנהיגות הפנימית. השירים תורגמו לעברית, לצד תעתיק לערבית באותיות עבריות ולטיניות. סביבם נטוו שש מסות מחקריות המציעות נקודות מבט מגוונות ומשלימות, החושפות את השירה ככלי ביקורתי חד ועצמאי בידי המשוררים, בני החברה הבדואית שידעו להצביע בעקביות על כשלי ההנהגה ולהביע ביקורת חברתית ופוליטית חדה ומפוכחת. "מקדמת דנא הייתה השירה לערבים אוצר תרבות יקר ערך, צורת מבע נערצת, אמצעי תקשורת ותעמולה, מכשיר פוליטי חד וגנזך היסטורי", נכתב בגב הספר. "במילותיה, שנבררו בקפידה למען לא ישתכחו מלב, מקופלות תולדותיהם של הערבים".

הקובץ הייחודי של היצירות נשען על עבודתה של קבוצת מחקר שפעלה במכון בן-גוריון, במסגרת מרכז המחקר של המכון (מעל"י), ועל עבודתו רבת השנים של פרופ' קובי פלד – מזרחן, אדריכל בהכשרתו וחוקר החברה הערבית הפלסטינית, העוסק בזיכרון, מקום, היסטוריה שבעל-פה ושירה. בשנים האחרונות התמקדו מחקריו של פלד בשירה הבדואית בנגב. ספרו הקודם Words Like Daggers: The Political Poetry of the Negev Bedouin  ראה אור בהוצאת בריל בשנת 2022.

אסופת השירה "הלעג והתוכחה: שירת המחאה והביקורת של הבדואים בנגב", בעריכת פרופ' קובי פלד, איש סגל אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, חושפת בפני הקוראים את קולה הביקורתי של החברה הבדואית בנגב – כפי שהוא מתבטא בשירים שנמסרו בעל-פה ונשמרו לאורך עשרות שנים. מדובר בקובץ ייחודי של שירת מחאה ומאבק, המשקף מבפנים את תחושות התסכול, האכזבה והביקורת כלפי מצבה החברתי והפוליטי של החברה הבדואית, ובעיקר כלפי מנהיגותה. "הספר נועד לקרב אותנו אל ההווי הבדואי מבעד לחרוזי משורריהם, שבמילותיהם המדודות ביטאו את השקפת עולמם", אומר פרופ' פלד. השירה הבדואית – 'קרובת משפחה' של השירה הערבית הקלאסית – התקיימה לאורך מאות שנים כמסורת בעל-פה, אך בעקבות התמורות הדרמטיות שעברה החברה הבדואית בנגב במאה ה-20, השתנתה עמוקות ויסודות מתוכה הלכו ודעכו. כיום, רק מעטים מבני השבטים בנגב עוד זוכרים את השירים המובאים באסופה זו. מתוך רצון לשמר את המורשת הבדואית, החל ששון בר-צבי (1924–2012) – ששימש שומר שדות בקיבוץ רביבים, איש מודיעין
391