שולחנות הפסיפס

על שולחנות אלו שזורים סמלים, דמויות, נופים, פסוקים וסיפורים המשרטטים את דמותו של רס"ן עידו יהושע האדם, הבן, האב, הלוחם והמפקד.
כל אבן בפסיפס היא חלק ממסע חייו; כל צבע הוא ערך שליווה אותו בדרכו.

הפסיפסים מחברים בין עולמות שעיצבו את נפשו של עידו - ילדות ומשפחה, טבע וארץ, תנ״ך וסיפורי גבורה, סרטי ילדות ואהבת האדם.
הם מספרים סיפור על זהות, אחריות, חמלה, אומץ, נתינה ואהבה למולדת.

פסיפס השולחן הגדול עולם הערכים של הילדות

על השולחן ובבסיס המושבים משובצות דמויות מסרטים וסיפורים שליוו את ילדותו של עידו.
עבורו, אלו לא היו רק סרטים, אלא מצפן ערכי.

בדומה ל- "מלך האריות", נ"סיך מצרים", "למצוא את נמו" ו־"מולאן" גם סיפורו של עידו עוסק במסע פנימי של אדם המגלה מי הוא ומה אחריותו כלפי אחרים.

"מלך האריות" - מורשת, אחריות וזהות

סימבה לומד כי החיים אינם רק חופש והנאה, אלא שליחות ומחויבות לאחרים.
כך גם עידו - אדם שחי מתוך תחושת אחריות עמוקה למשפחה, לחברים, לעם ולמדינה.

"נסיך מצרים" - מנהיגות מוסרית

משה בוחר לעזוב נוחות אישית כדי לפעול למען אחרים.
גם עידו פעל מתוך ערכים ואמונה בדרך להיות במקום שבו צריך אותו, גם כשקשה.

"למצוא את נמו" - אהבה, רגישות וחמלה

הסיפור עוסק באהבה שאין לה גבול ובמסירות של הורה לילדו.
כך גם עידו - אדם של רוך, חום אנושי ויכולת לראות כל אדם באמת.

"מולאן" -אומץ להיות מי שאתה

מולאן פועלת מתוך אמת פנימית ואהבה למשפחתה.
גם עידו פעל מתוך נאמנות לערכיו ומתוך רצון להגן ולעזור.

החוט המשותף

בכל הסיפורים הללו הגיבור עובר מסע: מילדות לבגרות, מפחד לאחריות, מחיפוש זהות לגילוי של שליחות, מעצמו אל האחרים, וזהו גם סיפורו של עידו.

הערכים העולים מן הפסיפס: אהבת אדם, נתינה, רגישות, אומץ, נאמנות, תקווה ואור גם ברגעים קשים, אהבת הארץ והמולדת

הם מזכירים לנו שגבורה אמיתית מתחילה בלב.

"צ'יפו" - מגע של המשכיות

על השולחן מופיעות כפות ידיו של איתן, בנו הבכור של עידו, שנולד שלושה חודשים לאחר נפילתו.
שבוע לפני נפילתו בחר עידו את שמו.

לצד כפות הידיים מופיעות המילים שכתב לזיו רעייתו בזמן ההיריון, כשכינו את בנם "צ'יפו".
זהו סמל לרוך, למשפחה ולחיים שעידו חלם לבנות באהבה גדולה.

נופי הבית - הירדן והחרמון

מרחבי הצפון, הרי החרמון ונהר הירדן היו חלק מנוף ילדותו של עידו  המקום שבו טייל, אהב וחי.

לצד נופי הבית מופיע הפסוק מספר יהושע:

"וישכם יהושע בבוקר ויסעו מהשיטים ויבואו עד הירדן הוא וכל בני ישראל וילונו שם טרם יעברו"

הפסוק מבטא ערכים של מנהיגות, אחריות והכנה: דוגמה אישית, אחריות לכלל, עצירה והתבוננות לפני משימה גדולה, מעבר מן המוכר אל הייעוד

כמו יהושע על הירדן גם עידו ידע להוביל מתוך שקט, אחריות ונחישות.

על המגרש - גליל עליון ומכבי תל אביב

עידו גדל כשחקן במחלקת הנוער של הפועל גליל עליון אך ליבו היה גם עם מכבי תל אביב.

הספורט עבורו היה הרבה מעבר למשחק, הוא היה בית לערכים של התמדה, עבודת צוות, נחישות וחברות.

"הברווזון המכוער"

הסיפור של ה"ברווזון המכוער" מסמל קבלה עצמית, אמונה פנימית ומציאת מקום בעולם.

הוא מזכיר שכל אדם נושא בתוכו יופי ופוטנציאל גם אם הדרך אליהם עוברת בדידות, קושי וחיפוש זהות.

"וגר זאב עם כבש"

חזונו של הנביא ישעיהו:

"וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ"

מסמל שלום, חמלה וריסון כוח.
זהו חזון של עולם שבו החזק מגן על החלש, והכוח נועד ליצור ביטחון ולא פחד.

גני תקווה ואיילת השחר

מקומות משמעותיים עבור עידו ושהשפיעו על חייו - "גני תקוה" ו"איילת השחר" נוכחים בפסיפס דרך סמלי המקום והערכים שהם מייצגים: קהילתיות, חלוציות, צמיחה והתחדשות, חיבור לארץ, משפחתיות ושייכות.

לוגו גני תקווה - קהילה, שורשים וצמיחה

גני תקוה היא חלק עמוק מסיפור חייה של משפחת יהושע.
משפחתו של עידו נמנתה עם ותיקי היישוב וממייסדיו. אביו, יהודה, נולד, גדל והתחנך בגני תקווה עוד בימיה כמועצה מקומית קטנה שמנתה בראשית דרכה כאלף תושבים בלבד, ובהם משפחות עולים מתימן, ביניהן גם משפחתו של עידו.

זה היה יישוב בעל אופי משפחתי וקהילתי, מקום שבו כולם הכירו זה את זה, חיו בקרבה אנושית ובתחושת שייכות עמוקה.
גם לאחר שגדלה והפכה לעיר, נשארה גני תקווה עבור עידו מקום של משפחה, זיכרונות ושורשים.

עידו נהג לבלות בעיר עם אחייניו, לבקר את סבו וסבתו מצד האב, את דודיו, דודותיו ובני המשפחה המורחבת.
במקום שבו הוקם הגלעד השתרעו בעבר פרדסים, שבהם טייל בילדותו בין העצים והשבילים. למקום הייתה עבורו זיקה רגשית וערכית עמוקה.

הלוגו של גני תקווה הן הישן והן החדש לאחר הפיכתה לעיר מבטא ערכים רבים שאפיינו גם את דמותו של עידו:

• קהילתיות וחיבור - הצורות המשתלבות זו בזו מזכירות בתים וחלונות המחוברים יחד, כסמל לסולידריות, קרבה אנושית ותחושת בית.
• צמיחה והתחדשות- שילוב הצבעים ירוק, כחול וכתום מסמל טבע, התפתחות, חיוניות ואופטימיות.
• גיוון והכלה- ריבוי הצבעים והצורות מבטא חברה מגוונת החיה יחד בהרמוניה ובכבוד הדדי.
• דינמיות ומבט לעתיד- הקווים המודרניים משקפים התחדשות, עשייה ויכולת לצמוח מבלי לאבד את השורשים.
• איכות חיים ותרבות- הלוגו משדר אנושיות, אסתטיקה ותחושת "גובה עיניים", לא סמל של סמכות מרוחקת אלא של קהילה חיה ומחוברת.

כך גם עידו  אדם של אנשים, שחיבר בין ערכים של משפחתיות, צניעות, חיבור לאדם ולאדמה, לצד שאיפה להתקדמות, עשייה ונתינה.

לוגו קיבוץ "איילת השחר" - חלוציות, שייכות והמשכיות

"איילת השחר" היה עבור עידו הרבה מעבר למקום מגורים זה היה נוף ילדותו, בית נפשי ומקור זהות עמוק.

משפחתו מצד אמו, רקפת, היא ממשפחות ותיקי הקיבוץ, ורקפת עצמה היא דור שלישי במקום.
המשפחה עברה לצפון כאשר עידו היה בן שש, והוא גדל והתחנך בקיבוץ, מוקף בטבע, בערכי ההתיישבות ובתחושת הקהילה שאפיינה את המקום.

לעידו היה קשר מיוחד לסבו רמי, איש ערכי, מבוני הארץ, קצין ומפקד בצבא בראשית ימי המדינה. עבור עידו היה הסב דמות מעוררת השראה ומודל לחיקוי של אחריות, צניעות, אהבת הארץ ומנהיגות.

לוגו הקיבוץ, הכולל צללית של איילה בקפיצה, מבטא רעיונות עמוקים המתחברים גם לעולמו של עידו:

• חלוציות והתיישבות- האיילה מסמלת חיבור לאדמה, לטבע ולנופי הגליל העליון שבו הוקם הקיבוץ.
• תנועה, חיים וצמיחה- הקפיצה מבטאת חברה חיה ומתחדשת, השומרת על מורשתה אך ממשיכה לנוע קדימה.
• חיבור למקורות ולשם המקום- הלוגו נשען על הביטוי המקראי "איילת השחר", המסמל אור ראשון, תקווה והתחדשות.
• הרמוניה עם הטבע- האיילה מייצגת עדינות לצד עוצמה פנימית, חופש לצד שייכות וערכים, שהיו חלק מדמותו של עידו.

בין גני תקווה לאיילת השחר נפרש עולמו של עידו בין המרכז לצפון, בין קהילה להתיישבות, בין משפחתיות לחלוציות.
שני המקומות יחד עיצבו אדם שחי מתוך שורשים עמוקים, אהבת אדם, חיבור לארץ ותחושת שליחות.

שלדג וגולני

פסיפס העץ והשלדג מסמל את היחידות שבהן שירת עידו:

• העץ של גולני
• השלדג - יחידת שלדג

שורשים עמוקים לצד יכולת לעוף רחוק כוח, דיוק, ענווה ומסירות.

"גור אריה יהודה"

"גור אריה יהודה… כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו"

הפסוק מברכת יעקב ליהודה מסמל מנהיגות אחראית, עוצמה מרוסנת ואומץ מוסרי.

האריה אינו רק סמל של כוח אלא של הגנה, אחריות ויכולת לדעת מתי להילחם ומתי לשמור על שלום.

"והנה איש האלוהים בא מיהודה"

במקורות מזוהה עידו הנביא כאדם שעמד מול שלטון והשמיע קול של אמת וצדק גם מול סכנה.

השם "עידו" נושא עמו משמעות של עדות, התחדשות ואמונה בדרך  מורשת של אדם העומד בפרץ למען ערכיו.

"אז ישיר משה ובני ישראל"

עידו אהב את סיפורי התנ״ך ואת "נסיך מצרים" במיוחד.
הוא אהב את שירת הים וביקש מאביו ללמוד לשיר אותה בהגייה תימנית.

כששאלו אותו על מוצאו היה משיב בגאווה:

"מה זאת אומרת? אני תימני."

זו הייתה גאווה של שורשים, מסורת, משפחה וזהות.

המסר של הפסיפס

הפסיפס כולו מספר סיפור אחד:

על ילד שגדל להיות אדם של אור.
על מנהיג שהאמין באנשים.
על לוחם שפעל מתוך רגישות וחמלה, אהבת האדם והארץ.
ועל אהבה שממשיכה לחיות דרך המשפחה, החברים, הערכים והזיכרון.

כי גבורה אמיתית אינה רק כוח אלא היכולת להאיר לאחרים את הדרך