המחלקה למדעי כדור הארץ והסביבה
לפורטל הסטודנטיאליהחנות הוירטואלית
section-bottom

שולחנות הפסיפס

פסיפס של חיים, אהבה, מנהיגות ותקווה

על שולחנות אלו שזורים סמלים, דמויות, נופים, פסוקים וסיפורים המשרטטים את דמותו של רס"ן עידו יהושע האדם, הבן, האב, הלוחם והמפקד.
כל אבן בפסיפס היא חלק ממסע חייו; כל צבע הוא ערך שליווה אותו בדרכו.

הפסיפסים מחברים בין עולמות שעיצבו את נפשו של עידו - ילדות ומשפחה, טבע וארץ, תנ״ך וסיפורי גבורה, סרטי ילדות ואהבת האדם.
הם מספרים סיפור על זהות, אחריות, חמלה, אומץ, נתינה ואהבה למולדת.

פסיפס השולחן הגדול עולם הערכים של הילדות

על השולחן ובבסיס המושבים משובצות דמויות מסרטים וסיפורים שליוו את ילדותו של עידו.
עבורו, אלו לא היו רק סרטים, אלא מצפן ערכי.

בדומה ל- "מלך האריות", נ"סיך מצרים", "למצוא את נמו" ו־"מולאן" גם סיפורו של עידו עוסק במסע פנימי של אדם המגלה מי הוא ומה אחריותו כלפי אחרים.

"מלך האריות" - מורשת, אחריות וזהות

סימבה לומד כי החיים אינם רק חופש והנאה, אלא שליחות ומחויבות לאחרים.
כך גם עידו - אדם שחי מתוך תחושת אחריות עמוקה למשפחה, לחברים, לעם ולמדינה.

"נסיך מצרים" - מנהיגות מוסרית

משה בוחר לעזוב נוחות אישית כדי לפעול למען אחרים.
גם עידו פעל מתוך ערכים ואמונה בדרך להיות במקום שבו צריך אותו, גם כשקשה.

"למצוא את נמו" - אהבה, רגישות וחמלה

הסיפור עוסק באהבה שאין לה גבול ובמסירות של הורה לילדו.
כך גם עידו - אדם של רוך, חום אנושי ויכולת לראות כל אדם באמת.

"מולאן" -אומץ להיות מי שאתה

מולאן פועלת מתוך אמת פנימית ואהבה למשפחתה.
גם עידו פעל מתוך נאמנות לערכיו ומתוך רצון להגן ולעזור.

החוט המשותף

בכל הסיפורים הללו הגיבור עובר מסע: מילדות לבגרות, מפחד לאחריות, מחיפוש זהות לגילוי של שליחות, מעצמו אל האחרים, וזהו גם סיפורו של עידו.

הערכים העולים מן הפסיפס: אהבת אדם, נתינה, רגישות, אומץ, נאמנות, תקווה ואור גם ברגעים קשים, אהבת הארץ והמולדת

הם מזכירים לנו שגבורה אמיתית מתחילה בלב.

"צ'יפו" - מגע של המשכיות

על השולחן מופיעות כפות ידיו של איתן, בנו הבכור של עידו, שנולד שלושה חודשים לאחר נפילתו.
שבוע לפני נפילתו בחר עידו את שמו.

לצד כפות הידיים מופיעות המילים שכתב לזיו רעייתו בזמן ההיריון, כשכינו את בנם "צ'יפו".
זהו סמל לרוך, למשפחה ולחיים שעידו חלם לבנות באהבה גדולה.

נופי הבית - הירדן והחרמון

מרחבי הצפון, הרי החרמון ונהר הירדן היו חלק מנוף ילדותו של עידו  המקום שבו טייל, אהב וחי.

לצד נופי הבית מופיע הפסוק מספר יהושע:

"וישכם יהושע בבוקר ויסעו מהשיטים ויבואו עד הירדן הוא וכל בני ישראל וילונו שם טרם יעברו"

הפסוק מבטא ערכים של מנהיגות, אחריות והכנה: דוגמה אישית, אחריות לכלל, עצירה והתבוננות לפני משימה גדולה, מעבר מן המוכר אל הייעוד

כמו יהושע על הירדן גם עידו ידע להוביל מתוך שקט, אחריות ונחישות.

על המגרש - גליל עליון ומכבי תל אביב

עידו גדל כשחקן במחלקת הנוער של הפועל גליל עליון אך ליבו היה גם עם מכבי תל אביב.

הספורט עבורו היה הרבה מעבר למשחק, הוא היה בית לערכים של התמדה, עבודת צוות, נחישות וחברות.

"הברווזון המכוער"

הסיפור של ה"ברווזון המכוער" מסמל קבלה עצמית, אמונה פנימית ומציאת מקום בעולם.

הוא מזכיר שכל אדם נושא בתוכו יופי ופוטנציאל גם אם הדרך אליהם עוברת בדידות, קושי וחיפוש זהות.

"וגר זאב עם כבש"

חזונו של הנביא ישעיהו:

"וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ"

מסמל שלום, חמלה וריסון כוח.
זהו חזון של עולם שבו החזק מגן על החלש, והכוח נועד ליצור ביטחון ולא פחד.

גני תקווה ואיילת השחר

מקומות משמעותיים עבור עידו ושהשפיעו על חייו - "גני תקוה" ו"איילת השחר" נוכחים בפסיפס דרך סמלי המקום והערכים שהם מייצגים: קהילתיות, חלוציות, צמיחה והתחדשות, חיבור לארץ, משפחתיות ושייכות.

לוגו גני תקווה - קהילה, שורשים וצמיחה

גני תקוה היא חלק עמוק מסיפור חייה של משפחת יהושע.
משפחתו של עידו נמנתה עם ותיקי היישוב וממייסדיו. אביו, יהודה, נולד, גדל והתחנך בגני תקווה עוד בימיה כמועצה מקומית קטנה שמנתה בראשית דרכה כאלף תושבים בלבד, ובהם משפחות עולים מתימן, ביניהן גם משפחתו של עידו.

זה היה יישוב בעל אופי משפחתי וקהילתי, מקום שבו כולם הכירו זה את זה, חיו בקרבה אנושית ובתחושת שייכות עמוקה.
גם לאחר שגדלה והפכה לעיר, נשארה גני תקווה עבור עידו מקום של משפחה, זיכרונות ושורשים.

עידו נהג לבלות בעיר עם אחייניו, לבקר את סבו וסבתו מצד האב, את דודיו, דודותיו ובני המשפחה המורחבת.
במקום שבו הוקם הגלעד השתרעו בעבר פרדסים, שבהם טייל בילדותו בין העצים והשבילים. למקום הייתה עבורו זיקה רגשית וערכית עמוקה.

הלוגו של גני תקווה הן הישן והן החדש לאחר הפיכתה לעיר מבטא ערכים רבים שאפיינו גם את דמותו של עידו:

  • קהילתיות וחיבור - הצורות המשתלבות זו בזו מזכירות בתים וחלונות המחוברים יחד, כסמל לסולידריות, קרבה אנושית ותחושת בית.
  • צמיחה והתחדשות- שילוב הצבעים ירוק, כחול וכתום מסמל טבע, התפתחות, חיוניות ואופטימיות.
  • גיוון והכלה- ריבוי הצבעים והצורות מבטא חברה מגוונת החיה יחד בהרמוניה ובכבוד הדדי.
  • דינמיות ומבט לעתיד- הקווים המודרניים משקפים התחדשות, עשייה ויכולת לצמוח מבלי לאבד את השורשים.
  • איכות חיים ותרבות- הלוגו משדר אנושיות, אסתטיקה ותחושת "גובה עיניים", לא סמל של סמכות מרוחקת אלא של קהילה חיה ומחוברת.

כך גם עידו  אדם של אנשים, שחיבר בין ערכים של משפחתיות, צניעות, חיבור לאדם ולאדמה, לצד שאיפה להתקדמות, עשייה ונתינה.

לוגו קיבוץ "איילת השחר" - חלוציות, שייכות והמשכיות

"איילת השחר" היה עבור עידו הרבה מעבר למקום מגורים זה היה נוף ילדותו, בית נפשי ומקור זהות עמוק.

משפחתו מצד אמו, רקפת, היא ממשפחות ותיקי הקיבוץ, ורקפת עצמה היא דור שלישי במקום.
המשפחה עברה לצפון כאשר עידו היה בן שש, והוא גדל והתחנך בקיבוץ, מוקף בטבע, בערכי ההתיישבות ובתחושת הקהילה שאפיינה את המקום.

לעידו היה קשר מיוחד לסבו רמי, איש ערכי, מבוני הארץ, קצין ומפקד בצבא בראשית ימי המדינה. עבור עידו היה הסב דמות מעוררת השראה ומודל לחיקוי של אחריות, צניעות, אהבת הארץ ומנהיגות.

לוגו הקיבוץ, הכולל צללית של איילה בקפיצה, מבטא רעיונות עמוקים המתחברים גם לעולמו של עידו:

  • חלוציות והתיישבות- האיילה מסמלת חיבור לאדמה, לטבע ולנופי הגליל העליון שבו הוקם הקיבוץ.
  • תנועה, חיים וצמיחה- הקפיצה מבטאת חברה חיה ומתחדשת, השומרת על מורשתה אך ממשיכה לנוע קדימה.
  • חיבור למקורות ולשם המקום- הלוגו נשען על הביטוי המקראי "איילת השחר", המסמל אור ראשון, תקווה והתחדשות.
  • הרמוניה עם הטבע- האיילה מייצגת עדינות לצד עוצמה פנימית, חופש לצד שייכות וערכים, שהיו חלק מדמותו של עידו.

בין גני תקווה לאיילת השחר נפרש עולמו של עידו בין המרכז לצפון, בין קהילה להתיישבות, בין משפחתיות לחלוציות.
שני המקומות יחד עיצבו אדם שחי מתוך שורשים עמוקים, אהבת אדם, חיבור לארץ ותחושת שליחות.

שלדג וגולני

פסיפס העץ והשלדג מסמל את היחידות שבהן שירת עידו:

  • העץ של גולני
  • השלדג - יחידת שלדג

שורשים עמוקים לצד יכולת לעוף רחוק כוח, דיוק, ענווה ומסירות.

"גור אריה יהודה"

"גור אריה יהודה… כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו"

הפסוק מברכת יעקב ליהודה מסמל מנהיגות אחראית, עוצמה מרוסנת ואומץ מוסרי.

האריה אינו רק סמל של כוח אלא של הגנה, אחריות ויכולת לדעת מתי להילחם ומתי לשמור על שלום.

"והנה איש האלוהים בא מיהודה"

במקורות מזוהה עידו הנביא כאדם שעמד מול שלטון והשמיע קול של אמת וצדק גם מול סכנה.

השם "עידו" נושא עמו משמעות של עדות, התחדשות ואמונה בדרך  מורשת של אדם העומד בפרץ למען ערכיו.

"אז ישיר משה ובני ישראל"

עידו אהב את סיפורי התנ״ך ואת "נסיך מצרים" במיוחד.
הוא אהב את שירת הים וביקש מאביו ללמוד לשיר אותה בהגייה תימנית.

כששאלו אותו על מוצאו היה משיב בגאווה:

"מה זאת אומרת? אני תימני."

זו הייתה גאווה של שורשים, מסורת, משפחה וזהות.

המסר של הפסיפס

הפסיפס כולו מספר סיפור אחד:

על ילד שגדל להיות אדם של אור.
על מנהיג שהאמין באנשים.
על לוחם שפעל מתוך רגישות וחמלה, אהבת האדם והארץ.
ועל אהבה שממשיכה לחיות דרך המשפחה, החברים, הערכים והזיכרון.

כי גבורה אמיתית אינה רק כוח אלא היכולת להאיר לאחרים את הדרך

פסיפס השולחן הקטן - משחק, טבע והמשכיות

במרכז השולחן משולב לוח שחמט ודמקה, שנועד ליצור פינת מפגש ומנוחה עבור משפחות, ילדים, מטיילים ועוברי אורח, מקום לעצור בו לרגע, לשבת יחד, לשוחח ולשחק.

לוח המשחק מסמל יותר ממשחק עצמו.
השחמט והדמקה מבטאים מחשבה, סבלנות, אחריות וקבלת החלטות, ערכים שליוו את עידו לאורך חייו, כלוחם, כמפקד וכאדם.
הם גם מזכירים את החשיבות של זמן אנושי פשוט: רגעים של יחד, של חיוך ושל קרבה בין אנשים.

סביב הלוח משולבים סמלי היחידות שבהן שירת עידו, תחנות במסע חייו, המייצגות מסירות, שליחות ואהבת הארץ.

אלמנטים בשולחן הקטן

הפסיפסים שעל השולחן והמושבים יוצרים יחד מרחב של חיים: מקום שבו זיכרון פוגש משחק, טבע פוגש משפחה, וכאב פוגש תקווה.

חרציות

בפינות השולחן מופיעים פסיפסים של חרציות. בדיוק במקום שבו נפל עידו צמחו חרציות רבות, וחלק מהן נאספו ויובשו בידי בני משפחתו ואשתו. החרצית, הפורחת בפשטות ובאור, הפכה לסמל של זיכרון, חיים והמשכיות, יופי שצומח גם מתוך כאב.

"והיה כנחל איתן"

המילה "איתן" נושאת משמעות עמוקה במיוחד. היא מסמלת כוח פנימי, יציבות, זרימה מתמשכת ושקטה, תכונות שאפיינו את עידו. "איתן" הוא גם שמו של בנו הבכור, שנולד כשלושה חודשים לאחר נפילתו של עידו, שם שנבחר על ידו שבוע בלבד לפני שנפל. הנחל מסמל את המשכיות החיים, זרם שאינו נפסק, זיכרון שממשיך לנוע מדור לדור, ואהבה שנשארת נוכחת גם לאחר האובדן.

צמחים ובעלי חיים מא"י

הדוכיפת - הציפור הלאומית של ישראל, המסמלת חיבור לארץ, לטבע ולשורשים. זוג עגורים - סמל לזוגיות, נאמנות, משפחתיות ונדידה משותפת לאורך הדרך. העגורים היו חלק מנופי ילדותו של עידו בצפון הארץ והפכו לסמל של אהבה וקשר עמוק למשפחה ולטבע. צמחי בר ונופי טבע - המבטאים את אהבתו של עידו לארץ ישראל, למרחבים הפתוחים וליופי הפשוט של הטבע המקומי.

יחידות שלדג ו 669 הן יחידות העילית של חיל האויר הישראלי, המאוגדות כיום תחת כנף 7 לכל אחת מהן סמל ייחודי המשקף את אופי פעולתה.

 

סמל יחידה 669, המציג חתול שחור בעל עיניים ירוקות, נבחר בשל מספר תכונות של החתול המקבילות לאופי היחידה:

  • נחיתה על הרגליים: בדומה לחתולים שתמיד "נופלים על הרגליים", לוחמי היחידה נדרשים ליכולת אלתור ויציאה מכל מצב מורכב אליו הם נקלעים במהלך חילוצים.
  • תשע נשמות: דימוי זה מתחבר לייעוד המרכזי של היחידה – הצלת חיים בתנאים קיצוניים.
  • זריזות וחשאיות: החתול מסמל תנועה שקטה, חשיבה מהירה וחדות, שהן תכונות קריטיות לחילוץ קרבי מעבר לקווי האויב.
  • חריגה מהמסגרת: בסמל המקורי, החתול "חורג" מעט מהעיגול המקיף אותו, מה שמסמל את הצורך בפריצת גבולות ובמציאת פתרונות יצירתיים בשטח.

בנוסף, מספר היחידה (669) נבחר כמחווה לניקולס וינטון, שהציל 669 ילדים מצ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם השנייה.

  • הסמל- ציפור שלדג
  • המשמעות- השלדג נבחר כסמל בשל שיטת הציד שלו הוא מאתר את טרפו ממרחק רב ממתין לרגע הנכון לצלול אליו במהירות ובזווית מפתיעה.
  • סמל יחידת שלדג, המציג את ציפור השלדג, נבחר בשל הדמיון בין אופי הציד של הציפור לבין אופי הפעילות המבצעית של היחידה.
  • הסמל והשם מייצגים מספר עקרונות לחימה מרכזיים:
  • הפתעה וצלילה למטרה-בדומה לציפור השלדג שצוללת במהירות ובחדות מהאוויר כדי לתפוס את טרפה במים, לוחמי היחידה שואפים להגיח במפתיע, לבצע את המשימה בדיוק רב ולהיעלם.
  • מהירות ודיוק- הדימוי של הציפור מסמל פעולה מהירה וכירורגית שאינה מותירה עקבות.
  • שורשים היסטוריים- מקור השם מיוחס לעיתים לציטוט של דייוויד סטרלינג, מייסד יחידת ה-SAS הבריטית (שהיוותה השראה ליחידה), שאמר כי יחידתו תרד על האויב "כמו שלדג היורד על טרפו"

הסמל של בית הספר לכוחות אוויר מיוחדים (כא"ם), השייך לכנף 7 של חיל האוויר, מעוצב בצורת עיגול בעל רקע כחול כהה.

הסמל כולל את המרכיבים הבאים:

  • לפיד בוער: ממוקם בחלקו העליון של הסמל, ומסמל את הלמידה, ההדרכה והעברת הידע בבית הספר.
  • צורות גיאומטריות משולבות: שני משולשים המשולבים זה בזה ויוצרים מעין צורה של יהלום או מגן דוד מופשט, המדגישים את החיבור בין היחידות המיוחדות השונות תחת קורת גג אחת, כמו כן את הדינמיות, החדות והחתירה למטרה של הלוחמים במבצעים מיוחדים בעומק שטח האויב.
  • השילוב בין הצורות- מייצג את "בית הספר האחוד" המקום שבו כל המקצועות המיוחדים של חיל האויר נפגשים כדי לייצר שפה משותפת, למידה רוחבית ושיפור איכות ההדרכה.
  • הצבע הכחול (הרקע)- מסמל את השייכות לזרוע האוויר והחלל.
  • הלפיד/הלהבה (במרכז הסמל)- מסמל את תחום ההדרכה והעברת הידע. הלפיד הוא סמל מסורתי להדרכה המאיר את הדרך לדור הלוחמים.

בית הספר הוקם בשנת 2022 תחת כנף 7 כחלק ממהלך ארגוני רחב בחיל האוויר לאיחוד הכשרת לוחמי הכוחות המיוחדים, בהם לוחמי יחידת שלדג, יחידת  669 ויחידת הנחיתה הקדמית, כשהמטרה נועדה להעלאת האפקטיביות המבצעית על ידי מיסוד ערכים של מקצועיות, שותפות גורל ויכולת התאמה למציאות המשתנה.

סמל חטיבת גולני הוא אחד הסמלים המזוהים ביותר בצה"ל, והוא מייצג את הקשר העמוק של החטיבה לאדמת המדינה.

מרכיבי הסמל ומשמעותם:

  • העץ - במרכז הסמל עומד עץ (לרוב מזוהה כעץ זית, אם כי יש הטוענים שמדובר בעץ אלון) בעל ענפים רחבים ושורשים עמוקים. העץ מייצג את עוצמת החטיבה, את שורשיותה ואת הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין הלוחם למולדת.
  • השורשים- בניגוד לסמלים אחרים, שורשי העץ בולטים וחשופים, מה שמסמל את היותה של החטיבה חטיבת החי"ר הסדירה הראשונה של צה"ל (חטיבה 1) המחוברת לאדמה.
  • צבעי הסמל-
    • ירוק: מסמל את הגנת המולדת ואת אזורי הפעילות המיוערים והפוריים בצפון הארץ.
    • צהוב: מייצג את אזורי הלחימה המדבריים בדרום.
  • צורה מרובעת-תג היחידה של גולני הוא היחיד בצה"ל שצורתו מלבנית/מרובעת (ולא צורת מגן או עיגול). הסיבה לכך היא הרצון לא לקטוע את ענפי העץ ושורשיו בתוך מסגרת צרה, כדי להציגו במלוא הדרו.

הקשר בין הסמל לכומתה החומה של גולני הוא ישיר ומסמל את הערך המרכזי של החטיבה: הקשר לאדמה.

הנה כמה עובדות מעניינות על בחירת הצבע:

  • צבע האדמה- החום נבחר כדי לייצג את אדמת המדינה שעליה הלוחמים מגינים ובה הם נלחמים. זה מתחבר לשורשי העץ שבתג היחידה.
  • המעבר מהכומתה הזית- עד שנת 1976, לוחמי גולני חבשו כומתת זית רגילה (כמו כל חיל הרגלים אז). הלוחמים דרשו צבע ייחודי שיבדיל אותם וייצג את אופי החטיבה "העממית" והשורשית.
  • הצבע המקורי שבוטל- בתחילה הוצעה לחטיבה כומתה בצבע חרדל, אך היא נדחתה על ידי החיילים. לבסוף נבחר הצבע החום, והוא הפך לסמל של גאווה יחידתית.
  • הכינוי "גולני שלי"- הצבע החום הפך לחלק בלתי נפרד מהמיתוס של החטיבה, שמדגישה תמיד את היותה חטיבה של "לוחמים מהשטח".
  • גולני הייתה חטיבת החי"ר הראשונה שקיבלה כומתה בצבע ייחודי לה, ורק אחריה קיבלו הצנחנים (אדום), גבעתי (סגול) והנח"ל (ירוק בהיר) את הצבעים שלהם.

 

 

בה״ד 1 הוא המקום שבו לוחמים הופכים למפקדים.

סמל בה״ד 1 משלב חרב וענף זית.

החרב מסמלת:

  • אחריות פיקודית
  • נכונות להילחם ולהגן
  • סמכות ומנהיגות

ענף הזית מסמל:

  • מוסריות ואנושיות
  • ריסון הכוח
  • אחריות כלפי האדם והחברה

השילוב בין החרב לענף הזית מבטא את תפיסת המנהיגות בצה״ל,
מפקד אינו נמדד רק בכוחו, אלא ביכולתו להוביל אנשים מתוך דוגמה אישית, אחריות וערכים.

בה״ד 1 מסמל את המעבר מלוחם הפועל עבור עצמו — למנהיג האחראי על אחרים.