מי היה עידו
עידו יהושע, בן לרקפת ויהודה, אח לדור ואח לעומרי מצד אביו.
אביו, יהודה יהושע, נולד, גדל והתחנך בגני תקוה, ומשפחתו נמנית עם ותיקי ומייסדי העיר. שירת שנים רבות בשירות הקבע, ובתפקידו האחרון היה מפקד בית הספר החילי של משמר הגבול בדרגת תת־ניצב.
עידו נולד בבית החולים אסף הרופא, ובגיל שש עברה משפחתו לקיבוץ איילת השחר – המקום בו גדלה אמו. כעבור שנתיים עברה המשפחה להתגורר במושב משמר הירדן הסמוך לקיבוץ איילת השחר.
עידו גדל על ערכים של אהבת הארץ ואהבת האדם. כבר מגיל צעיר ראה את עתידו בשירות משמעותי למען המדינה, ושאף להשתלב ביחידות המיוחדות, להוביל ולפקד – מתוך רצון להשפיע, להצמיח אנשים ולחזק את סביבתו.
הוא היה ילד שובב, תכול עיניים וזהוב שיער, עם קסם אישי יוצא דופן שמשך אליו את כולם. לצד השובבות והחיוך, ניחן בעומק ערכי נדיר – טוב לב, נתינה, יושרה, אחריות ונחישות. ערך האדם היה עבורו מעל הכול. הייתה בו רגישות מיוחדת לראות מעבר למה שנראה לעין, לזהות את הצורך האמיתי של האדם שמולו – ולפעול בדיוק שם.
עידו היה איש של אנשים – חברתי, משפיע, נערץ ומודל לחיקוי.
הייתה לו היכולת הנדירה לגעת באנשים ולסחוף אחריו, בצניעות, בנועם, בחיוך ובעוצמה. הוא הנהיג לא מכוח הדרגה, אלא מכוח אישיותו. פקודיו וחבריו הלכו אחריו מתוך אמון עמוק ואהבה.
הוא היה גם איש של ניגודים: מצד אחד רציני, אחראי ויסודי, ויש שיאמרו פרפקציוניסט; ומנגד שובב, מלא הומור, לא צפוי ומלא חיים.
אהב לשחק כדורסל, לטייל ברחבי הארץ ולהיות עם אנשים. אהבת המולדת הייתה עבורו עמוקה ומשמעותית, והיא הייתה הכוח המניע בחייו.
במהלך שירותו הצבאי הצטיין בכל תפקיד. הוא התגייס ליחידה 669, יצא לקורס קצינים, ושירת כמ"מ וכמ"פ בגדוד 51 של גולני. בהמשך עבר לתפקידי פיקוד ביחידת שלדג, ובתפקידו האחרון שימש כמפלג הכשרות של הכוחות המיוחדים בבית הספר של חיל האוויר. לאורך הדרך קיבל אותות הצטיינות ממפקדי אוגדה, פיקוד ומפקד חיל האוויר.
עידו ראה את עתידו ממשיך במסלול ביטחוני או חינוכי, מתוך רצון עמוק להשפיע על החברה הישראלית. אחד הדברים הבולטים בפועלו היה אהבת האדם והמחויבות לרווחתו ולהתפתחותו – תכונה שבאה לידי ביטוי בכל תחנות חייו, מילדותו ועד לפיקודו כמפקד.
בשנה האחרונה לחייו, המציאות בישראל הטרידה אותו במיוחד. הוא הרבה לעסוק בתרבות השיח והדגיש את חשיבות האחווה והרעות. הוא התריע מפני הסכנות שבפילוג ושנאת חינם, ודיבר על כך עם חבריו, פקודיו ובני משפחתו. בין היתר הפיץ את המאמר “דור שלוש: המבחן הגדול ביותר בהיסטוריה היהודית”, שעסק באחריות הדור שלנו לשמור על אחדות העם, מתוך הבנה היסטורית עמוקה של גורל העם היהודי.
עידו האמין שאין דבר כזה “בלתי אפשרי”. מבחינתו – הכול אפשרי, בכוח האמונה, הנחישות והיצירתיות. הוא נהג לומר שגם כשנופלים לבור העמוק ביותר, כזה שנראה שאין ממנו מוצא – תמיד ניתן להיחלץ ממנו בכוח הרוח והאמונה וכשנצא נהיה תמיד מחוזקים יותר.
עידו נשא לאישה את זיו. כשנפל בקרב, זיו הייתה בחודש השישי להריונה. שלושה חודשים לאחר מכן נולד בנם, איתן שם שעידו בחר עבורו עוד בחייו שבוע לפני נפילתו.
עידו נפל בקרב ביום הולדתה של זיו.
גם ברגעים הקשים ביותר – רוחו, אמונתו ואהבת האדם שהנחיל ממשיכות לחיות, להאיר ולהוביל דרך לכל מי שפגש בו ולכל מי שימשיך ללכת לאורו.
