תצוגה J: עלוקות, כוסות רוח

1. צנצנת לעלוקות: דגם אנגלי מראשית המאה ה-19
(העתק).
2. שתי צנצנות לעלוקות: איטליה, סביב 1850, עשויות
זכוכית שקופה וכחולה.
3. צינורית לעלוקות: סביב 1880, נועדה לאפשר הנחה
מדויקת של עלוקה על האזור האנטומי הרצוי
(כולל שפתיים, טחורים וכדומה). כלי זה משמש
באופן דומה גם כיום במיקרו-כירורגיה, בהקשר של
שתלים ומתלים (ראו בצנצנת פלסטיק עם פורמלין).
4. צנצנת זכוכית: שימשה להובלת עלוקות אל
המטופל, סביב 1800.
5. ארבע כוסות רוח: סביב 1850.
6. "לבנסווקר" (Lebenswecker) של באונשיידט:
(בגרמנית: "מעורר החיים"), סביב 1850. עשוי מעץ
"ליגנום ויטה" (סוג של עץ קשה במיוחד) וכולל 30
מחטים חדות. הכלי נועד לנקב את העור לצורך
"כוסות רוח רטובות" (הקזת דם), על ידי הנחת
כוס הוואקום מעל האזור המנוקב.