גלריית הסנאט

 [כאשר] ניתן לראות את השלם במקטע אחד זעיר [...]
אין צורך בנקודת מבט אוניברסלית כדי לערוך בחינה מדוקדקת.
- ז'אק רנסייר

תערוכה זו מציגה אוסף עבודות במגוון מדיומים. התערוכה היא תוצר של שמונה חודשי עבודה של סטודנטיות וסטודנטים במחלקה לאמנויות, שהתנסו בחשיבה על אמנות עכשווית. הסוגיות שהניעו את תהליכי היצירה כללו מגוון נושאים בוערים כגון דיכוי נשים, מאבקים סביבתיים, אפליה, אלימות בחברה, משברי זהות ומודלים מעוותים של יופי וצרכנות.

העבודות מזכירות לנו כי שפה וטכנולוגיות ייצוג אינן בהכרח מאפשרות להתעלות מעל עוולות. לעיתים הן מתפקדות כמעין שותפות לפשע, ובמקרים אחרים אפילו מקצינות את חוסר הצדק. התערוכה מפגישה בין עולמות הנתפסים בקונפליקט מתמיד - בין עמדות מנוגדות, דחפים סותרים ותפיסות עולם מתחרות. עם זאת, נדמה שדווקא המעבר אל שפת האמנות הופך את השהייה בחלל התערוכה להזדמנות. הצפייה בעבודות מזמנת את הצופה לחוות ריבוי קולות, תוך התנגדות לפילוג, לחשיבה סטראוטיפית ולצרות מחשבה, באופן המנכיח את יכולתה של האמנות להתעלות מעל הגבלות שרירותיות.

ד״ר מעין אמיר ואריאל אסאו, מנחי הקורס

מציגים: אריאל ברלינגר, גל בן הרוש, ז'אנ​ה בוגדנוב, חן אודלסמן, יעלי כץ, ליהי גוטגליק, נועה מילוא, עדיאל גואטה, עדן אלעמור, צופית, ליבמן, שני גורביץ, תות קיבוביץ, תסנים חטיב, אחאב רון, איתי דור, אמג'אד אבו ריאש, חן מזל רוס, מאיה שיפרין, מוחמד יאסין, מירי ברנוב, סיון פנחס, פז יערי, תימא עמאר, תמר אזולאי, תמר סקולני

נעילת התערוכה: 31 באוגוסט​​​ 2022

באוצרות וינטלטור

אומניות ואומנים משתתפים: הדס אורבך, מור אפגין, איתן בן משה, דועאא בדראן, יצחק גולומבק, מיכאל גיטלין, רוני דורון, מיכאל דרוקס, נחום טבת, עודד יונס, קרולינה להן, לי נבו, תמרה סטראנו, נועה שוורץ, איתמר שטמלר, עירא שליט, ישי שפירא קלטר.

התערוכה הקבוצתית ״צורה מדוברת״ בוחנת גישות, דימויים, נושאים, פלטות צבע, סגנונות, חומריות, תבניות, מנגנוני תליה ומחברים שטופלו במדיום האסמבלז׳ והתבליט. 

ישי שפירא קלטר, האומן שאצר את התערוכה "צורה מדוברת", חי ועובד בתל אביב-יפו, הוא אמן ומייסד חלל התערוכות הנודד וינטלטור. הוא השתתף בתוכניות שהות אמן שונות ביניהן בסיטה אינטרנשיונל דז אר, פריז בשנת 2019 . את לימודי התואר השני סיים בתכנית הסטודיו של האנטר קולג׳, ניו יורק - תחת הדרכתו של תיאורטיקן האמנות פרופ׳ תיירי דה דוב. את לימודי התואר הראשון סיים בהצטיינות בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים ב-2013, במסגרת הלימודים השתתף בתכנית חילופי הסטודנטים באקדמיה לאמנות גבוהה סלייד בלונדון. עבודותיו של ישי שפירא קלטר הוצגו בחללים שונים בישראל ובעולם, בתערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות. ישי שפירא קלטר קיבל פרסים, מענקים ומלגות, ביניהם, מענק מחממת מפעל הפיס במשכן לאמנות עין חרוד, מענק מקרן רפפורט ומוזיאון תל אביב לאמנות, מענק לתערוכה מטעם ארטיס, מענקים מקרן רבינוביץ׳ והמפעל לפרויקטים מיוחדים של עיריית תל אביב, פרסי הצטיינות מטעם בצלאל, מלגת לימודים מטעם ג׳ין ואלברט נרקן, מלגה מהאנטר קולג׳, מענק מחקר מטעם אסיילום ארטס. 

וינטלטור הוא חלל תערוכות נודד שהוקם בדרום תל אביב באוגוסט 2017 על ידי האמן ישי שפירא קלטר. מאז ועד היום הציגו בוינטלטור כמאה אומניות ואומנים, צעירים, מבוגרים, וכאלו שעברו מן העולם במסגרת תשע עשרה תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות. וינטלטור מציג במסגרת תערוכות מוזיאליות, בגלריות, חללים שאינם למטרות רווח, בירידי אמנות והתפתחה בחללים ארעיים או נטושים, במרחבים ציבוריים, בסטודיאות של אומניות ואומנים, ותערוכות הוצגו בתל אביב, בריסל, באזל ופארוס. היוזמה עוסקת בקהילתיות, שיתופי פעולה והתארגנויות אמנותיות, כמו גם בכתיבה ותוצגה של אמנות בסמוך לתנאי היווצרותה, ביחס לאדריכלות המקומית, לאנשי השוליים, ליודעי הדבר ולציבור שנתקבל בה סתם כך במקרה.​

פתיחת התערוכה: 17/6/2021

נעילת התערוכה: 15/9/2021​​​​

מנחי הקורס:

ד"ר מעין אמיר, אריאל אסאו

מציגים:

איה אבו הלאל, סוג'וד אבו זקיקה, יאסמין אבו קוידר, עביר אגבארייה, שאהד אגבאריה, כליל אלטון, עורובה אלעטאונה, אלון ברזילאי, גריגורי ברמן, סמדר גרינבוים, שקד האן, מאיה ויניק, מרים חגאזי, שמואל חוטה, טליה יאיר, חן ירושלמי, אושרת ישראל, רביד כהן, אדוה כהן, גל לביא, נעמה מורן, פאטמה מחאגנה, שרה מסקנס, מנאר סבאח, טל ספטון, מוריה עבדייב, מור פרידמן, יוליה גור מלצר, ענת קינן, שרש טוב רינסקי.​

נעילת התערוכ​​ה - 11/6/2021

תערוכה זו תוכננה להיות תערוכת מחווה לפרופ' חיים מאור לרגל פרישתו לגמלאות בתום עשרים שנות עבודה במחלקה לאמנויות. בשנת הלימודים הקודמת, סטודנטים בקורס אוצרות בהנחייתה של ד"ר מעיין אמיר עמלו על אצירת תערוכה בגלריית הסנאט ובגלריית טרומפלדור וכתיבת קטלוג-ספר בשם "חיים מאור: ליקוי מאורות". פרופ' שרה אופנברג ארגנה כנס אודות פועלו של חיים מאור כאמן, כאוצר וכחוקר. האירועים החגיגיים היו אמורים להיפתח ולהתקיים ב-17 במרץ 2020. התפרצות וירוס הקורונה והסגר שהחל ימים אחדים קודם לכן מנעו את פתיחת התערוכות ואת קיום הכנס. אכן, מאז אנחנו שרויים במצב עולמי חדש של ליקוי מאורות.

התערוכה "ליקוי מאורות" בגלריה טרומפלדור מתרכזת בעבודות היסטוריות של מאור, זהה לזו שתוכננה במרץ 2020 והיא תוצג עד יוני 2020. אולם, התערוכה הנוכחית שכותרתה ״חפץ חיים״ בגלריית הסנאט שונה מעט מן התכנון המקורי. נוספו לה שני גופי עבודות (סרגלי מידות: אינוונטר, ו-עוטי המסכות, 2020) שיצר מאור  בתקופת הסגר הראשון. הן מוצגות כאן לראשונה. פרץ היצירה אל מול איום קיומי מחד, ומנגד שאלות על המתח שבין חיים לתהליכי חיפצון ושלילת אנושיות מגולמים בשם התערוכה.

כמו כן, בתערוכה זו מוצגות עבודות מתחילת דרכו האמנותית של מאור (אות קין, 1978) לצד עבודות מן השנים האחרונות (מ' מסומנת, הונג וההורים, 2020 ועוד). מושם בהם דגש רב על נושא המאפיין את עבודותיו – פעולת התיוג והסימון של בני אדם בשל סיבות שונות וההתבוננות של האמן ב'אחר' מתוך הומניות אמפטית מכבדת.

"מצב החירום" שנכפה על כולנו בשל המגיפה העולמית חידד והקצין התנהגויות אנושיות, לטוב ולרע. לצד גילויי סולידריות, עזרה הדדית, תמיכה וחמלה הגיחו השדים הנוראים של שנאה ואלימות כלפי ה'אחר' ברשתות החברתיות הווירטואליות ובמציאות הממשית. 'אות קין' הוסב ל'אות קורונה': אנשים תויגו על פי סימנים ותסמינים ("חולה מאומת", "מפיץ על", "מפר בידוד" וכדומה). לצד המגיפה הבריאותית ובשלה, היו כאלה אשר סומנו גם בשל היותם שייכים למגזר, מגדר, עמדה פוליטית ומצב קיומי כלכלי ("חרדי", "שמאלני", "מפגין אנרכיסט", "מובטל חדש" וכדומה).

באופן מעניין, עבודותיו של  מאור מאפשרות נקודת מבט מפתיעה על סוגיות מרכזיות אקטואליות ורלוונטיות לכאן ועכשיו, לצד היותן יצירות אמנות העוסקות בנושאים על-זמניים (מדרש תמונה על סיפורי התנ"ך; זיכרון אישי-משפחתי וזיכרון היסטורי-הגמוני; סיפורי משפחה; דיוקן עצמי ודיוקנאות של 'אחרים' וכדומה).

ד"ר מעיין אמיר, אוצרת התערוכה

סיור ויר​​טואלי בתערוכה »​

נעילת התערוכה: 31 באוגוסט 2020​

התקופה הנוכחית זכתה לכינוי חדש: ״עידן הריחוק החברתי״. מעניין כי לעיתים קרובות אמנות עכשווית דווקא עסוקה בניסיון לייצג מחדש את הפער, את החסר, כמו גם את ההוצאה מהכלל. תערוכה זו מציגה אוסף עבודות במדיומים מגוונים, תוצר של שמונה חודשי עבודה והתנסות של סטודנטים במחלקה לאמנויות בחשיבה על אמנות עכשווית. הסוגיות שהניעו את תהליכי היצירה כוללות מגוון נושאים בוערים כגון דיכוי נשים, מאבקים סביבתיים, אוטומטזיציה, ניכור ועוד. אך למרות המניעים השונים, משותפת לכולן תחושה של יצירתיות מתוך דחיפות להגיב. בהמשך לכך, הכוח לייצר דימויים, להצית את הדמיון, לעבור בין עולמות מבלי לדרוש מגע ממשי, ולהסתפק רק במבט ובמחשבה, מזכיר את יכולתה של האמנות להתעלות מעל הגבלות שרירותיות. 

ד״ר מעין אמיר ואריאל אסאו, מנחי הקורס

משתתפים: ולאא אלדאדא, אסף אוחנה, ניצן אלמוגי, חן בן צבי, יעל גנקין, ניצן הוניגמן, נוי וקיים, אסיל חטיב, חגית טרבלסי, טל יזדי, עדי רודל לביא, מירב ליברמן, רון מונסונגו, נגה מור יוסף, ענת מיכאלוב, יובל סופר, ירדן עוזרי, דינה צנז, אלה קובץ, מיכל קראטשטיין, שירלי רויטמן, נווית רום, נעה רופא, חמדה שטראוס, מאיה שמיר

פתיחת התערוכה: 5 בנובמבר 2019  | נעילת התערוכה: 8 במרץ 2020

אוצר: פרופ' חיים מאור

פרופ' מאור מספר על התערוכה: מרבדים מדברים בשפה חזותית של צבעים ושל צורות, של גדלים ושל תבניות, של חומרים, של סימנים ושל סמלים. בשפת הפיקטוגרמות של המרבדים ניתן לספר סיפורי שתי וערב באמצעות סימן בודד או קבוצת סימנים, או באמצעות סימן, המוכפל ומשוכפל בתוך תבנית מודולרית, ההופכת אותו מיחיד לרבים – למסר חדש. 

בעשרים השנים האחרונות אני מזהה תופעה מתרחבת: אמנים, הרואים בשטיח ובדימויו סמל לניסוח זהותם הלאומית, הדתית, המגדרית או התרבותית, בוחרים לספר את סיפוריהם האישיים, המשפחתיים, האתניים, הדתיים או הלאומיים באמצעות שטיחים שהם אורגים, או באמצעות דימויים של שטיחים, שהם מציירים, או מצלמים, הן בתצלומים נייחים (סטילס) והן בווידיאו. הם גם "מתרגמים" דימויים של שטיחים למדיומים קשיחים, דוגמת זכוכית צבעונית (ויטראז'), שיבוץ פורניר או גילוף בעץ. הסטת השטיח לאמצעים או לחומרים אחרים משנה הקשרים, משבשת משמעויות קודמות ומרמזת על משמעויות חדשות, בעלות אופי ביקורתי או פוליטי.

התערוכה "מרבדים מדברים" פורשת קשת עשירה זו של יצירה מרובדת באמצעות עבודותיהם של מספר אמנים עכשוויים מישראל ומרומניה. אין זו תערוכת מצאי וסיכום, אלא היא בבחינת קריאת כיוון והצבעה על תופעה אמנותית-תרבותית מרתקת, שיש בה ביטוי למהלך חיובי של גישור בין תרבויות בעידן של התגברות הבדלנות הלאומית והדתית.

המדיום המסורתי של אריגת שטיחים ידנית בנול הולך ונעלם לטובת שטיחים הנארגים באמצעות תוכנות וטכנולוגיות ממוחשבות. האם ישרוד בעתיד או שמא זוהי תערוכת רקוויאם לשטיח הידני? ימים יגידו.​​

מציגי​ם/ות:

פאטמה אבו-רומי, פואד אגבאריה,  אברהם אופק, תלמה אופק (ספיר), אנדי ארנוביץ,  אליהו אריק בוקובזה, ויקטוריה ברבקאר,מרים ברוק-כהן, ראמי גבארין, קן גולדמן,  אנה טריפוי, יוליאן מיכאלאקי,  מריה מיכאלאקי , עידו מיכאלי, נורה (אליאונורה) סטנשו, מוחמד סעיד כלש, אסד עזי, גונית פורת, אילנה רווק, מרגלית שלי, פאטמה שנאן דרע

פתיחת התערוכה: 13 ביוני 2019 בשעה 18:00 | נעילת התערוכה: 18 באוגוסט 2019

תערוכה זו מציגה אוסף עבודות במדיומים מגוונים, המהוות תוצר של שמונה חודשי עבודה והתנסות של סטודנטים/ות במחלקה לאמנויות בחשיבה על אמנות עכשווית. בבסיס התערוכה ניצבת שאלה על אודות המשמעות של יצירת אמנות, לקראת סופו של העשור השני של המאה ה-21. העבודות המוצגות כאן מנסות להגיב לסוגיה זו וזאת מתוך מחויבות להכרות והתדיינות עם תשובות לשאלות דומות שניתנו במהלך ההיסטוריה של האמנות. התערוכה מקיפה מגוון רחב של נושאים ביניהם התייחסות ליופייה של העיר באר-שבע והאזור בכלל, ליחסי הגומלין בין רגש לסדק, לאסתטיקה הנובעת משטחיות של מסרים פוליטיים, ביקורת סביבתית, שאלות על פמיניזם ועוד. בנוסף לאלו ובאופן בלתי נפרד, התערוכה מציעה לחשוב על המדיום האמנותי כאמצעי מתווך בעל פוטנציאל להראות מחדש לא רק את הסמוי אלא גם את הגלוי. ​

מנחי הקורס : ד״ר מעין אמיר ומר אריאל אסאו

מציגים/ות: אמירה אבו כף, סמאח אבו כף, ביאנה אבו עצא, פרדוס אבו פריח, נסר אבוסבית, מאי אברמוב, סיגל אדריאן, יקירה אהרונוף, שירה אריאל, ארגמן גזית, מייס גרה, איילת דהן, שרי דודי, ליהיא דקל, שחר חי, דובי חייט, דנה לביב, יעל לבון, אמאני מהדאוי, מיכל מור, אפרת מנחם, נעמה סדן, מור צפירה, קורין קומיסיונר, יעל רומני, הדר שהרבני, גלעד שי, מיכל שמיר​

פתיחת התערוכה: 12 במרץ 2019 בשעה 18:00 | נעילת התערוכה: 9 ביוני 2019

אוצרות: קורס אוצרות לתואר ראשון במחלקה לאמנויות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב בהנחייתה של גב' אלן גינתון

קטלוג התערוכה "לשון הציור" >>

אמנים/יות: אניסה אשקר, אסף בן צבי, עדו בר-אל, ג'ניפר בר לב, דגנית ברסט, מיכל גולדמן, דוד גינתון, יאיר גרבוז, דוד וקשטיין, מיכל נאמן, דוד ריב, פנינה רייכמן

הכירו את האמנים/יות >>

אוצרים/ות: תלמידי/ות קורס אוצרות בהנחיית אלן גינתון – מאי אברמוב, יקירה אהרונוף, שירי בן דוד, ארגמן גזית, נוי ג'ינו, יעל גנקין, איילת דהן, שרי דודי, ליהיא דקל, שחר חי, דנה לביב, מיכל מור, אפרת מנחם, נעה נעים, נעמה סדן, יעל פררה, מור צפירה, יעל רומני, הדר שהרבני, מיכל שמיר

היחסים בין הסימן החזותי (הדימוי) לסימן הלשוני מלווים את ההיסטוריה של האמנות מראשיתה. שני אופני הביטוי שזורים זה בזה בדרכים שונות, וקשה להצביע על תקופה, שבה הוויזואלי היה טהור או אוטונומי לחלוטין. בציורי הכדים היוונים מופיעים שמות הגיבורים לצד דמויותיהם המצוירות. כתבי היד של ימי הביניים הם אובייקטים, שבהם לוויזואלי ולטקסטואלי מעמד ותפקיד שווי ערך. גם כשנדמה, לכאורה, שהדימוי מופיע בטוהרתו, אפשר לראות שהסימן הלשוני לא נעלם.​

לקראת ראשית המאה ה-20 ולכל אורכה, עד לשיא באמנות המושגית, הפכו הסימן הלשוני, האות, המילה והטקסט השלם לחלק בלתי נפרד מן האמנות החזותית, ולפעמים אפילו לדימוי עצמו (אמנות מילים). מאז המחצית השנייה של המאה ה-19 החלו אמנים לתת שמות לעבודותיהם. בכך תרמו להפיכתם לרכיב מהותי בעבודה והחדירו נוכחות של ממד לשוני, תיאור של עבודה – אקפרזיס (Ekphrasis) – לצִדה.

גם באמנות הישראלית ההכרה באפשרויות הרבות, הגלומות בממד הלשוני בציור, היא תופעה של שנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת ושל חשיפה לאמנות האירופאית והאמריקאית. ראשיתה בעבודות איקוניות של אריה ארוך, שלמד ממרסל דושאן (Duchamp), מן הסוריאליסטים ומאמנות הפופ; המשכה בדור הבא, בציורים של רפי לביא, ובעיקר במופעים המוקדמים של האמנות המושגית בארץ בתערוכה "מושג + אינפורמציה", שאצר יונה פישר במוזיאון ישראל בירושלים
ב-1971, וכן ברצף של תערוכות מושגיות מבוססות-טקסט שהוצגו במחצית הראשונה של שנות ה-70. מקומה המרכזי של השפה באמנות המושגית העצים שני כיווני פעולה מנוגדים: מצד אחד אמנות פוליטית, שניזונה מן השינויים ומן השברים בחברה הישראלית לאחר מלחמת ששת הימים (1967) וביתר שאת – לאחר מלחמת יום הכיפורים (1973), ובה באה לידי ביטוי המחאה החברתית והפוליטית הגואה שהגיעה מכיוונים שונים, לעתים סותרים. לקראת אמצע שנות ה-70, בעבודות הדור השני של האמנים המושגיים, הופיעה גם מחויבות לנושאי מִגדר, דת, זהות אישית ותרבותית, קיפוח עדתי וחברתי, כחלק מן המחויבות לנושאים פוליטיים. מגמות אלה נמשכו לאורך העשורים הבאים, עד היום, במקביל להשתנות הדרמטית של החברה הישראלית. מצד אחר בלט באמנות המושגית גם, ואפילו קודם לכול, ממד פורמליסטי יותר של רפלקסיה עצמית – עיסוק באמנות עצמה.

בתערוכה "לשון הציור: אמנות וטקסט בציור הישראלי" מוצגות עבודות של 12 אמנים/יות ישראלים, המכילות בתוכן שילוב של טקסט ודימוי. הטקסט יכול להיות ציטוט, ציטוט משובש, טקסט אישי, פואטי או שעשוע ובדיחה לשונית. טווח הקשרים בין הוויזואלי למילולי נע בין המסבירני לאניגמטי ובין המַשלים לסותר.