ד"ר פרידה אבו-ראס
המחלקה לעבודה סוציאלית ע"ש שרלוט ב' וג'ק ג' שפיצר, הפקולטה למדעי הרוח והחברה
החיים שלי לפני אב"ג:
נולדתי בכפר קלנסווה שבמשולש, ושם גם גדלתי וסיימתי את לימודיי בתיכון. מיד לאחר מכן התחלתי את לימודיי לתואר ראשון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב – חוויה שהייתה עבורי מפגש ראשון עם עולם רחב יותר, מחוץ לכפר ולמעגל המשפחתי והחברתי המוכר לי .בהמשך למדתי לתואר שני ושלישי באוניברסיטת חיפה, בחוג לבריאות נפש קהילתית. לאחר מכן נסעתי לארצות הברית לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת הרווארד, במחלקה לבריאות הציבור, בתמיכת שתי מלגות יוקרתיות – מלגת פולברייט ומלגת ות״ת לנשים מצטיינות באקדמיה.
למה דווקא אב"ג?
כי זה בעצם הבית הראשון שלי. כאן גיליתי לראשונה את התשוקה שלי למחקר וכאן עשיתי את הצעדים הראשונים בעולם האקדמיה. לכל פינה באוניברסיטה יש עבורי זיכרון – אישי ומקצועי. זה גם המקום שבו פגשתי שתי חברות קרובות שהפכו עבורי למשפחה וליוו אותי לאורך הדרך, מסטודנטית בת 18 למרצה בכירה באותה אוניברסיטה. מעבר לחיבור האישי, היה לי חשוב במיוחד להצטרף למחלקה לעבודה סוציאלית, בזכות האווירה החמה והתומכת שבה, ובגלל הזיקה העמוקה בין הערכים והעשייה של המחלקה לבין הדרך המקצועית והאישית שלי.
מה אני חוקרת?
אני חוקרת בריאות נפש בקרב קבוצות מוחלשות ואנשים החיים במצבי מלחמה וקונפליקט מתמשך. תחום ההתמחות שלי הוא אוריינות בריאות נפש (Mental Health Literacy) – מושג שכולל גם ידע אובייקטיבי על בריאות נפש, וגם אמונות, תפיסות ודעות אישיות. אני בוחנת כיצד אוריינות זו משפיעה על התנהגויות בריאות ועל פנייה לעזרה, וכן על תוצאות בריאותיות. המחקרים שלי מראים כי המושג הזה לא תמיד מתאים כפי שהוא לאוכלוסיות שונות, במיוחד לאנשים החיים באזורי קונפליקט, ולכן יש צורך לחשוב עליו מחדש ולהתאים אותו להקשרי החיים שלהם. זהו אחד הפרויקטים המרכזיים שאני עוסקת בהם כיום. בנוסף, אני מתעניינת גם בשאלה רחבה יותר: איך נוצר ידע במדעי החברה ובבריאות הנפש. מי מייצר את הידע, מי מממן אותו, אילו מוסדות מעורבים ואילו מושגים משמשים לתיאור המציאות.
תובנה שלי מתחום המחקר שלי:
אחת התובנות המרכזיות שלי היא שידע הוא לא תמיד אובייקטיבי כמו שאנחנו נוטים לחשוב. גם במחקר, הידע שאנחנו מייצרים מושפע ממי שמייצר אותו, מאיפה הוא מגיע, אילו קולות נשמעים ואילו לא. זה בולט במיוחד כשמדובר בקבוצות מוחלשות, שלעיתים קרובות פחות מיוצגות במחקר, או שמדברים עליהן מבחוץ ולא מתוך החוויה שלהן.
משהו שלא כתוב ב-CV שלי:
יש לי שתי בנות מדהימות, טוליפ בת ה-11 ויסמינה בת ה-8. יש בינינו קשר מיוחד ואנחנו קצת כמו “קבוצת בנות” קטנה – אוהבות לבלות יחד, לראות סדרות, לבשל ולעשות שופינג. מעבר לזה, אנחנו גם מקור כוח אחת לשנייה, תומכות, מפרגנות וגדלות יחד. הן חלק בלתי נפרד מכל צעד שאני עושה ואני מרגישה ברת מזל לחוות אימהות לשתי בנות כל כך חזקות ומיוחדות.
מקור השראה:
אבא שלי הוא מקור ההשראה הגדול ביותר שלי. הוא נולד ב־1948 וגדל כפלסטיני בצל מלחמות ואתגרים רבים שלא אפשרו לו להמשיך את לימודיו למרות רצונו העז. למרות זאת, הוא לא ויתר. בעקשנות, במסירות ובהקרבה גדולה, הוא עשה כל שביכולתו כדי שכל ששת ילדיו ירכשו השכלה גבוהה ויפתחו לעצמם הזדמנויות שלא היו לו. ממנו למדתי התמדה, כוח פנימי, אמונה בדרך וערכים שמלווים אותי עד היום, גם בחיים האישיים וגם במסע האקדמי שלי.
אם לא הייתי חוקרת, הייתי עוסקת ב...
הייתי סופרת. בעצם, הכתיבה תמיד הייתה שם – גם בתוך המחקר וגם לצדו.
בקיצור נמרץ:
- קיץ או חורף? קיץ
- סטייק או טופו? סטייק
- שוק או קניון? שוק
- מיטיבי לכת או בטן-גב? מיטיבי לכת, ביג טיים!
- רכב או רכבת? רכבת
