ד"ר טל קרן-קפלוביץ
המחלקה לריפוי בעיסוק
החיים שלי לפני אב"ג:
נולדתי בקנדה לאם ישראלית ואב קנדי ועליתי לארץ בגיל ארבע וחצי. לאחר תקופה של שנה בתל אביב עברנו לרחובות, שם גדלתי ושם סיימתי את לימודי התיכון בבית הספר ע"ש עמוס דה-שליט. לאחר השירות הצבאי וטיול של כמה חודשים במזרח הרחוק, התחלתי לימודי תואר ראשון בריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית בירושלים, אותם סיימתי בשנת 1993. בשנת 2006 סיימתי לימודי תואר שני בריפוי בעיסוק באוניברסיטת תל אביב ואת לימודי הדוקטורט סיימתי באוניברסיטת חיפה בשנת 2018.
למה דווקא אב"ג?
אני מרגישה זכות גדולה להיות שותפה, הלכה למעשה, בבניית המחלקה לריפוי בעיסוק באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. ההזדמנות להיות חלק מסגל שמוביל תפיסה אקדמית המבוססת על ראיית הסטודנט.ית כלומד.ת פעיל.ה, ביקורתי.ת ועצמאי.ת, לצד מחקר עדכני, משמעותי ומצוינות ותוך שימוש במעבדות לימוד חדשניות וציוד מתקדם, הינם משמעותיים לתהליך ההתפתחות מסטודנט.ית לאיש או אשת מקצוע . מה שחיזק אצלי את התחושה שהגעתי "לבית החדש שלי" קרה בפעם הראשונה שהגעתי לאוניברסיטה, עוד לפני פתיחת המחלקה: לא הכרתי איש, לא הכרתי את הדרכים המובילות לפקולטה למקצועות הבריאות, אבל כל אדם שנתקלתי בו עטה חיוך, בירך אותי לשלום ואיחל לי הצלחה. זה היה האשרור לכך שזה המקום שלי להמשיך בו אל השלב הבא בהתפתחות המקצועית שלי, לצד הזדמנות יקרה מפז להשפיע ולהיות חלק מההתפתחות והזהות המקצועית של דור העתיד של המקצוע – ודווקא בנגב, היכן שהחוסר כה בולט.
מה אני חוקרת?
מחקריי עסקו באספקטים שונים של התערבות טיפולית בילדים עם שיתוק מוחין, כמו גם התפתחות טיפוסית. ממצאי עבודת המחקר שלי בתואר השני, בהנחיית פרופ' אביבה פתאל ופרופ' טל ירוס, הניבו ממצאים חדשניים שיש להם, עד היום, משמעויות קליניות להתערבות תרופתית עם בוטולניום טוקסין בטיפול בספסטיות בקרב ילדים עם שיתוק מוחין. ממצאי התזה בתואר השלישי, בהנחיית פרופ' תמר וייס, התמקדו בניתוח פרופילים תנועתיים של ילדים עם התפתחות טיפוסית וילדים עם שיתוק מוחין, והם מהווים תשתית ראייתית לשונות בין קבוצות גיל והאוכלוסיות בהקשר של עצמאות באכילה.
תובנה שלי מתחום המחקר שלי:
התובנה שלי היא לאו דווקא ממצא מחקרי, כי אם תובנה מעצם היותי מעורבת ומובילת תהליך מחקרי. אני סבורה כי הוראה ומחקר באוניברסיטה, בשילוב העשייה הקלינית, תלויים זה בזה ומייצרים קרקע פורייה למצוינות הן בעשייה אקדמית והן בעבודת השטח הקלינית.
משהו שלא כתוב ב-CV שלי:
אני משתתפת מידי פעם בתחרויות "חצי איש ברזל" במקצה השליחים – אני שחיינית ובעלי רוכב ורץ. תחביב זוגי.
מקור השראה:
אני זוכרת כשקראתי לראשונה את הספר "ימי שלישי עם מורי" מאת מיץ' אלבויים וחשתי התרגשות, אולי זו הכוונה להשראה. למדתי מהספר על החשיבות של קשר ואינטימיות בתוך קשר – טיפולי, זוגי וחברי – כבסיס לשינוי. למדתי מהספר מה זו חמלה, על אהבה חברית ללא תנאים ועל היופי שבבקשת סליחה. למדתי גם על החשיבות של התבוננות פנימה ורפלקציה, כשעוד לא ידעתי מה הם ואיך משתמשים בהם. כאשת טיפול, המפגש עם הספר לימד אותי איך קשר אותנטי וכנה מאפשר לפגוש את האדם שמולנו במקום שבו הוא נמצא, וגם למדתי משהו על ענווה ומשמעותה בתוך המפגש הטיפולי עם הורים וילדים שמגיעים אליי במצבים לא פשוטים.
אם היית יכולה לנסוע בזמן, את מי היית רוצה לפגוש ולמה?
הייתי רוצה לפגוש את קונסטנסיה ברז'יננה, "דודה טטולה" חסידת אומות העולם, האישה שהחביאה ובכך הצילה את אימא שלי בשנות השואה בקובנה, ליטא. הייתי רוצה לחבק אותה ולומר לה תודה. היא פעלה מתוך אלטרואיזם תוך סיכון עצמה ומשפחתה.
כשאהיה גדולה...
קשה לי לומר, אם לא ריפוי בעיסוק אז... אני יודעת שאני מאוד רוצה, בעתיד, ללמוד הדרכת שחייה או פילאטיס, אבל זה כנראה יחכה לפנסיה...
אם לא הייתי מרצה, הייתי עוסקת ב...
למה אם? גם וגם. אני מאמינה שעל מנת להיות מרצה ואף חוקרת מצליחה עליי להביא את השטח לכיתה. לכן אני עדיין מטפלת ואמשיך, כל עוד אוכל, לפגוש ילדים ומשפחות על מנת למצוא את הדרך ולאפשר להם תפקוד מירבי ומיטבי על אף מצבי בריאות מאתגרים.
בקיצור נמרץ:
- קיץ או חורף? חורף
- סטייק או טופו? סטייק
- שוק או קניון? שוק
- קפה נמס או אספרסו? אמריקנו חזק
- מיטיבי לכת או בטן-גב? בטן-גב
- רכב או רכבת? תלוי ביעד
- אירופה הקלאסית או המזרח הרחוק? גם וגם, למה או?
- ים או בריכה? בריכה
- כלב או חתול? חתול, יש לי שתיים.
- פנטזיה או ריאליטי? מתח ופעולה.
