ד"ר מורדי מילר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות
החיים שלי לפני אב"ג:
נולדתי בירושלים ושם גדלתי. התחנכתי במוסדות הציונות-הדתית החרד״לית. את התואר ראשון עשיתי בפילוסופיה כללית וביהדות במרכז האקדמי שלם; תואר שני במחשבת ישראל באוניברסיטה העברית כמלגאי ׳מנדל׳, שם כתבתי את התזה שלי בהנחיית פרופ׳ אבישי בר-אשר, על יחס ספרות הזוהר לגרים. את הדוקטורט עשיתי במחשבת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון כמלגאי ׳נגב׳ וכמלגאי ׳האוניברסיטה הפתוחה׳, כתבתי – בהנחיית פרופ׳ בועז הוס ופרופ׳ צחי וייס – על יחסי הגומלין שבין הגות קבלית ואידאולוגיה פוליטית במדינת ישראל בת-זמננו. עשיתי פוסט-דוקטורט במרכז שוסטרמן ללימודי ישראל שבאוניברסיטת ברנדייס, ופוסט-דוקטורט נוסף באוניברסיטת בן-גוריון. דחיתי זכיה בפוסט-דוקטורט במרכז ספרא (הפקולטה למשפטים) שבאוניברסיטת תל-אביב, בעקבות קבלת המשרה במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות.
למה דווקא אב"ג?
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות הוא מכון מחקר מוביל בעולם בתחומים אלו – תחומים רלוונטיים וחשובים, בייחוד בימינו. במכון מרוכזים חוקרות וחוקרים שבאים ממגוון דיסציפלינות, שיחד יוצרים פסיפס מרהיב של מחקר איכותי, עין חדה ולב טוב. הערבות ההדדית במכון, המצוינות האקדמית, המעורבות החברתית, עושרם של נושאי המחקר, איכותם והיקפם – כל אלו משכו אותי למקום, ואשריי ואשרי חלקי שאני נמנה עליהם.
מה אני חוקר?
המחקר שלי מתמקד בקשרים בין דת ופוליטיקה במדינת ישראל בעת הזו. למעשה, החדשות שאנשים צורכים והתכנים שהם באים איתם במגע ברשתות החברתיות מדי יום הם חומרי המחקר שלי. אני מתמקד במנהיגים יהודים-אורתודוקסים ובקהילותיהם, ובאופנים בהם הם מבקשים להשפיע על החברה ועל המדינה. אני שואל את עצמי: מהם הטקסטים, המסורות והאמונות שעומדים ביסוד הפעילות שלהם? באיזו טרמינולוגיה הם נוקטים בבואם לפרש את ההיסטוריה ואת אירועי ההווה? כיצד הם מבקשים להשפיע על המציאות הממשית בישראל? האם יש פער בין הסיפור שהם מספרים כלפי פנים לבין זה שהם מספרים כלפי חוץ? האם אפשר לאתר מחלוקות פנימיות, או שינויים הגותיים ומעשיים לאורך הזמן? כיצד ניתן להסביר זאת? אני בוחן גם את ההשפעות של הקהילה על ההנהגה: באיזה אופן מושפעים המנהיגים מחסידיהם, מהחברה, מאירועים ומידע מסוים שנגיש להם, ובאיזה אופן הטכנולוגיה, ובפרט הבינה המלאכותית, מעצבים את המסרים ואת תפוצתם.
אחד האתגרים המשמעותיים שאני מתמודד איתם כחוקר של ההווה, הוא האיזון הנכון בין הפנים והחוץ בבואי אל מושאי המחקר. חשוב לי לתאר תמונה כמה שיותר מורכבת ומלאה. מצד אחד, חשוב לי להבין לעומק איך מושאי המחקר תופסים את עצמם ומסבירים את עצמם; מהי השפה הפנימית שלהם; מה מפעיל אותם ומדוע. לשם כך עליי להתקרב למושאי המחקר ולהתחבר להלכי הרוח העדינים ביותר שלהם. לשם כך דרושה הקשבה ממושכת, משמעותית, וגם ענווה וגמישות מחשבתית. מצד שני, אני לא מסתפק בפרספקטיבה העצמית של מושאי המחקר, אלא בוחן את הדברים באופן ביקורתי, תוך ניסיון להציע הסברים אלטרנטיביים לאלו שמספקים מושאי המחקר. כמתבונן מן החוץ אני מסוגל לאתר הרבה מאוד תופעות, השפעות והקשרים שהעומד בפנים אינו רואה. המעבר הדינמי והמתמשך בין הפנים ובין החוץ הוא אתגר, אך שכרו בצידו.
תובנה שלי מתחום המחקר שלי:
תובנה שאני רוצה לשתף בה חורגת מתחום ידע ספציפי, וקשורה יותר לעמדה הנפשית של החוקר או החוקרת. אני סבור שיש לנהוג בחמלה זה כלפי זו. כל כמה שנחקור ברצינות וביסודיות, קשה יהיה להימנע מטעויות. לכן, גם כשנתקלים במחקרים עם פגמים חשוב לזכור: ׳ואהבת לרעך כמוך׳, ו-׳דעלך סני, לחברך לא תעביד׳ (מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך). זה לא אומר כמובן שיש להתעלם מן הפגמים, אלא שאת הביקורת יש לעשות מתוך חמלה, בהגינות ובאנושיות. חשוב לשמור על ׳ניקיון׳ במחקר עצמו, אך גם בסביבה המחקרית שלנו. האקדמיה יכולה להיות מגדלור של אהבת החכמה ואהבת האדם ולהשפיע לטובה על החברה כולה.
משהו שלא כתוב ב-CV שלי:
כשהתגוררנו בסינגפור ביקש ממני הרב הראשי לייצג את הדת היהודית (לא פחות) באירועים בין-דתיים. כך יצא לי להופיע בערוץ טלוויזיה פופולרי בשיחות מצולמות עם אנשי דת; להרצות לצד מנהיגים מן הטאואיזם, הבודהיזם, הג׳ייניזם, הבהאי, הסיקיזם ועוד; להיפגש עם סגן ראש הממשלה ואף להיות חלק מקבוצת מומחים שהוזמנה למשרד התקשורת הסינגפורי לדון בדת ובינה מלאכותית. התחום הבין-דתי ש-׳נזרקתי׳ אליו לפתע הוא תחום מרתק ועשיר. אני טוען שבעתות שגרה ישראל צריכה ללמוד מהמודל הבין-דתי של סינגפור (׳מלמעלה-למטה׳), ואילו בעתות חירום דווקא לישראל יש מה להציע לסינגפור (׳מלמטה-למעלה׳).
מקור השראה:
לאחרונה קראתי את אורך ימים, ספרו של עשהאל אבלמן שיצא לאור בהוצאת בלימה והוא בבחינת ׳קנקן חדש מלא ישן׳. זהו ספר חשוב, עדין ומעורר, שמפליג אל המים העמוקים של ההיסטוריה היהודית על כיסופיה, מכאוביה ותקוותיה. ספר נוסף שאהוב עליי הוא נילס לינה מאת הסופר הדני ינס פטר יאקובסן (אגב, אני חיברתי את הערך על יאקבסן בוויקיפדיה העברית).
אם לא הייתי חוקר, הייתי...
שחקן. זה חלום ילדות גנוז שאולי עוד אמצא לו ביטוי בעתיד.
בקיצור נמרץ:
- תכנון מדוקדק או ספונטניות? תכנון מדוקדק. עם זאת, אני חושב שספונטניות היא תכונה נהדרת במקרים בהם התכנון המדוקדק משתבש. אגב, אני אדם שניגש למשימות ברגע האחרון, אך זה קורה במסגרת תכנון מדוקדק והיכרות עם היבול שאני מצליח להפיק תחת לחץ (אם כי הרבה פעמים זה בהחלט מוגזם).
- בוקר או לילה? לילה. השמיים זרועי כוכבים תמיד משכו אותי. ככל שמתעמקים באין-סוף, כך גדלה האימה והפליאה.
- קיץ או חורף? חורף. הקור ממריץ אותי. כיליד ירושלים, אהבתי תמיד את האוויר הצונן בלילות.
- סטייק או טופו? סטייק. וסליחה על הקילשאתיות, אבל רצוי שיהיה בליווי יין אדום או וויסקי.
- קפה נמס או אספרסו? אמריקנו
- רכב או רכבת? רכבת זו הזדמנות אנתרופולוגית יוצאת מן הכלל. במחקר ישנו מושג, ״מתודה של הליכה״. הרבה מהתובנות החשובות ביותר שלנו מתרחשות תוך כדי תנועה ומפגש עם המציאות.
- אירופה הקלאסית או המזרח הרחוק? עד לאחרונה התגוררתי שלוש שנים בסינגפור – מדינה שיש בה מן השילוב בין מערב ומזרח.
- עיר או כפר? עד לא מזמן חשבתי שעיר. בעקבות ההצטרפות לאוניברסיטה, עברנו להתגורר בלהבים, ואני מבין שפספסתי עד היום את סגולות הכפר.
- סרט בקולנוע או בינג' בנטפליקס? ״מתודה של הליכה״. בקולנוע אני משבית שמחות ומתרגז בקלות מכל מסיחי הדעת והמרעישים.
- הודעת טקסט או שיחה? הודעות, ואם אפשר מוקלטות, מה טוב. אני מאלו שסבורים ששיחות צריך לשמור למצבי חירום בלבד.
- כלב או חתול? ארנב. אני מגדל שניים בחצר הבית, ויש לי רק שבחים לומר על החיות החמודות והרגישות הללו.
