שאגת התקשורת: כשעורכים ראשיים חוזרים לספסל הלימודים בשעת מלחמה

המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון בנגב קיבלה לאחרונה שני "שחקני חיזוק" מבכירי תעשיית התקשורת בישראל: סיגל רגב, לשעבר העורכת הראשית של "ידיעות אחרונות", ודני זקן, עד לא מכבר מפקד גלי צה"ל וכיום כתב מדיני ב"ישראל היום". שניהם שבו לספסל הלימודים ללימודי תואר שני בהנחיית פרופ' צבי רייך, ועבודות המחקר שלהם עוסקות בלב העשייה העיתונאית: הסיקור הפוליטי, והשאלה מה באמת יודעים הכתבים והפרשנים הפוליטיים ומה מצופה מהם לדעת.

החזרה של שני אנשי תקשורת בכירים אל האקדמיה בתקופה ביטחונית מורכבת ממחישה היבט נוסף של חוסן אקדמי: היכולת להמשיך לחקור, לשאול שאלות ולבחון את עבודת התקשורת גם בזמן מלחמה.

שוחחנו איתם על ההחלטה לחזור ללימודי תואר שני בתקשורת, על המפגש של ניסיון מקצועי עם מחקר אקדמי, וגם על האופן שבו הם מביטים כיום, כחוקרים וכאנשי תקשורת מן המעלה הראשונה, על הסיקור התקשורתי בתקופת מבצע "שאגת הארי".

מנקודת המבט שלכם, כיצד התקשורת הישראלית מסקרת את "מבצע שאגת הארי”? מה היא עושה היטב ומה פחות?

דני זקן: "מי יותר טוב ומי פחות. ערוצי הטלוויזיה עברו לשידורים רציפים, ובתוך זמן המסך שצריך למלא נכנסים לעיתים פרשנים לא מקצועיים וגם נושאים איזוטריים. יש כלי תקשורת שמגבירים דיווחים על סבל וקושי, ויש כאלה שמעצימים הצלחות, כל אחד לפי ההטיה שלו. יש ביקורת על כך שלא שואלים מספיק על מטרות המלחמה. בעיניי זו ביקורת מופרכת ברוב המקרים. עם זאת, אין מספיק סיקור של קשיים בפריפריה ובקרב אוכלוסיות שלא נמצאות במוקד".

סיגל רגב: "התקשורת עובדת כאן מסביב לשעון תחת לחץ אדיר. היא גם אזרחית בתוך המלחמה וגם מקצועית בזירות מסוכנות. ועדיין, היא 'המתווך המבצעי' הטוב ביותר, שמספק מידע אמין בתוך כאוס.
מצד שני, בתחילת המלחמה כמעט שלא נשאלו שאלות קשות. המחויבות הלאומית הובילה לסיקור מתאר יותר ופחות ביקורתי.
בנוסף, חסרה נקודת מבט אזרחית וגם ייצוג נשי שוויוני באולפנים".

עד כמה לדעתכם יש כיום איזון בין הצורך לדווח במהירות לבין האחריות הציבורית והביטחונית של כלי התקשורת?

סיגל: "כיום התקשורת לא מתחרה על מהירות אלא על אמינות. המידע זורם ברשתות בלי סינון, ולכן האחריות הביטחונית חייבת לנצח. הכיתוב 'באישור הצנזורה' הוא דווקא יתרון כי הוא מסמן אמינות. בזמן מלחמה הציבור מחפש עוגן, והתקשורת הממוסדת ממלאת את התפקיד הזה".

דני: "האיזון קיים ברוב המקרים. לצד אחריות, התקשורת מביאה מידע מהר מאוד, גם בהשוואה לתקשורת הבינלאומית".

כיצד לדעתכם משפיעה הקירבה של כתבים למקורות פוליטיים וביטחוניים על האופן שבו הציבור מבין את האירועים?

סיגל: "זו חרב פיפיות. הקירבה אמנם מעניקה תובנות, אבל עלולה להפוך לפרשנות שמשרתת אינטרסים. הכתבים הצבאיים תלויים בדובר צה״ל ובצנזורה, ולכן מתקשים להביא תמונה עצמאית. הכתבים הפוליטיים נכנסים לוואקום הזה, לעיתים עם מידע 'יד שנייה'".

דני: "יש כתבים שיודעים להפריד בין מקור לדיווח ויש כאלה שפחות. זה קיים בכל קצוות המפה, ומשפיע על אמינות הסיקור".

אילו שאלות חדשות המחקר שלכם מעורר דווקא בעת מלחמה?

סיגל: "האם כתב פוליטי צריך להפוך גם למומחה צבאי?
האם נכון לדווח מידע חלקי? ומה הציבור מצפה מפרשן בזמן מלחמה - מורל או אמת?".

דני: "האם הכתב הפוליטי מספיק מיומן כדי לשקף מציאות מורכבת? והאם הוא מצליח להישאר ביקורתי גם בזמן מלחמה?".

במבט קדימה, כיצד המחקר האקדמי יכול לתרום להבנה טובה יותר של עבודת העיתונות בזמן מלחמה?

סיגל: "האקדמיה מאפשרת עומק ומרחק. היא מזהה כשלים שהעיתונאים עצמם לא רואים בתוך סיר הלחץ בעידן הרשתות; וגם: המחקר יכול לעזור לעיתונאים להבין את תפקידם מעבר להעברת מידע".

דני: "המחקר יכול להפוך לכלי עבודה מעשי. חשוב גם להשוות לעולם מפני שיש מגמות דומות בין ישראל לכלי תקשורת בינלאומיים".

וחזרה לשגרה. מה מביא אתכם ללימודי תואר שני באוניברסיטת בן-גוריון בנגב?

דני: "חקר העיתונות מעניין אותי במיוחד, בעיקר כדי להבין את המגמות בעולם התקשורת: מה גורם לעיתונאים ולכלי תקשורת לפעול בפרקטיקות מסוימות. ההבנה הזו מסייעת לי גם בעבודתי כעיתונאי".

סיגל: "הבנתי שבנקודת הזמן הקריטית שבה התקשורת נמצאת בישראל, חשוב לבחון ולחקור את המנגנונים שמניעים את העולם המרתק הזה. במקביל אני מקווה להפוך את הניסיון המעשי שצברתי במשך 35 שנים בקבוצת 'ידיעות אחרונות' לתובנות תיאורטיות ולתרום למחקר".

מה אתם לוקחים מהלימודים לתואר שני באוניברסיטת בן-גוריון בנגב?

סיגל: "אני לוקחת את החיבור בין העבודה המעשית בעיתונות,  שלעיתים נשענת על אינסטינקטים מקצועיים, ובין המחקר האקדמי שמסביר את אותם אינסטינקטים. בנוסף, את היכולת להביט בתופעה תקשורתית לא כאירוע נקודתי אלא כחלק ממגמה רחבה, היסטורית וחברתית".

דני: "הלימודים מעניקים לי הבנה עמוקה יותר של התהליכים שעוברים על התקשורת, כלים לניתוח שלהם, וגם מחזקים את היכולת שלי לבקר התנהלות תקשורתית".

שילוב כוחות, מימין לשמאל: דני זקן, פרופ' צביקה רייך, סיגל רגב

מדוע עיתונאים בכירים צריכים תואר שני בתקשורת?

סיגל: "מבחינתי אין גבול לרכישת ידע, ולא משנה כמה אתה בכיר. דווקא בשיא הקריירה יש סכנה של קיבעון. המאסטר מאפשר לי לבחון מחדש את עצמי כעיתונאית ואת המערכת שהייתה חלק בלתי נפרד מחיי במשך שנים רבות. אני חושבת שזה הופך אותנו לעיתונאים רפלקסיביים יותר, שמבינים טוב יותר את האחריות שלהם ואת האופן שבו הם מעצבים את תודעת הציבור".

דני: "אני רוצה להעמיק את ההבנה של עולם התקשורת ולבסס אותה גם על ידע מחקרי, כזה שיעזור להבין לא רק מה קרה עד כה, אלא גם כיצד תיראה ההתנהלות העתידית של התקשורת ושלי בתוכה".

למה דווקא באוניברסיטת בן-גוריון?

דני: "את רוב לימודי המאסטר עשיתי באוניברסיטה העברית, ואז קיבלתי הצעה שאי אפשר לסרב לה מפרופ' צביקה רייך - מחקר על עיתונאים פוליטיים. זה הדליק אותי, משום שבקריירה שלי עסקתי רבות בסיקור פוליטי. מדובר במחקר עומק מעשי הכולל ראיונות, ואני מקווה שלאחר השלמתו ופרסום המאמר אמשיך גם לעבודת דוקטורט. הנושא כבר מתבשל".

סיגל: "ההצעה של פרופ' צביקה רייך הייתה מרתקת בזכות השילוב בין עיתונות מעשית למחקר אקדמי, במיוחד בנושא שהוא תמיד 'חם', בוודאי בשנת בחירות. מעבר לכך, עבורי זו גם סגירת מעגל: נולדתי וגדלתי בדרום, ואת דרכי המקצועית התחלתי כבר בגיל 16 בעיתון מקומי בקריית גת. מעבר לכך, אני מאמינה גדולה בפריפריה ובצורך להנגיש אותה לעולם התקשורת, שלעיתים נדמה כי הוא כלוא בין חדרה לגדרה. המחלקה לתקשורת כאן ידועה במצוינות מחקרית, וזה המקום המדויק עבור מי שמגיעה מהשטח ושואפת לזקק עשייה לכדי מחקר איכותי".

פרופ' צבי רייך, חבר סגל בכיר במחלקה לתקשורת, נחשב לשועל קרבות ותיק בתחום העיתונות כמו שני תלמידיו נשואי הריאיון, גם פרופ' צבי רייך מכיר את תעשיות התקשורת מבפנים, בין היתר משורה של תפקידי עריכה בכירים בעיתון "ידיעות אחרונות". מחקריו מתמקדים בשאלה מה עיתונאים יודעים, כאשר בשנים האחרונות הוא מוביל מחקר רחב היקף על ידע ומומחיות בעיתונות, שמתמקד בסיקור צבא, כלכלה, פוליטיקה, מדע וטכנולוגיה. כמו כן עסק רייך בהסתמכות של עיתונאים על מקורות מידע שונים, בהם מסמכים, עבודת רגליים, והצלבות מידע. בנוסף לפרסומיו האקדמיים, רייך חיבר את "הספקן בחדר החדשות", יחד עם תלמידו ד"ר יגאל גודלר. הספר ראה אור בהוצאת עם עובד והמכון הישראלי לדמוקרטיה והוא מהווה מדריך לעיתונאים כיצד ביכולתם לשפר את הסיקור באמצעות שימוש בספקנות. להורדה חינם של הספר.

מהו הנכס העיקרי שאתם מביאים איתכם מהעולם המעשי?

סיגל: "ניסיון רב בעבודה עיתונאית והיכולת לזהות תופעה ולחקור אותה. כמי שהתחילה ככתבת שטח אני יודעת שכל מחקר מתחיל בסקרנות ובשאלת השאלות הנכונות. בסופו של דבר יש דמיון רב בין תחקיר עיתונאי למחקר אקדמי".

דני: "אני מביא איתי את ההבנה של התהליכים המעשיים ואת העבודה היומיומית של עיתונאי, דברים שמי שלא עסק בעיתונות מתקשה להכיר מבפנים. זה גם מחדד את היכולת לשאול שאלות מחקר מדויקות".

מהו בעצם סיקור פוליטי?

דני: "זהו סיקור של המערכת הפוליטית, הדמויות הפועלות בה וההשפעה שלה על כולנו. מדובר באחד התחומים המרכזיים והמשפיעים ביותר בעיתונות".

סיגל: "זהו סוג של ריקוד בין שני צדדים דומיננטיים וכוחניים, פוליטיקאים ועיתונאים, שמעצבים במידה רבה את סדר היום הציבורי. זה לא רק דיווח על מה שפוליטיקאי אמר, אלא גם היכולת לפענח את האסטרטגיות, האינטרסים והמסרים שמאחורי הקלעים".

מהי התובנה הראשונה מהמחקר על פוליטיקאים ועיתונאים?

דני: "הכתב הפוליטי הוא בדרך כלל מהמחודדים שבעיתונאים. יש לו אינסטינקטים מצוינים והוא פועל תחת לחץ מתמיד, מצב שעלול לגרום גם לטעויות".

סיגל: "מדובר במערכת סימביוטית של תלות הדדית. למרות המתח והעימותים הגלויים, פוליטיקאים ועיתונאים זקוקים זה לזה. כל צד מנסה לשמור על מרחב הפעולה שלו כדי לשמר כוח והשפעה. בנוסף, הכתב הפוליטי נמצא כיום בצומת דרכים דרמטית: פוליטיקאים מנסים לעקוף את העיתונאים באמצעות הרשתות החברתיות ולעיתים אף תוקפים אותם ישירות".

למה חשוב לחקור ידע ומומחיות של עיתונאים?

סיגל: "בעידן שבו כל אחד יכול לפרסם פוסט, המומחיות העיתונאית היא קו ההגנה האחרון של האמת. אם נבין כיצד עיתונאים בונים את הידע שלהם, גם כשהוא מבוסס על ניסיון מצטבר ולא תמיד על הכשרה פורמלית, נוכל אולי גם לחזק את אמון הציבור במקצוע".

דני: "לתפקיד העיתונאי בחברה ובדמוקרטיה יש חשיבות עצומה, אבל לא תמיד ברור מה נדרש כדי להיות עיתונאי. המחקר בוחן האם לכתבים הפוליטיים בישראל יש את הידע והמומחיות הנדרשים לתחום החשוב שהם מסקרים".

איזה כלי חדש קיבלתם מהאקדמיה שיכול לסייע בעבודה?

דני: "התחזקה אצלי ההבנה עד כמה חשוב להכשיר עיתונאים, גם לפני כניסתם למקצוע וגם תוך כדי העבודה. יש כישורים וסטנדרטים מקצועיים שחייבים לטפח ולחדד".

סיגל: "חשיבה מחקרית וכלים לניתוח תוכן, שמסייעים להבין לעומק את המומחיות והידע של כתבים ופרשנים פוליטיים ואת מערכת היחסים המורכבת שלהם עם פוליטיקאים".

ולסיכום, מה התובנה החשובה ביותר עד כה מהלימודים לתואר שני בתקשורת?

סיגל: "העיתונות חייבת למצוא את דרכה בעידן המדיה הדיגיטלית כדי להמשיך למלא את תפקידה הציבורי. האינטנסיביות של העבודה העיתונאית מקשה לעצור ולבחון את המנגנונים שמפעילים את התקשורת. האקדמיה מאפשרת לפתוח פריזמה רחבה יותר, ללמוד מהמחקר ומהנעשה בעולם ולשאול איך ממשיכים מכאן".

דני: "התקשורת בישראל ובעולם נמצאת במשבר. ההסתגלות לעולם הדיגיטלי ולרשתות החברתיות פוגעת לא פעם במקצועיות וגם בכללי אתיקה בסיסיים".