למה זקוקים מפונים בגיל השלישי ?

בזמן חירום ובעת משבר ישנה חשיבות לשמירה על רווחה נפשית וקשר חברתי. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקבוצת הגיל השלישי הנאלצים להתפנות מבתיהם בעל כורחם. מחקר משותף שהובילה אוניברסיטת בן-גוריון בנגב מצביע על הצורך לשמר את הנגישות לאמצעים דיגיטאליים בזמני קיצון, במיוחד עבור אוכלוסייה זו. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת American Journal of Geriatric Psychiatry.

פינוי אוכלוסייה עקב מלחמה הפך דבר רווח במהלך אירועי קיצון שהלכו ותכפו בשנים האחרונות. פינוי תחת תנאים מאיימים פוגע ברווחתו של האדם, אולם יכולות ומשאבים כמו מעורבות בחיים בעזרת אמצעים דיגיטליים, עשויים לשמש כמנגנוני התמודדות. במחקר משותף לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב והמכללה האקדמית עמק יזרעאל, נבחן הקשר בין רווחתם של בני הגיל השלישי שפונו מביתם בזמן מלחמה לנגישות הדיגיטלית שלהם.

על המחקר

המחקר בחן את תפקידם של שימושים דיגיטליים ביחס לרווחה הנפשית של זקנים שפונו מבתיהם בעקבות המלחמה, לעומת זקנים שלא פונו. דווקא בעתות משבר, גישה לדיגיטל ושימוש בטכנולוגיה יכולים להוות משאב חשוב לשמירה על רווחה נפשית, בריאות וקשר חברתי. נגישות דיגיטלית חשובה גם ביחס למיצוי זכויות, במיוחד בתקופת הפינוי שבמהלכה יש צורך במילוי טפסים ונגישות לאתרים ממשלתיים לקבלת סיוע. לשם כך, נערכה השוואה במצב מלחמה בין בני ובנות הגיל השלישי שפונו מביתם לאלו שלא.

תשעים ושלושה בני 60+ מפונים ו-150 בני 60+ שאינם מפונים בגיל 60 ומעלה מילאו שאלון כחודשיים לאחר תחילת מלחמת 'חרבות ברזל' שפרצה  ב-7 באוקטובר 2023. מבין המפונים 62% היו נשים, 24% חיו לבד, 66% חיו עם בן/בת זוג ו- 23%חיו עם אנשים אחרים (ילדים, נכדים או חברים). מבין הלא מפונים- 72% היו נשים, 27% חיו לבד 70% ,חיו עם בן/בת זוג ו 9%- חיו עם אנשים אחרים) ככל הנראה פחות מהמפונים חיו לבד היות והתפנו עם בני משפחה או אל בני משפחה/חברים).

ממצאי המחקר

ניתוח הנתונים על פי מדדים של רווחה (בדידות, תסמיני דיכאון, בריאות סובייקטיבית ותחושת שליטה), הצביעו על בריאות פחות טובה ורמות גבוהות יותר של בדידות ותחושת שליטה מופחתת, בהשוואה לאלו שלא היו מפונים. לדוגמה, בעוד ש-56% מבני הגיל השלישי הלא מפונים דיווחו על שמצב בריאותם הוא "טוב או טוב מאוד", רק 45% מאלו המפונים דיווחו זאת. בנוסף, 37% מקבוצת המפונים דיווחו על תחושת בדידות "לפעמים או לעתים קרובות", לעומת אחוז נמוך יותר של 23% מקבוצת הלא מפונים. בני הגיל השלישי שפונו, דיווחו על שימוש בפחות מכשירים דיגיטליים אחרי הפינוי (ממוצע של 2.4 מכשירים לעומת 3.1 מכשירים לפני תחילת המלחמה), הציגו דפוסי שימוש שונים ודיווחו על מגבלות רבות יותר בשימוש בטכנולוגיה, לעומת הזקנים שלא פונו.

במיוחד חלה ירידה בשימוש במחשב נייח ובטלוויזיה חכמה בקרב המפונים, מכשירים שלא ניתן לקחת מהבית במהלך הפינוי. כך, רק 18.5% המפונים דיווחו על שימוש במחשב נייח אחרי תחילת המלחמה, ירידה של כמעט 40% לעומת שיעור גבוה בהרבה של 67% לפני המלחמה. באופן דומה, שיעור הזקנים שמדווח על שימוש בטלוויזיה חכמה ירד ל-38% אחרי המלחמה לעומת 58% לפני המלחמה. בעוד ש-67% מהזקנים שפונו עוד נמצא כי המפונים נטו במידה רבה יותר בעקבות המלחמה לממש זכויות בשירותים ממשלתיים (35%) ולבצע פעולות בנושאי בריאות (18%), אולם במקביל אחוז ניכר מקרבם לא דיווח על פעולות כאלו (22% ביחס למימוש זכויות ו-17% ביחס לפעולות בנושאי בריאות), יתכן ובגלל קושי בנגישות דיגיטלית.

אלו המשתמשים ביותר אמצעים דיגיטליים היו בעלי תחושת בריאות גבוהה יותר, פחות בודדים, ועם תחושת שליטה גבוהה יותר. גורם נוסף שנמצא כמשפיע על מצבם הנפשי היה גילנות דיגיטלית, קרי, תפיסות סטראוטיפיות לגבי היכולת של זקנים להשתמש בטכנולוגיה.

מסקנות המחקר

"כאשר מדובר באוכלוסיית הגיל השלישי, קיים סיכון מיוחד עבור זקנים מפונים. לא רק בשל עצם הפינוי, אלא גם בשל אובדן אמצעים דיגיטליים שעשויים לסייע להם להתמודד", מסבירה פרופ' קון-שוורץ, ראש התוכנית לתואר שני בלימודי גרונטולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. "במציאות שבה אירועי משבר שמצריכים פינוי מהבית הופכים נפוצים יותר, בישראל ובעולם, חשוב להנגיש ולתמוך גם בממד הדיגיטלי של החיים בזקנה".

מסקנות המחקר מדגישות את חשיבות המעורבות הדיגיטלית כגורם מגן פוטנציאלי לרווחתם של בני הגיל השלישי. כך למשל, ניתן ליצור מערך הדרכה ייזום למפונים הנוגע לשימוש באמצעים ושימושים דיגיטליים ומימוש זכויות. יש לפעול לצמצום הפער הדיגיטלי בהקשר של נגישות לאינטרנט ולאמצעים דיגיטליים למשל ע"י קניית מכשירים, עמדות או חדרי מחשב והקמת מוקדי תמיכה טכנית בבתי מלון ואתרים שאליהם מפונים בני הגיל השלישי. על רשויות המדינה המטפלות בקבוצת גיל זו וברווחתה, לפעול לוודא שכל אזרחי המדינה שמפונים מבתיהם, בכל הגילאים, מקבלים נגישות לאמצעים דיגיטליים כדי שיוכלו לבצע פעולות קריטיות כמו מימוש זכויות, דאגה לבריאות ושמירה על קשר עם בני משפחה וחברים.

"נתוני המחקר הציגו היבטים שונים של מעורבות דיגיטלית שהיו קשורים למרכיבי רווחה שונים, כמו: בדידות, תחושת בריאות ותחושת שליטה. עם זאת, באופן פרדוקסלי, חלק מהמפונים שיכולים להפיק יותר תועלת משימוש בטכנולוגיה, משתמשים פחות ונתקלים ביותר קשיים ועולה חשש לאי מימוש זכויות ובידוד גובר. במצבי קיצון עלינו לוודא שאוכלוסייה זו מקבלת גם את המענה הדיגיטאלי הדרוש לה כל כך", סיכם ד"ר מנהיים.

קבוצת המחקר

קבוצת המחקר כללה את: ד"ר איתי מנהיים (פוסט-דוקטורנט בתוכנית לגרונטולוגיה ובמחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, כיום פוסט-דוקטורנט באוניברסיטת ליידן, הולנד), ד"ר רינת ליפשיץ מהמכללה האקדמית עמק יזרעאל, פרופ' יעקב בכנר ופרופ' אלה קון-שוורץ, שניהם מהתוכנית לגרונטולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

פרופ' אלה קון-שוורץ

ד"ר רינת ליפשיץ