מחיר ה"חוסן": ההשפעה הנפשית של המלחמה על מורי ישראל

מורים אינם חסינים מפני השפעות חיצוניות וחברתיות. גם הם חווים רגשות חרדה, לחץ ומצוקה, וביתר שאת בעת מצב חירום ביטחוני מתמשך. עם זאת, אנשי ונשות ההוראה ייחודיים בכך שתפקידם כמטפלים מאלץ אותם לעסוק ב"עבודה רגשית". כלומר, הם נדרשים להפגין כלפי תלמידיהם רגשות שונים מאלה שהם באמת מרגישים- כגון שלווה, רוגע, וחיבה. העיסוק בעבודה רגשית עלול להיות מקור ללחץ משמעותי עבור מורים ולפגוע ברווחתם הנפשית, מכיוון שהוא דורש מאמץ ונחווה כלא אותנטי.

המחקר בחן ניהול רגשות של מורות ומורים בתקופת המלחמה

הדוקטורנטית שחר נודלר-מוזיקנט וד"ר מוטי בניטה מבית הספר לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בחנו את ניהול רגשותיהם של 259 אנשי הוראה לאורך שלוש נקודות זמן במהלך מלחמת 'חרבות ברזל'. 60%  מהם נשים, עם ניסיון ממוצע של 15 שנים. הנתונים נאספו בשלב המוקדם של המלחמה (דצמבר 2023), ובמרווחים של שלושה ושישה חודשים לאחר מכן. המידע נאסף באמצעות האינטרנט (על ידי חברת סקרים) ונותח באמצעות מודל עקומת צמיחה רב-רמתית, המתחשב הן בשינוי בתוך אדם לאורך זמן והן בהבדלים בין בני האדם.

המחקר מבחין בין שתי אסטרטגיות של עבודה רגשית בקרב מורים בעת מצב חירום ביטחוני: ניסיון אמיתי לחוות את הרגשות שנדרשים מהם, כגון רוגע וחיבה (עבודת רגשות עמוקה), או זיוף והסתרת רגשות כמו פחד ומתח (עבודת רגשות שטחית).

בכל אחת מן האסטרטגיות עשוי להיות תפקיד מרכזי בניבוי רווחתם הנפשית של המורים. מורים מסוימים עשויים לעסוק בעבודה רגשית מכיוון שהם מזדהים באמת עם תפקידים כמטפלים, ומכירים בחשיבותה של הפגנת רגשות חיוביים כלפי תלמידיהם (סיבות פנימיות). מורים אחרים עשויים לעסוק בעבודה רגשית מתוך תחושת כפייה- על מנת לרצות ולעמוד בציפיות של גורמים חיצוניים, כגון המנהל וההורים (סיבות חיצוניות).

טענת החוקרים הייתה כי מעבר לסוג האסטרטגיה באמצעותה המורים בוחרים לווסת את הרגש, המניעים לשימוש בכל אחת מן האסטרטגיות חשובים יותר בניבוי הרווחה הנפשית שלהם לאורך זמן.

מורים שניסו באמת לחוות רגשות חיוביים כלפי תלמידיהם חוו פחות חרדה ודיכאון

בכל אחת משלוש נקודות הזמן, המורים דיווחו על תסמיני שחיקה, דיכאון וחרדה. תוצאות המחקר הראו כי בנקודת הזמן הראשונה (דצמבר 2023) המורים דיווחו בממוצע על סימפטומים דיכאוניים וחרדתיים ברמה בינונית עד חמורה, כאשר 25% מהמורים דיווחו על סימפטומים ברמה חמורה. לאורך הזמן (במהלך חצי השנה שלאחר תחילת המלחמה), ומעבר להבדלים במין ובוותק ההוראה, חלה בממוצע ירידה בתסמיני החרדה והדיכאון של המורים. עם זאת, רמות הסימפטומים נותרו גבוהות יחסית.

כ־40% מהמורים דיווחו על רמות חרדה ודיכאון שמעל הסף הקליני. כ־12% חוו דיכאון חמור, וכ־5% חרדה חמורה – שיעורים גבוהים יחסית לאוכלוסייה הכללית בזמני שגרה. עם הזמן נרשמה ירידה בתסמינים, אך רק אצל מי שחוו רמות מתונות מלכתחילה.

מורים שניסו באמת לחוות רגשות חיוביים כלפי תלמידיהם חוו פחות חרדה ודיכאון. לעומת זאת, אלו שהסתירו את רגשותיהם חוו יותר ודיכאון רגשות אלו. כאשר העבודה הרגשית נעשית מתוך הזדהות פנימית עם תפקיד המורה, היא קשורה לפחות מצוקה נפשית. עם זאת, כשהיא נעשית מתוך לחץ חיצוני או רצון לרצות אחרים, היא קשורה ליותר חרדה ודיכאון.

"בתקופת מלחמה, המורה הוא לעיתים קרובות הקו הראשון של התמיכה עבור הילדים, אבל מי תומך במורה? המחקר שלנו מוכיח שזה לא מספיק לבקש ממורים 'להיות חזקים' ולהתמודד עם רגשותיהם. אם המורה מרגיש שהחוסן נכפה עליו כדרישה חיצונית, זה עלול להוביל לקריסה. המפתח הוא לפתח אצל מורים את הזהות החינוכית שלהם כאנשי טיפול, שמזדהים עם עבודתם ומכירים בחשיבותה. באופן אירוני, מערכת שכופה על מורים להתמודד עם רגשותיהם, רק מגבירה את הסיכון שיחוו רגשות שליליים", הסבירה שחר נודלר-מוזיקנט, מובילת המחקר.

המחקר מדגיש את החשיבות בטיפוח הזהות המקצועית של העוסקות והעוסקים בהוראה

למחקר מספר השלכות מעשיות. נסיבות מלחיצות כמו זמן מלחמה יכולות להגביר את הסיכון לנשירה. ואכן, נשירת מורים נותרה גבוהה באופן עקבי בעשור האחרון, הן ברחבי העולם והן בישראל. העבודה הרגשית הטמונה בהוראה מוסיפה שכבה נוספת של לחץ, שעלולה להאיץ שחיקה ועזיבת המקצוע. כדי למתן סיכון זה, תוכניות רבות להכשרת מורים עשויות לסייע.

יחד עם זאת, יש לשים לב לצורך בטיפוח המוטיבציה הפנימית של מורים לעיסוק בהוראה. טיפוח זהות חינוכית ברורה, הזדהות אמיתית עם תפקידם כמטפלים ויצירת אקלים שמאפשר למורים לבטא את ערכיהם ונטיותיהם, עשויה לסייע בקידום הרווחה הנפשית של מורים ושימורם במקצוע, בפרט בנסיבות מלחיצות.

"המחקר מציע תובנות חשובות לגבי חוויותיהם של מורים העובדים בצל מלחמות ומצבי חירום ביטחוניים", אומר ד"ר מוטי בניטה. "אמנם ממצאי המחקר מבוססים על נתונים ממלחמת 'חרבות ברזל', אך הם רלוונטיים גם כיום, במלחמה הנוכחית עם איראן, כאשר המורים ממשיכים בשגרת לימודים של תלמידיהם תוך מתן ביטוי לוויסות רגשי בכיתה. בעולם המאופיין בחוסר יציבות גובר, המונע על ידי סכסוכים בינלאומיים, שינויי אקלים וקיטוב פוליטי, מורים ממלאים תפקיד חיוני יותר ויותר כעוגנים עבור תלמידיהם. הם נקראים לא רק לחסום את ההשפעה הרגשית של אירועים חיצוניים, אלא גם לחנך תלמידים כתורמים מתחשבים ומעורבים לחברה. כחלק מאחריות זו, פיתוח זהותם המקצועית של מורים ככזאת שכוללת היבטים רגשיים ולא רק פדגוגיים, עשוי לתרום לא רק לרווחתם הרגשית של מורים ולמניעת נשירה,  אלא להיות גם משמעותית בטיפוח תלמידים להפוך לאזרחים פעילים, אחראים ותורמים".

המחקר פורסם בכתב העת Teaching and Teacher Education.