אמנות השאלה

בעידן של תשובות מיידיות, טרנדים מתחלפים וטווחי קשב ההולכים ומצטמצמים, המחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב מציעה דבר מה שונה: מרחב לעצור בו, לחשוב לעומק ולגעת בשאלות אודות אמת, אתיקה ומהות האדם, המלוות את האנושות מאז ומתמיד. בעוד שתחומים רבים באוניברסיטה זוכים, ובצדק, לתשומת לב בזכות הישגים מדעיים או טכנולוגיים, המחלקה לפילוסופיה מטפחת, בשקט, עומק אינטלקטואלי שאינו פחות חיוני – ואלי אף יותר חיוני – בעולם המשתנה תדיר של ימינו.

למרות גודלה הצנוע של המחלקה – תשעה חברי סגל בלבד – היא מציגה רוחב יריעה מרשים המכסה את מגוון תחומי הפילוסופיה המערבית, מהעת העתיקה ועד תיאוריה פוליטית עכשווית, אפיסטמולוגיה, מטאפיזיקה ולוגיקה, ומשלבת מחקר בינתחומי עם מדעי הקוגניציה, כלכלה וחינוך. פרויקטים משותפים, העוסקים בנושאים הנעים מאתיקה של בינה מלאכותית ועד לניסויים פילוסופיים באמירת אמת והונאה, מציעים לסטודנטים חוויית לימוד עשירה במיוחד.

הפעילות אינה נעצרת בכיתות הלימוד. לצד שיתופי פעולה עם מחלקות אחרות, חברי הסגל פונים גם לקהל הרחב ולקהילה. כך, למשל, התקיים לאחרונה כנס לתלמידי תיכון, שנועד לעורר עניין בשאלות הקיומיות הגדולות. ואף שהמחלקה נמנעת מעיסוק ישיר בפוליטיקה, עבודתה נותרת רלוונטית במיוחד למציאות ולחברה הישראלית.

עם זאת, חשיבותם של לימודי הפילוסופיה אינם רק ברמה הציבורית, אלא גם האישית. סטודנטים רבים משלבים פילוסופיה עם תחום נוסף ורואים בה מקור להעשרה והעמקה. ״שנות התואר הראשון הן יקרות ערך״, אומר פרופ׳ שלמה כהן, ראש המחלקה. "אתה עדיין לא מנכ״ל של שום דבר. אתה עדיין מנסה להבין את העולם. לימודי פילוסופיה הם מתנה שאתה מעניק לעצמך״. לדבריו, רבים מן הסטודנטים המסיימים את לימודיהם מספרים ששלוש השנים שבהן התמודדו עם השאלות הגדולות היו בין המשמעותיות בחייהם. דוגמה בולטת לכך הוא הרמטכ״ל לשעבר רב-אלוף הרצי הלוי, המחזיק בתואר בפילוסופיה וניהול, אשר ציין בפומבי כי הרקע הפילוסופי שלו תרם לתפקידו יותר מהכשרתו בניהול.

בניגוד לדימוי הרווח של היותה תחום לא מעשי, הפילוסופיה מספקת כלים חיוניים לעולם המודרני. ככל שהטכנולוגיה משתנה ושוק העבודה נעשה בלתי צפוי, היכולת לחשוב בבהירות, להעמיק ולהטיל ספק בהנחות יסוד, נעשית חשובה יותר, לא פחות. כיום, בוגרים עשויים למצוא עצמם בתפקידים שלא היו קיימים כלל לפני מספר שנים. בנוף הזה, במקום מערך מיומנויות ספציפי וקבוע, מציעה הפילוסופיה גמישות אינטלקטואלית ההופכת יותר ויותר חיונית. כהן מנסח זאת בפשטות: ״פילוסופיה אינה מכינה אותך למקצוע מסוים, ודווקא בשל כך היא עשויה להכין אותך טוב יותר מכל דבר אחר״.

במחלקה מודעים היטב גם להשפעות המאתגרות של תרבות המדיה המודרנית. סטודנטים המורגלים בתכנים קצרים וברשתות חברתיות, מתבקשים כאן להאט, לחשוב ולשהות במורכבות. קורס ייעודי בשנה הראשונה מחזיר להם את היכולת לקרוא בריכוז ולנתח טיעונים, ובונה מחדש את מה שכהן מכנה ״אינטימיות עם טקסטים״. הסטודנטים לומדים לא רק מה פילוסופים כתבו, אלא כיצד לחשוב בחדות איתם ודרכם. ״זה לא עניין של למצוא את השורה התחתונה ולהעתיק אותה ממחברת של חבר״, הוא מדגיש. ״זה ללמוד איך לחשוב בכוחות עצמך״.

הרקע המגוון של חברי הסגל במחלקה מסייע לתהליך השינוי האינטלקטואלי. בין המרצים ניתן למצוא רופא לשעבר, עורך דין ואנשי אקדמיה מתחומים כמו מדעי המחשב ומתמטיקה – כולם מונעים מסקרנות עמוקה ומהצורך המשותף לחדור מתחת לפני השטח. מסלוליהם המגוונים מעשירים את הלמידה ומעניקים לסטודנטים פרספקטיבה רחבה על תחום הדעת. רוחב יריעה זה, בשילוב עם גישה קפדנית, יוצר סביבה שבה הסטודנטים לא רק רוכשים ידע, אלא עוברים חוויה שכהן מתאר כ״טבילה רוחנית״.   

בעוד שמחלקות למדעי הרוח ברחבי העולם מתמודדות עם ירידה מתמדת במספר הנרשמים, המחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב נותרת יציבה. ״ישנו צורך רוחני תמידי״, אומר ראש המחלקה, ״גם אם הסטודנטים לא תמיד יודעים לנסח אותו. הפילוסופיה נוגעת במשהו יסודי״. הוא אינו מצפה מכולם להפוך לפילוסופים, אך הוא מקווה להוסיף ולמשוך את מי שמוכנים לשאול, לחשוב ולתהות.

כהן מסיים באנקדוטה מחויכת: חולצה שעליה הופיע המשפט “Philosophy: we answer your questions”, אשר נמחק בחלקו ובמקומו נכתב “We question your answers”. זהו משפט משעשע הטומן בחובו גם אמת עמוקה – בעידן שבו תשובות זמינות באופן מיידי, היכולת לשאול שאלות טובות ועמוקות יותר היא המייחדת את המחלקה ואת בוגריה.

פרופ׳ שלמה כהן, ראש המחלקה לפילוסופיה, מתמחה באתיקה פילוסופית, בדגש על הממשק שבין אתיקה נורמטיבית ליישומית. מחקריו עוסקים, בין היתר, באתיקה של כבוד, אמירת האמת וההונאה, הסכמה מדעת, גבולות החובה המוסרית והפוליטית, ביו-אתיקה ואתיקה סביבתית. ספרו The Concept and Ethics of Manipulation, בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג', יצא לאור בשנת 2025. לצד עבודתו האקדמית, הוא המשיך במשך שנים לעסוק ברפואה, צירוף שהעשיר את מחקרו הפילוסופי בניסיון אתי ומעשי.