הזיכרון שלך אמיתי?

האם האמונה שלנו לגבי קיומו של אירוע בעבר דועכת כמו הזיכרון?

האם ההסבר שלנו לגבי קיומו הופך פחות מפורט, מוחשי או בטוח במשך הזמן? או שאולי, אם אדם מצליח להיזכר, ההצדקה המקורית נשארת יציבה? ד"ר טליה שדה, והדוקטורנטים אבי גמוראן וזהר רז גרומן מהמחלקה למדעי הקוגניציה והמוח באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בחנו תופעה מרכזית בתהליכי הזיכרון האנושיים: הצדקות זיכרון.

הצדקות זיכרון אלו התיאורים שאנשים מספקים לגבי מה גרם להם להיזכר בפריט מסוים. ההצדקות משקפות את הרמזים מתוך הזיכרון האישי עצמו, אך הן ממלאות גם תפקיד חברתי: כאשר אדם משתף זיכרון עם אחרים, ההצדקה שהוא נותן משמשת את הסביבה להערכת אמינות הזיכרון. כאשר לזיכרון יש מאפיינים יציבים, תיאורים מפורטים וסימנים תקפים לאורך זמן, כל אלו מהווים אחזור זיכרון אמיתי.

תיאור המחקר

כדי לבחון את השפעות הזמן על הצדקות הזיכרון, בחנו החוקרות 421 משתתפים (232 נשים, 189 גברים, בגילאי 18-35) מתוך מאגר משתתפים מקוון למחקרי התנהגות. למעלה מ־4,000 הצדקות זיכרון נאספו מהמשתתפים שהתבקשו לבצע משימות היזכרות בשתי נקודות זמן- לאחר דקה וחצי ולאחר 24 שעות. את הצדקות הזיכרון בחנו הן מבחינה לשונית והן מבחינה התנהגותית.

הניסוי כלל שתי רשימות קבועות של 16 מילים כל אחת. המילים הן שמות עצם ותארים באורך 3-10 אותיות, שנבחרו ממאגר מילים מחקרי (של פן) המכיל 1638 מילים. הרשימות נבנו כך שניתן יהיה להפריד בין תרומות זמניות ומשותפות לזיכרון, באמצעות מרחב האסוציאציות של מילים. ההרהורים הפנימיים של המשתתפים בנוגע למידע שעורר זיכרון, דווחו באופן עצמאי. לאחר שלב מבחן הזכירה חופשית, התבקשו המשתתפים לתאר את המידע בו השתמשו כדי להיזכר במילים. המשתתפים קיבלו רמז עם כל מילה שנזכרה במהלך שלב הבדיקה, וההצדקות הוקלדו על ידי המשתתפים. למשל, תיאור ספציפי כגון: "זכרתי את הפנינים כי המצאתי סיפור על שרשרת פנינים" או "אני לא יודע למה, פשוט נזכרתי בזה". כל הצדקה נותחה לפי מספר הפרטים הפנימיים/חיצוניים שלה. ניתוח הפירוט מבוסס על הריאיון האוטוביוגרפי, שיטה מחקרית לספירת פרטים של חוויות אישיות בתיאורי זיכרון, שעל פיה פועל גם הכלי האוטומטי שבו השתמשו החוקרים.

אבי גמוראן, מתוך אלבום פרטי

ממצאי המחקר

"המשתתפים נזכרו באופן משמעותי בפחות פריטים לאחר עיכוב של יום אחד בהשוואה לעיכוב של דקה וחצי", הסבירה רז גרומן. "אפקט חזק זה אימת את המניפולציה הניסויית שלנו. בעוד שהזכירה הכללית ירדה, ההצדקות לפריטים שנזכרו בצורה נכונה נותרו יציבות באופן יוצא דופן לאורך זמן: רמת הפירוט של חוויות אישיות נשארה יציבה, שיעור הזיכרונות המוצדקים ודפוסי השימוש במילים לא היו שונים בין עיכובים קצרים לארוך".

הממצאים שעלו במחקר מעידים על כך שתוכן ההצדקות נשמר לאורך זמן. למרות שמספר הפריטים שאנשים זכרו לאחר יום היה נמוך בהרבה, התוכן הלשוני של ההצדקות לפריטים שכן נזכרו היה כמעט זהה בשני זמני ההיזכרות. דפוסי השימוש במילים נותרו יציבים,  ניתוח אוצר המילים הראה דמיון גבוה בין הצדקות מיידיות למאוחרות וכן, לא נצפתה ירידה במילות מפתח המאפיינות הצדקות של זיכרונות אמינים. כלומר, רק הסיכוי להיזכר השתנה אך לא האופן שבו אנשים מנמקים את ההיזכרות.

עוד נמצא, שרמת הפירוט האקראי נשארה יציבה- באמצעות כלי אוטומטי לזיהוי חוויות אישיות נמצא שאין ירידה בפירוט שהמשתתפים סיפקו בהצדקות, גם לאחר יום שלם. כלומר, כאשר הזיכרון כן נשלף, ההצדקה נותרת עשירה ומובנית. ההבדל היחיד שנמצא קשור לרמת הוודאות הלשונית- בהצדקות המאוחרות הופיעו מעט יותר מילים המשקפות היסוס (כמו 'אם', 'כל' ו'אולי'). זהו שינוי עקבי אך שטחי- הוא לא נוגע לתוכן האפיזודי עצמו, אלא רק לביטוי הלשוני של רמת הביטחון. מילים המשקפות ודאות הופיעו מעט פחות, אך תדירותן הייתה נמוכה מראש. כמו כן, המודלים הלשוניים ניבאו אמינות טוב יותר מביטחון עצמי- באמצעות ניתוח שפה מבוסס אוצר מילים נמצא כי תוכן ההצדקה ניבא את אמינות הזיכרון טוב יותר מהדיווח על מידת הביטחון. דפוס זה הופיע גם בזיכרונות מיידיים וגם בזיכרונות מאוחרים.

מה למדנו מהמחקר?

ממצאי המחקר מחזקים את ההבנה שהזמן מחליש את הנגישות לזיכרון, אך אינו מחליש את איכות התוכן הלשוני של הצדקה, כאשר הזיכרון כן נשלף. תוצאות המחקר תומכות במנגנון של שכחה בתבנית 'הכול או לא כלום': אם הזיכרון נשלף- ההצדקה נשארת עשירה, מפורטת ויציבה, ואם לא, אין הצדקה כלל.

מנקודת מבט חברתית ויישומית, כיוון שהצדקות זיכרון משמשות כלי חשוב להערכת אמינות במצבים כמו חקירה, מסירת עדות או דיווח מקצועי, הממצאים מצביעים על פוטנציאל משמעותי: כאשר אדם מצליח לנסח הצדקת זיכרון - התוכן הלשוני שלה נשאר אמין גם לאחר זמן.

"הממצאים שלנו מדגישים שתוכן ההצדקות, ובמיוחד אלמנטים הקשורים לאירוע הזכור, עשוי להציע חלון יציב מבחינה זמנית לזיכרון המקרי, מעבר למה שנתפס על ידי ביטחון סובייקטיבי. בהקשרים משפטיים או פורנזיים, שבהם עדות כרוכה לעתים קרובות בזיכרון מאוחר, עידוד עדים להפיק צידוקים בכתב עשוי לספק בסיס עשיר ואמין יותר להערכת תוקף הזיכרון", סיכמה ד"ר שדה.

מחקר זה (מס' מענק 1324/23 ו-2055/22) נתמך על ידי קרן המדע הישראלית.

ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת communications psychology.