לב גלינסקי: כנגד כל הסיכויים

ייתכן שאין מוסד המגלם טוב יותר את רעיון "כור ההיתוך" הישראלי מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. רבים מחברי ההנהלה הבכירה של האוניברסיטה היו בעצמם עולים חדשים: נשיא האוניברסיטה, פרופ׳ דניאל חיימוביץ, הגיע מארצות הברית, סגן הנשיא לקשרי חוץ ופיתוח משאבים, ג׳ף קיי, עלה מסקוטלנד, הרקטור, פרופ׳ חיים היימס, מאנגליה, וסגנית הרקטור לענייני הוראה, פרופ׳ לואיזה משי, מברית המועצות לשעבר. למעשה, בשנות ה־90 קלטה האוניברסיטה יותר עולים מברית המועצות לשעבר מכל מוסד אקדמי אחר בישראל.

מתוך חזונה של פרופ' משי, שנשען גם על ניסיונה האישי, נולד מיזם עולים לאקדמיה – תוכנית קדם-אקדמית ייעודית, שסיימה לאחרונה את שנתה השלישית ונועדה לתמוך בעולים חדשים הלומדים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. גישתה המקיפה של התוכנית מבוססת על ההבנה כי הכנה אקדמית לסטודנטים עולים אינה יכולה להסתכם בלימוד השפה בלבד, אלא מוכרחה לכלול גם היכרות תרבותית, התמצאות בירוקרטית והסתגלות נפשית – מרכיבים חיוניים עבור צעירים שדרכם האקדמית וחייהם הבוגרים החלו על רקע עימותים אזוריים. לב גלינסקי, סטודנט בשנה ראשונה במחלקה למתמטיקה באוניברסיטה, הוא דוגמה מובהקת לכך.

מסעו של לב ממוסקבה לבאר-שבע החל בפברואר 2022, עם פלישת הטנקים הרוסיים לאוקראינה, אירוע שטלטל את משפחתו והניע אותה לתזוזה. תוך חודשים ספורים מצאו עצמם לב ואחותו בכפר הנוער ניצנה, משתתפים בתוכנית סלע לצעירים דוברי רוסית. אף שביקרו בישראל בילדותם, הייתה זו עבורם ההתנסות הממשית הראשונה בחיים בישראל.

התחנה הבאה הייתה באר-שבע וכניסה לתוכנית עולים לאקדמיה – המסלול המקיף של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב לגישור בין מערכות חינוך ופערים תרבותיים. ״יחד עם בת זוגי, שהכרתי בכפר הנוער ניצנה, שכרנו דירה בבאר-שבע והחלטנו להירשם לעולים לאקדמיה״, מספר לב. ״שמענו הרבה מאוד דברים טובים על התוכנית, ומהרגע הראשון היה ברור שזה המקום הנכון עבורנו, גם מבחינה הרמה וגם מבחינת התמיכה האקדמית״.

זמן קצר לאחר מכן, ניצבה התוכנית הצעירה בפני מבחן קשה ביותר: מתקפת הטרור חסרת התקדים של חמאס ב-7 באוקטובר, והזוועות שנלוו אליה, שיבשו באחת את שגרת הלימודים. עבור לב ובת זוגו – עולים חדשים עם רשת תמיכה מקומית מצומצמת – היה זה רגע של פגיעות עמוקה.

״מצאנו את עצמנו במצב מאתגר בצורה יוצאת דופן״, משחזר לב, ״ללא בני משפחה או חברים ישראלים שיכלו להעניק הכוונה או פרספקטיבה״. הפער בין ילדותו במוסקבה לבין החיים בבאר-שבע, הסמוכה לאזורי עימות, התחדד בבת אחת. ״ברוסיה, מתקפת טילים משמעותית הייתה דבר בלתי נתפס; בבאר-שבע עמדתי מול סכנה ממשית״, הוא אומר.

חזרת האוניברסיטה ללימודים בדצמבר 2024 המחישה הן מחויבות מוסדית והן חוסן אישי. במקום לוותר על שאיפותיהם האקדמיות, הפגינו לב וחבריו לקבוצה יכולת הסתגלות נפשית מרשימה. ״כשאתה שקוע בלימודים אינטנסיביים, אין הרבה מקום מנטלי להתעסקות באיומים חיצוניים״, הוא מציין.

ואכן, האינטנסיביות של התוכנית ותרומתה התגלו במהרה. ״למדנו מדי יום כשמונה שעות – עברית, מתמטיקה ופיזיקה – ושעות הערב הוקדשו להכנת שיעורי בית. למרות הקשיים, נהניתי כמעט מכל רגע״. לימודי העברית היו בעיניו משמעותיים במיוחד: ״הלמידה הייתה תובענית מאוד ושיפרה את העברית שלי בצורה דרמטית״.

מעבר להכנה האקדמית, העניקה התוכנית כלים להשתלבות אמיתית. ״קיבלנו את כל הנדרש מבחינה לשונית ואקדמית כדי להתקדם לשלב הבא. וחשוב מכול: התקבלנו לאוניברסיטה כסטודנטים מן המניין״.

גם התמיכה המנהלית הייתה קריטית. “אולגה גרשליס, מהמרכז ללימודים קדם-אקדמיים, סייעה לנו בצורה יוצאת דופן״, נזכר לב בחום, ״במיוחד בתחילת הדרך, כשהעברית שלי עדיין לא הייתה מספקת. היא עזרה לי להתמודד עם עניינים בירוקרטיים שלא היו קשורים ישירות לאוניברסיטה״. התמיכה הזו נגעה גם באתגרים אישיים: בת זוגו של לב מתמודדת עם דיסלקציה, ואולגה ליוותה אותה בתהליך האבחון לצורך קבלת תוספת זמן במבחנים. גם בכל הקשור לחובות השירות הצבאי, היא הסבירה את הנהלים והמסמכים הנדרשים לקבלת דחיית שירות.

המעבר למסלול לימודים רגיל נעשה על ידי חשיפה ישירה למחלקות השונות. ״לקראת סוף השנה הגיעו נציגים מתחומי לימוד שונים והציגו בפנינו את האפשרויות״. לב בחר במתמטיקה. ״כשהתלבטתי, נציגי המחלקה הסבירו שהם מלמדים דרך חשיבה ייחודית שמפתחת יכולות אינטלקטואליות, וזה דיבר אליי״, הוא מספר. המעבר ללימודי תואר ראשון מלאים הציב אתגרים חדשים, אך נחישותו של לב אפשרה לו להתמודד עמם בהצלחה. “לקח זמן עד שהצלחתי לעמוד בקצב, אבל היום כמעט שאין לי קשיים״.

כשנשאל האם היה ממליץ לאחרים ללכת בדרך הזו, תשובתו חד-משמעית: ״בהחלט, בלי שום ספק! הקשיים בארץ חדשה הם טבעיים ומובנים, אבל ההצלחה בתוכניות ההשתלבות והלימודים מעניקה תחושת גאווה וסיפוק עצומים. בזכות עולים לאקדמיה, לא רק שרכשתי חברים טובים ונהניתי מהחיים הסטודנטיאליים, אלא גם הבנתי באמת מה זה להיות ישראלי״.

ומה צופן העתיד? לב שומר על פרספקטיבה מפוכחת, שעוצבה בצל תהפוכות השנים האחרונות: ״העולם המודרני משתנה בקצב כל כך מהיר, שאי אפשר לדעת מה יקרה בהמשך. לכן אני לא בונה תוכניות גדולות, ומתמקד בלימודים. ומה יהיה הלאה – אלוהים יודע״.