98 אחוזים נשארו: הסטודנטים הבינלאומיים שממשיכים ללמוד בבן-גוריון למרות המלחמה
היבה בן וטיק, דוקטורנטית ממרוקו, נמנית עם כמעט 100 אחוזים מהסטודנטים מחו"ל שאינם נרתעים מהמלחמה עם איראן וחיזבאללה וממשיכים את לימודיהם ואת מחקריהם באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. "פחד הוא דבר טבעי, אבל אין צורך להיכנס לפאניקה", היא אומרת. "צריך לדעת לשלוט בו".
הגיעה ב-2024 ממרוקו
היבה בן וטיק הגיעה לישראל בינואר 2024. כעת היא נמצאת בשנה האחרונה ללימודי הדוקטורט שלה, ובצל המציאות המורכבת עדיין נחושה להשלים כאן את כתיבת התזה. החלטתה להישאר בישראל משקפת מגמה רחבה יותר בקרב הסטודנטים הבינלאומיים באוניברסיטת בן-גוריון: למרות המלחמה הרב-חזיתית, שסופה עדיין לא נראה באופק בעת כתיבת שורות אלה, רובם המכריע (98%) בחרו להמשיך בשגרת לימודיהם. פרופ' מיכל בר-אשר סיגל, סגנית נשיא האוניברסיטה לקשרים בינלאומיים, מסרה כי החלטתם של הסטודנטים מחו"ל להישאר בישראל בנסיבות הקיימות מעוררת הערכה וראויה לציון.
"בחירתם להישאר מעידה על תחושת השייכות שלהם לקהילה האקדמית של אוניברסיטת בן-גוריון", אמרה. "עובדי האוניברסיטה, ובמיוחד צוות ה-Welcome Center, מלווים אותם מקרוב, מעניקים להם מעטפת תמיכה ומסייעים בכל נושא".
כאמור, היבה בן וטיק היא אחת מאותם סטודנטים וסטודנטיות מופלאים, ומבחינתה השלמת הדוקטורט היא המשימה המרכזית. נושא עבודת הדוקטורט שלה – "עקבות החיים היהודיים במרחבים כפריים במרוקו"' עוסקת בזיהוי ובחקר השרידים ההיסטוריים והתרבותיים של קהילות יהודיות שחיו בעבר באזורים כפריים במרוקו.
מאז הגיעה לישראל חוותה היבה את מה שהיא מכנה "המלחמה השלישית שלה". לאחר שעברה את מלחמת חרבות ברזל ואת מלחמת 12 הימים, היא כבר מכירה היטב את שגרת האזעקות בדרום הארץ. את יללת הסירנות, כמו גם את הדי הפיצוצים והנפילות, היא שומעת מתוך המרחב המוגן במעונות הסטודנטים שבשכונה ד'. "זה מפחיד, אבל אין צורך להיכנס לפאניקה, במיוחד כשנמצאים במרחב מוגן עם חברים שמעודדים זה את זה", היא אומרת כאילו סיימה זה עתה קורס הסברה מטעם פיקוד העורף. "בכל אזעקה אפשר להכיר אנשים חדשים שמתגוננים איתך באותו חלל קטן. אין צורך להיכנס לפאניקה. פחד הוא דבר טבעי, אבל צריך לדעת לשלוט בו".
המציאות המאתגרת לא גורמת לה לשקול עזיבה. מבחינתה, האפשרות לעזוב את ישראל לא עומדת על הפרק.
"כרגע סיום התזה עומד בראש סדר העדיפויות שלי", היא מסבירה. "הדד-ליין להגשת עבודות אקדמיות הוא זה שמעסיק אותי וקובע את סדר העדיפויות שלי. אחר כך אחשוב על המשך הדרך".
היבה נולדה וגדלה ברבאט שבמרוקו, במשפחה ממעמד הביניים. היא הבת היחידה ולה שלושה אחים, עמם היא מקפידה לשמור על קשר טלפוני רציף. "אני מדברת עם המשפחה שלי בשיחות וידיאו כמעט כל יום ומרגיעה אותם בכל פעם מחדש", היא מספרת. "הסברתי להם שאני נמצאת במקום מוגן ושדואגים לי כאן. אני מקווה שהצלחתי לשכנע אותם".
לדבריה, היא וסטודנטים בינלאומיים נוספים מסתייעים ב-Welcome Center for International Students and Researchers, הממוקם בליבו של הקמפוס הדרומי ומספק ליווי ותמיכה לסטודנטים וחוקרים מחו"ל, במיוחד בתקופות לא פשוטות.
"האוניברסיטה מסייעת בכל דרך אפשרית, ומגיעה מילה טובה לעובדות ה-Welcome Center שעוזרות לי כמיטב יכולתן", אומרת היבה. "רמת הלימודים גבוהה מאוד, והצלחתי להתגבר על המכשולים, בעיקר על אלה שנגרמו מכך שחלק מהקורסים הועברו בעברית. למעשה, זו הייתה דרך מצוינת ללמוד את השפה", היא מוסיפה בחיוך.
את המילים והביטויים בעברית שלמדה היא מיישמת ביומיום, בעיקר במהלך קניות ובשיחות נימוסין עם תושבים המתגוררים סמוך למעונות הסטודנטים. לדבריה, "זה משמח אותי מאוד כשמבינים אותי, גם אם אנחנו לא משתמשים באותן מילים".
בדומה לשאר אזרחי המדינה, שגרת יומה השתנתה באופן דרמטי מאז התלקחות המלחמה: "אני ישנה בעיקר בשעות היום, כי האזעקות מעירות אותי בלילה ובשעות הבוקר המוקדמות; וגם למדתי להעריך את החשיבות של מקלחת", היא מוסיפה בחיוך. "בימים כאלה צריך לבחור בדיוק את העיתוי הנכון, כדי שהאזעקה לא תתפוס אותך באמצע".
כמו רוב תושבי המדינה, גם היא מחוברת לאפליקציה של פיקוד העורף ומקבלת דרכה התרעות, אם כי צלילי ההתרעה המוקדמת והאזעקה עצמה מעיקים עליה.
"אלה רעשים מאוד מטרידים, אני חייבת לומר", היא מודה.
במציאות הנוכחית הפעילות החברתית והתרבותית מצטמצמת, ולכן היא מקדישה יותר זמן לצפייה בערוצי חדשות בינלאומיים.
"אני צופה בערוצי חדשות מישראל, מארצות הברית ומצרפת", היא משתפת. "כך אני יכולה ללמוד על מה שקורה מנקודות מבט שונות".
בהסתכלות לאחור, היא רואה כיצד שהותה בישראל שינתה את תפיסת עולמה:
"למדתי שלא צריך לשפוט מדינות לפני שמכירים אותן מקרוב. אחרי יותר משנתיים כאן אני יכולה לומר שהישראלים ממש בסדר. מה שהכי הרשים אותי הוא שאנשים מתגייסים לעזור לך גם אם הם לא מכירים אותך".
