'ילדי סחלב' או 'ילדי סביון': האם גורמי סיכון מוקדמים יכולים לנבא הפרעות קשב וריכוז?

הפרעת קשב וריכוז נחשבת לאחד המצבים המאובחנים השכיחים ביותר בילדות, ומשפיעה על כ-5.9% מהילדים בגילאי בית הספר ברחבי העולם. הסביבה הביתית שנוצרת על ידי הורים שגם הם מאובחנים כבעלי הפרעת קשב וריכוז, עשויה להשפיע על התפתחות ילדיהם הרגישים לסביבה. פרופ' אנדראה ברגר ופרופ' ג'ודי אורבך מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, יחד עם ד"ר צליל אינציגר מהמרכז האקדמי רופין, מציעות מבט מורכב ועדכני על השאלה: האם גורמי סיכון מוקדמים אכן מנבאים התפתחות של הפרעת קשב ופעלתנות יתר?

מחקר שנמשך 17 שנים

מדובר במחקר רחב וארוך שנים, אשר עקב אחר כ-125 ילדים (בנים, בעלי שכיחות גבוהה יותר ל-ADHD) והוריהם, מהלידה ולאורך ההתפתחות. כ-70 מהם השתתפו במחקר במשך כ-17 שנה, עד לגיל ההתבגרות. מטרת המעקב הייתה להבין כיצד מתפתחים תסמינים של ADHD לאורך השנים. במהלך המחקר נבחנו תסמינים אלו בקרב שני ההורים בעזרת שאלונים, כמו גם מאפיינים המצביעים על מזג של התינוק, ומאפיינים שונים של עושר הסביבה הביתית בילדות המוקדמת (גירויים בבית כמו ספרים בהישג יד וסביבה לימודית מגוונת), מעורבות ההורים בפעילות עם הילד (למשל: הרכבת פאזלים או קריאת סיפורים), וכיצד כל אלה קשורים לתפקוד הקוגניטיבי של הילדים ולתסמיני ה- ADHD שלהם בגיל בית הספר וגם בגיל ההתבגרות.

במאמר קודם מתוך מחקר זה (פורסם בשנת 2021), נמצאה עדות לתופעת 'הרגישות המובחנת', לפיה ישנם ילדים שזקוקים לסביבה מותאמת במיוחד על מנת לשגשג, בעוד שילדים אחרים מסוגלים להסתגל למגוון רחב יותר של תנאים. נמצא שגורמים שבעבר נחשבו כגורמי סיכון לפתח סימפטומים של ADHD, כמו רמת הסימפטומים בקרב ההורים, לא פעלו כגורמי סיכון בפועל, אלא העידו על רגישות מוגברת להשפעה של הסביבה הביתית שבה הילד גדל.

החידוש במחקר הנוכחי

במחקר הנוכחי החוקרות התעמקו בממצא זה, ובדקו מי הם בדיוק אותם ילדים בעלי רגישות מוגברת. נמצא שהיבט מסוים במזג המולד של התינוק- פעלתנות מוטורית גבוהה בגיל חודש, הצביע גם על רגישות מוגברת לסביבה. כלומר, הילדים שגדלו להורים עם תסמיני ADHD גבוהים וגם הפגינו פעלתנות מוטורית גבוהה, היו רגישים יותר להשפעות הסביבה הביתית בשנות הילדות המוקדמות. רגישות זו התבטאה בכך שעבור ילדים רגישים אלה נמצא קשר משמעותי בין העושר הסביבתי בגיל 4.5 שנים, לבין התפקוד הקוגניטיבי שלהם בגיל 7. סביבה מעשירה ותומכת הייתה קשורה לתפקוד הקוגניטיבי באופן גבוה במיוחד. סביבה פחות מעשירה הייתה קשורה לתפקוד קוגניטיבי נמוך יותר. הילדים שלא הראו את שילוב מאפיינים אלה, נמצאו כפחות רגישים למידת ההעשרה הקוגניטיבית בסביבה הביתית.

בהמשך ההתפתחות, תפקוד קוגניטיבי גבוה בגיל 7 (שבא לידי ביטוי בביצועים טובים יותר במטלות קוגניטיביות שונות שהילדים עשו במעבדה ובודקות יכולות זיכרון וקשב מתמשך) ניבא פחות תסמינים של ADHD, הן בילדות והן בגיל ההתבגרות. חשוב לציין, שהילדים שהיו רגישים יותר להשפעות הסביבה הביתית, הראו רגישות זו לטוב אבל גם לרע. כלומר, בהשוואה לילדים שלא הראו רגישות גבוהה, התפקוד הקוגניטיבי של ילדים אלה היה הטוב ביותר במדגם כאשר הסביבה הייתה מעשירה, אך כשהסביבה הייתה פחות מעשירה – הם הראו את תפקוד נמוך.

"הורים עם תסמיני ADHD גבוהים המצליחים לייצר סביבה ביתית מיטבית ומותאמת עבור ילדיהם הרגישים במיוחד, עשויים להקטין בכך את הסיכון שלהם לפתח את ההפרעה", הסבירה פרופ' ברגר.

המסקנה העולה מן המחקר היא שניתן לזהות ילדים רגישים במיוחד כבר בשלב הינקות המוקדמת, דרך מאפייני המזג שלהם ותסמיני ה-ADHD של הוריהם. דווקא אצל ילדים אלה, לאיכות הסביבה יש השפעה גדולה במיוחד. "מעורבות הורית, משחק משותף, הקראת ספרים, סביבה לימודית עשירה, ותמיכה רגשית חשובים לכל הילדים ותורמים להתפתחותם", ציינה ד"ר אינציגר. " עבור ילדים רגישים, ההשפעה של גורמים אלה עשויה להיות משמעותית במיוחד, ואף לסייע בהפחתת הסיכון להתפתחות תסמיני ADHD או בצמצום חומרתם בהמשך החיים".

היבט נוסף של המחקר נגע בשאלה האם החלוקה לילדים רגישים לעומת ילדים לא רגישים היא מדויקת. בפסיכולוגיה ההתפתחותית משתמשים לעיתים משתמשים במשל על 'ילדי סחלב', ילדים רגישים במיוחד, שכמו פרח הסחלב, זקוקים לתנאים מדויקים כדי לפרוח, ואם התנאים אינם מתאימים, הם עלולים לנבול. לעומתם, 'ילדי הסביון' הם ילדים שמסתדרים כמעט בכל סביבה שבה הם גדלים. לגבי שאלה זו, המחקר הנוכחי הראה שהתמונה מורכבת יותר - לא גורם יחיד קובע עד כמה ילד רגיש, אלא השילוב בין כמה גורמים יחד, למשל מאפיינים מסוימים במזג של הילד יחד עם רמת תסמיני ה-ADHD של ההורה. כל אחד מהגורמים הללו בנפרד לא סיפק תמונה מלאה, אך כאשר הם נבדקו ביחד, ניתן היה לזהות בצורה מדויקת יותר מי הם הילדים הרגישים ביותר להשפעות הסביבה.

בנוסף, נמצא כי הקשר בין העושר הסביבתי לבין התפקוד הקוגניטיבי בגיל 7 לא היה אחיד,  אלא השתנה בהתאם לשילובים השונים בין מאפייני הילד וההורה. כלומר, צירופים שונים של גורמים הובילו לרמות שונות של רגישות. זהו ממצא חשוב, מפני שהוא מצביע על כך שאין רק שני סוגים של ילדים, "רגישים" מול "לא רגישים", אלא שקיים רצף רחב של רמות רגישות. הבנה זו מאפשרת להסתכל על ילדים בצורה מדויקת ומותאמת יותר, ולהדגיש את החשיבות של התאמת הסביבה לצרכים הייחודיים של כל ילד, ובעיקר של אלו שזקוקים לכך יותר.

קבוצת המחקר כללה לאורך השנים את: פרופ' ג'ודי אורבך, פרופ' אנדראה ברגר, פרופ' נעמה עצבה פוריה וד"ר רבקה לנדאו, מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, ד"ר שושנה ארבל וד"ר מיכאל קרפלוס מהמרכז הרפואי סורוקה.

המחקר נתמך ( מס' מענקים לאורך השנים-  756/98-01, 869-01, 1058/16) על ידי  הקרן הישראלית למדע (ISF).

כתבו עלינו:

• "האם ניתן לנבא הפרעות קשב וריכוז?", מיכל ברונר באתר מאקו, 30.12.2025