אודות המחלקה

בעשורים האחרונים הפכה ההשכלה הגבוהה בארץ להיות המונית, חרושתית, וממוקדת במטרות ההכשרה המקצועית, בין מדעית ובין יישומית. אולם האקדמיה, שבתוכה מתקיימת אותה השכלה גבוהה, עדיין נושאת את זכר ערכיה התרבותיים המכוננים, ערכי האמת והביקורת, חירות המחשבה וצלילות הביטוי העצמי. בצד תפקידיה החברתיים-האינסטרומנטליים, האקדמיה היא שומרת חותם התרבות, המקומית והכללית, ובתפקידה זה היא משרתת שירות חברתי ראשון במעלה. אין בנמצא חברה ללא תרבות, ואין חברה שאינה משקיעה בתרבותה השקעה נפשית וחומרית גם יחד.

משימה תרבותית זו נישאת כיום באקדמיה על כתפיהם של מדעי הרוח והחברה. לכאן מגיעים תלמידים שבצד עניינם בהכשרתם המקצועית, יש להם עניין רוחני ואינטלקטואלי בטיבה של החברה בה הם חיים, בערכיה המוסריים, באופי הקיום אותו היא מציעה ליחידים החיים בה, בתפיסתה את עצמה, בהיסטוריה שלה, ובמאפיינים הייחודיים של תרבותה וספרויותיה. עניינים אלה אינם עניינים "מעשיים" במובן הכלכלי הצר של המונח, אולם בכל תרבות וחברה קיים רכיב של האוכלוסייה העוסק בהם ברצינות, ואין תרבות וחברה היכולים לשגשג ללא התעמקות בהם.

בין מדעי הרוח והחברה, בתפקידם זה, תופסת הפילוסופיה מקום חיוני. במסגרתה נשאלות שאלות רוחניות-תרבותיות-קיומיות אלה במלוא כלליותן. תלמיד המתעניין בהיסטוריה, ירצה להבין את טיבו המטפיזי של הזמן החולף; תלמידה העוסקת בפוליטיקה, תחתור להבין את תנאי האפשרות של הארגון המדיני, תלמיד המתמקד בדת, ישאל לקיומן של הוכחות רציונליות לקיום האלוהים, תלמידה שעיסוקה בתרבות ישראל, תתעניין בשאלת היחס בין הפרטיקולרי לאוניברסלי בתחום ערכי המוסר. אלו הן, כמובן, רק דוגמאות לשאלותיה של הפילוסופיה. שירה המצוטט לעיל של שימבורסקה מציג שאלות נוספות: האם נתון הכול בזרימה מתמדת? האם ידע הוא כוח? מדוע קיים היש ולא האין? וכן, האם ניתן להוכיח את קיומו של עולם בלתי תלוי בסובייקט האנושי? האם ניתן לדעת ידיעה כלשהי? העיסוק בשאלות מעין אלה ימיו כימי המחשבה האנושית; התשובות לעולם אינן דוגמטיות, ואף לא סופיות ומוחלטות, אך למרות זאת הן מהוות את נקודות המוצא למגוון רחב של מדעים ועיסוקים.

המחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון ממליצה למתעניינים (ולמתעניינות) בתחומי הרוח והחברה השונים להצטרף אל שורותיה כמחלקה נוספת בלימודים דו-מחלקתיים. לצורך כך מציעה המחלקה מגוון קורסים בכל תחומי הפילוסופיה החשובים בתקופתנו, מפי מרצים ומרצות המשתייכים לזרמים שונים (ואף מתנגשים), ולקראת תואר ראשון, שני ושלישי. אין זו הדרך היחידה, אך זו אחת הדרכים הפוריות לממש את הצד האינטלקטואלי בחווייתכם האקדמית, לפתח כלי חשיבה וביקורת חיוניים לכל עיסוק רוחני, מוסרי, או קיומי, ולהיות שותפים ושותפות בפענוח ההוויה האנושית, בדור הזה, כחלק ממשימה שאין לה קץ.