בבסיס המחקר העכשווי של הנפש (mind) והכשרים הקוגניטיביים עומדת הנחה רווחת, לפיה הבנה ממצה של תחום דיון זה איננה בת-השגה ללא שיתוף פעולה בין דיסציפלינות שונות, שהעיקריות שבהן הן פסיכולוגיה, מדעי המוח, מדעי המחשב (בעיקר בינה מלאכותית), בלשנות ופילוסופיה.
רבים מהמחקרים פורצי הדרך כיום בנושאים כגון מנגנוני תפיסה, עיבוד ורכישת שפה, למידה, מודעות, פתרון בעיות וקבלת החלטות, אכן כרוכים בשיתוף פעולה כזה, המחייב ידע ברמה גבוהה בתחומים הרלוונטיים.
המחקר במדעים הקוגניטיביים מסבירים ומנתחים את התהליכים הקוגניטיביים כתהליכים של עיבוד מידע, וכך מהותי למחקרם המודל של הנפש כמחשב, או ראייתם של תהליכים קוגניטיביים שונים כתהליכים חישוביים הממומשים בחומרה המוחית.
המכלול הבין-תחומי של המדעים הקוגניטיביים מספק הזדמנויות חדשות להסברן של תופעות שעד לא מכבר הבנתן נדמתה רחוקה ביותר – יכולות מנטליות שונות ועיגונן במערכות פיזיקליות מורכבות דוגמת המוח האנושי.
