לזכר ד"ר מיכאל פייגה

ד"ר מיכאל פייגה ז"ל, היה חבר סגל במרכז המחקר בן-גוריון למעלה משני עשורים. הוא היה חבר פעיל ומשפיע בקהילה האקדמית של חוקרי ישראל בארץ ובעולם, והיה חבר של כולנו.

עבודתו של מיכאל התמקדה בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה של החברה הישראלית, ותרומתו להבנתנו את החברה בה אנו חיים זכתה להכרה רחבה בחוגים אקדמיים ברחבי העולם. ספרו של מיכאל על התפתחות גוש אמונים ושלום אחד (שלום עכשיו), והשפעתם על המרחב הציבורי הישראלי, הופיע במהדורות באנגלית ובעברית והיה חתן פרס שפירא לשנת 2009 לספר הטוב ביותר בישראל, הוענק על ידי האגודה לחקר ישראל.

המחקר של ד"ר פייגה היה תמיד נוקב ומעמיק. הוא הביא פרספקטיבה ייחודית לנושאים המגוונים אותם חקר - עיצוב הזיכרון הקולקטיבי הישראלי; מקומה של הארכיאולוגיה בחברה הישראלית והמשמעויות וההשלכות של התנגשויות על עתיקות; הזיכרון וההנצחה המשתנים של רצח רבין; זיכרון מלחמת יום הכיפורים בישראל; ועוד נושאים מרכזיים בהבנתנו את החברה הישראלית בחמשת העשורים האחרונים. כל מי שהכיר את מיכאל ידע שהוא תמיד מסוגל לשלב את החשיבה החודרת והאנליטית שלו עם כבוד עמוק לזולת ודרך עדינה ומקבלת גם בוויכוחים ובוויכוחים.

מיכאל היה חבר, מלומד ומורה. מעל הכל, מיכאל היה התגלמותו של איש של הגיון, סובלנות ושלווה.

נותרנו עם חלל עמוק וכואב עם אובדנו. חבריו ותלמידיו במכון לחקר ישראל והציונות בן-גוריון, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.