משואת יהודי אירופה לטבח ביישובי העוטף: סטודנטים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תלמידי הקורס לניהול מורשת ופנאי רציני, הצטרפו בימים אלה למסע וירטואלי באתרי ההשמדה באושוויץ וביישובי עוטף עזה שלאחר טבח ה-7 באוקטובר. "ניהול מורשת ופנאי רציני" הוא קורס אקדמי לתואר ראשון במחלקה לניהול תיירות ופנאי. עוד לפני תחילתו סימנו אותו כקורס שעלול לעורר חילוקי דעות בכיתה; במיוחד אמורים הדברים בנוגע למחלקה שבה לומדים ערבים, יהודים, נוצרים, מוסלמים, דתיים וחילונים, ואחד מתלמידיה, שחק מדר ז"ל, נרצח במסיבת הנובה.

מצוידים במשקפי תלת מימד, הצטרפו הסטודנטים למסע וירטואלי קשה לצפייה. תחילה הוצג לנגד עיניהם הוצג "ניצחה הרוח - 360 מעלות באושוויץ" שחשף אותם למראות הקשים ולגבורה היהודית מאחורי גדרות התיל ובדרך למשרפות ותאי הגזים. עוצמת החוויה ניכרה היטב על פניהם של הסטודנטים. למראה האפר העולה מהארובות של אושוויץ, התקשו רבים מהם להסתיר את סערת הרגשות שפקדה אותם, כעולה מדבריה של אסתי רפאלי, סטודנטית בקורס: "הביקור הווירטואלי באושוויץ טלטל אותי. הרגשתי שאני במרחק של פסיעה מהרכבות, מהמשרפות ומתאי הגזים". חברה לכיתה, אייל שלו, הוסיף: "בתור דור שלישי לשורדי שואה, שביקר באושוויץ אי שם בגיל 17, אני יכול להגיד שהביקור הווירטואלי במחנה ההשמדה הארור הזה סיפק זווית אחרת. מאוד התרגשתי. לא חשבתי שניתן יהיה להפנות את הטכנולוגיה למטרה כל כך חשובה ונעלה כמו הנחלת מורשת השואה". 

המסע המדמה מציאות במחנה אושוויץ הוא פרי יוזמתן של שלוש נשים חרדיות בוגרות לימודי קולנוע - מרים כהן, חני קופולוביץ' ויוטי ניימן. שלושתן, כמו רבים ורבות מהחברה החרדית, לא השתתפו במסע לפולין במסגרת התיכון. כמי שזכר השואה והנצחתה הוא ערך חשוב עבורן, הן החליטו לגייס את הטכנולוגיה המתקדמת ביותר ויצרו באמצעותה כלי יעיל כדי לספר על המורשת והגבורה היהודית והישראלית. בסיוע טכנולוגיית VR הפך המסע האמוציונאלי לנחלת רבים ככל האפשר בחברה החרדית, הכי קרוב לדבר האמיתי. הביקור הווירטואלי באושוויץ עורר הדים נרחבים, ורבים ביקשו לקחת בו חלק. בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר הגיעו היוצרות החרדיות ליישובי העוטף מוכי האסון ותיעדו את פשעי המלחמה של מחבלי החמאס.

במסגרת הקורס, וכדי להכיר בעוצמה הגלומה במציאות הווירטואלית, סיירו הסטודנטים בבארי ובכפר עזה שנחרבו כמעט לחלוטין בפוגרום שמחת תורה. אף עין לא נותרה יבשה. אייל התקשה להסתיר את התרגשותו: "ראינו היטב מה קרה שם בתוך הבתים, ממש יכולנו לגעת בפיח שעל הקירות, וכל זה בלי ממש לבקר שם". "התחושה שאני מסתובבת בין ההריסות וכתמי הדם ,ובני משפחות החטופים והנרצחים מדברים איתי הייתה חוויה עוצמתית עבורי", ציינה רפאלי. "מראה עיניים חזק יותר מכול הסיפורים ששמעתי".

מרצה הקורס פרופ' יניב פוריה סבור שהסטודנטים מודעים כעת לפוטנציאל העצום הגלום במציאות הווירטואלית. לדבריו, "בעוד כמה שנים בודדות, רוב הביקורים באתרי המורשת יתקיימו באופן וירטואלי. הסטודנטים והסטודנטיות גם למדו כיצד המציאות הווירטואלית מאפשרת לכל אחד ואחת ליצור חווית ביקור התואמת את השקפת עולמו". ברוח דבריו של דוד בן-גוריון, סיכם פרופ' פוריה: "היסטוריה עושים, אבל לא פחות חשוב – היסטוריה מנגישים. ומי שיתעלם מהמציאות הווירטואלית, מסתכן בכך שההיסטוריה שלו תישכח ולא תהפוך למורשת".